פיטר גריי

מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

בגלל סיבות ביולוגיות חשובות, ילדים רוצים וצריכים להמשיך מעבר להורים

נכתב על ידי פיטר גריי ב 20 ליולי 2013 ב Freedom To Learn

ילדים צריכים קהילהאני בעד הורות טבעית. ההנחה הבסיסית של הורות שכזאת, לפחות כמו שאני רואה אותה, היא שאנחנו בוטחים באינסטינקטים ובכושר השיפוט של ילדינו. למשל, את מזהה שתינוק שבוכה הוא תינוק שצריך משהו, ואת מנסה להבין מה הצורך ולספק אותו. את לא נותנת לילד "לבכות עד שהוא יירגע". את מבינה שבמהלך האבולוציה תינוקות וילדים צעירים תמיד ישנו עם אמהותיהם או מבוגרים או בני משפחה אחרים, אף פעם לא לבד, וששינה לבד היא מבעיתה עבור הרבה ילדים צעירים (ראו את הפוסט הזה). את מבינה שתינוקות וילדים, כמו כמעט כולנו בעצם, משתוקקים למגע פיסי, ואת מספקת זאת. את לא דוחפת כשזה לא רצוי, אבל את מספקת ומברכת את זה כשזה רצוי.

הרעיון המרכזי פה הוא רגישות. כדי להבין מה הילד רוצה או צריך, ובמיוחד כדי להבין מה תינוק שעדיין לא מדבר רוצה וצריך, צריך להיות מאוד מחוברים אליו. אתה צריך להיות מסוגל לראות את העולם מנקודת המבט של הילד. זה מצריך אמפתיה. למעשה זה לא שונה מהדרישות לכל מערכת יחסים אחרת. לנישואים טובים, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם בת הזוג שלך. כדי להיות חבר טוב, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם החבר שלך. אשתך, החבר שלך והילד שלך הם לא אתה. יש להם צרכים ובקשות שונים משלך, אבל כדי שתהיה לך מערכת יחסים טובה איתם, אתה צריך להיות רגיש לצרכים ולבקשות שלהם.

הורות טבעית מזוהה לרוב עם עקרון הרצף (או לפי התרגום מאנגלית הורות מקשרת), וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו נזהרים מהמשמעות שאנחנו נותנים ל"הקשרות". ילדים לא תוכננו, על ידי הטבע, להקשר רק לאמא, או רק לאמא ואבא. הם, ומסיבות ביולוגיות חשובות, מתוכננים ליצור הקשרויות רבות, להרבה מהאנשים בקהילה. חשוב לזהות פה שהמשפחה הגרעינית, שחיה בבית בנפרד מאנשים אחרים בקהילה, היא, מנקודת מבט אבולוציונית, סביבה לא טבעית.

במשך מרבית ההיסטוריה האנושית, לפני התפתחות החקלאות, אנשים חיו לא בבתים אלא במה שמתואר הכי טוב כמחנות. היחידה החברתית הבסיסית הייתה שבט, שהורכבה בדרך כלל מ 20 עד 50 אנשים ששיתפו פעולה אחד עם השני ועברו ממחנה אחד למשנהו לפי הצורך כדי לעקוב אחר צייד וצמחייה אכילה. בכל מחנה הם בנו בקתות קטנות וזמניות כדי לישון בהם, כולם מקובצים ביחד. כשהם לא ישנו, האנשים היו מבלים את זמנם בחוץ עם כל שאר חברי השבט. נישואים היו קיימים, ולילדים היו מערכות יחסים מיוחדות עם הוריהם, אבל להורים לא הייתה "בעלות" על ילדיהם באותה צורה בה אנשים בתרבות שלנו חושבים על הורים כבעלים של ילדיהם. בהרבה מובנים,ילדים היו הילדים של כל השבט. כולם לקחו חלק בטיפול של כל ילד. כל אחד פיתח איזה מערכת יחסים עם כל ילד, וילדים, אפילו תינוקות, היו שותפים פעילים ביצירת מערכות היחסים האלה.

מנקודת מבט אבולוציונית, זה הגיוני לגמרי שילדים ירצו ליצור מערכות יחסים קרובות עם הרבה אנשים שונים, לא רק עם הוריהם. כנקודת התחלה, במשך מרבית ההיסטוריה האנושית, הורים מתו לפני שהילדים שלהם גדלו. לאבד הורים זה תמיד מאורע עצוב, אבל זה לא מאורע גורלי בעבור ילד שיש לו מערכות יחסים קרובות עם אחרים שכבר מעורבים בטיפול בילד. אולי אפילו יותר חשוב, המטרה של הילדות, בתרבות שלנו כמו גם בתרבויות ציידים-לקטים, הוא להיות אדם עצמאי שמסוגל ליצור מערכות יחסים עם הרבה אנשים שונים – מערכות יחסים שחיוניות להשרדות ולהתרבות. אתה לא לומד לעשות זאת רק מהתבוננות על אמא ואבא שלך. אתה לומד זאת על ידי תשומת לב להרבה אנשים שונים, שיש להם אישיות, צרכים ודברים שונים להציע. עוד מטרה של הילדות היא לחנך את עצמך, כלומר, לרכוש רעיונות, חוכמה, ידע, מיומנויות, וערכים מהחברה בה אתה גדל. אם תנסה לקבל זאת רק מההורים שלך, אתה תלמד רק פיסה קטנה מכל מה שנמצא שם בחוץ ולא תכין את עצמך לעולם האמיתי.

הקשרות בלעדית מדי של ילד והורה היא לא רק בלתי הוגנת כלפי הילד, אלא גם יכולה להכביד מאוד על האם (זאת בדרך כלל האם ולא האב). אין שום דבר טבעי ברעיון שאישה צריכה להפסיק פעילויות אחרות ולהקדיש את עצמה באופן בלעדי לילדים ומטלות ביתיות כשהיא הופכת לאם. אמהות ציידים-לקטים ממשיכות בפעילויות שיחור מזון, וממשיכות להתערות בחברת המבוגרים האחרים בשבט ועם להקות שכנות. אמהות לא מבודדת אותן, אם כבר, היא מקשרת אותן קרוב יותר לכל השבט, בזמן שכולם נהנים ממערכת יחסים עם הילד.

לאחרונה היה לי העונג לבחון פרק שנכתב על ידי גילדה מורלי, קולגה שלי מבוסטון קולג' ושותפי המחקר שלה פאולה אייבי הנרי וסטפן פוסטר. הפרק מבוסס על נתוח חדש של נתונים שהם אספו לפני מספר שנים במהלך חודשים של מחקר בקרב האפה (Efe), שהם ציידים-לקטים שחיים ביער איטורי (Ituri) באגן קונגו שבאפריקה. [1] המחקר שלהם התמקד במערכות היחסים החברתיות של פעוטות וילדים עד גיל 3 בשבטים בהם הם צפו. הנה כמה מהממצאים:

  • כשנולד תינוק אפה, הראשונים לאחוז בו הן הנשים והילדים שנמצאים בבקתת האם ומסייעים בלידה ומספקים תמיכה רגשית לאם. לאחר מכן מועבר התינוק מחוץ לבקתה ומוחזק על ידי כל שאר חברי השבט שהצטופפו כדי לקבל את פני הילד החדש. האם היא האחרונה לאחוז בתינוק.
  • תינוקות אפה יונקים לא רק מאמא שלהם אלא גם מאמהות מיניקות אחרות בשבט, רובן לא קרובות גנטית אל האם.
  • צפייה מתוזמנת ושיטתית גילתה שתינוקות אפה בני 4 עד 6 חודשים נמצאים בקרבה פיסית או חברתית עם 9 שותפים שונים בממוצע בכל שעתיים, בני 18 עד 21 חודשים נמצאים במגע עם 14 שותפים שונים בכל שעתיים! שותפים אלה כוללים גברים ונשים, ילדים ומבוגרים. בממוצע, מצאו החוקרים, תינוקות נמצאים במגע עם אדם בודד רק למשך 3 דקות לפני שהם עוברים הלאה לאדם אחר, כך במשך כל היום.
  • ככל שהתינוקות גדלים, הם תופסים תפקידים פעילים יותר ביוזמה של מגע עם אחרים, על ידי הושטת הידיים אליהם, חיוך, צחוק ודרכים אחרות המזמינות אינטראקציה. כשהם כבר יכולים לדדות, הם עוברים בעצמם מאדם אחד לשני ומתחילים להצטרף לילדים אחרים בקבוצות משחק רב-גילאיות.
  • תינוקות וילדי אפה בכל הגילאים הם עליזים ולא עצבניים בצורה יוצאת דופן, אולי בגלל כל תשומת הלב שהם מקבלים מכל כך הרבה אנשים שונים. החוקרים מדווחים שהם במצב רוח טוב – מחייכים, צוחקים וקשובים, 90% בממוצע מהזמן בו הם ערים.

לא כל הציידים-לקטים נוהגים בהנקה משותפת של תינוקות, כמו שעושים האפה, אבל כל התרבויות האלה הן כנראה הרבה יותר קהילתיות מאיתנו בטיפול בילדים. התעללות בילדים היא כמעט בלתי אפשרית בשבטי ציידים-לקטים. אם אמא או אבא מתרגזים ומתנהגים בחומרה כלפי ילד, אחרים בשבט יתערבו מייד וירגיעו את ההורה ובאותו זמן יקחו את התינוק בעדינות. בגלל שהטיפול בילד הוא ציבורי, כל אדם, אפילו ילדים צעירים, יכולים להיות עדים לכל הטיפול בילדים בשבט. אף אחד לא הופך להיות הורה בלי שיש לו הרבה נסיון בהחזקה וטיפול בילדים של אחרים ובלי להיות עד להרבה אחרים שעושים אותו הדבר. אף מבוגר לא נשאר לבדו לטפל בילד ללא עזרה.

כמה כל זה שונה מהחברה שלנו!

[1] Morelli, G., Ivey Henry, P., & Foerster, S. Relationships and Resource Uncertainty: Cooperative Development of Efe Hunter-Gatherer Infants and Toddlers." In D. Narvaez, K. Valentino, A. Fuentes, J. McKenna, & P. Gray (Eds.), Ancestral Landscapes in Human Evolution. New York: Oxford University Press. To be publshed in 2014.

—————————————————————–

פיטר גרייפיטר גריי, ד"ר. פרופסור למחקר באוניברסיטת בוסטון, המחבר של "חופשיים ללמוד" (Free To Learn, Basic Books) ו "פסיכולוגיה" (Psychology, Worth Publishers, ספר הוראה אוניברסיטאי כעת במהדורה שישית). הוא ערך ופרסם מחקרים בפסיכולוגיה השוואתית, אבולוציונית, התפתחותית וחינוכית. הוא למד לתואר ראשון באוניברסיטת קולומביה ורכש דוקטורט במדעי הביולוגיה באוניברסיטת רוקפלר. כתיבתו ומחקרו הנוכחיים מתרכזים בעיקר על דרכי הלמידה הטבעיות של ילדים ועל הערך המתמשך של משחקים. הוא משחק בעצמו לא רק במחקר וכתיבה, אלא גם ברכיבת אופניים למרחקים, קייקים, סקי למרחקים וגידול ירקות. אתם מוזמנים לבדוק את שאר הרשומות בבלוג שלו "החופש ללמוד".

תגובה 1 בנושא “מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

סגור לתגובות.