ג'נבייב סימפרינגהם

לעזור לילדים לעבור מסכסוך לגישור

לעזור לילדים לעבור מסכסוך לגישור

נכתב על ידי ג'נבייב סימפרינגהם, מאמנת ומחנכת הורים

"אי אפשר, וגם עדיף שלא, לפתור את כל הבעיות של ילדך, אבל אפשר לחלוק אותם."

אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה מהחיים שלי לגבי שימוש בגישור כדי לעזור לקבוצה גדולה של ילדים צעירים בסכסוך גדול. הייתי לאחרונה באירוע חברתי שבו קבוצות של ילדים נהרו בבית ובחוץ, בעוד המבוגרים דיברו אחד עם השני. בזמן ששוחחתי עם חברותי, יכולתי לשמוע מספר הולך וגדל של צעקות, צריחות וזעקות שמגיעות מאחד מחדרי השינה של הילדים, בזמן שכמה הורים מעוצבנים ניכנסו ויצאו מהחדר בניסיון להשתלט על המצב. לא לקחתי חלק בזה כי בני לא היה מעורב, עד שכמה הורים באו ואמרו לי שהם צריכים עזרה מסוג ההורה השלו, אז יצאתי למבצע החילוץ, טה טה טה!!

בתוך מספר דקות של הרגעת הילדים בכך שאני מעוניינת במה שיש לכולם להגיד (היו לפחות 9 ילדים מעורבים בסכסוך) ושאני באמת מאמינה שהם יכולים לסדר את העניינים, הדברים הפסיקו להדרדר. ההקלה שאני לא מנסה להבין מי צודק ומי טועה איפשרה להם להתחיל לשנות כיוון ממאבק לפתרון בעיות. הם היו מוכנים להקשיב לי ולסמוך על הכוונתי בגלל שהם יכלו לחוש שאני הוגנת ושאני מוכנה באמת להקשיב להם.

קבוצת הבנים והבנות מגילאי 3 עד 8 נתנו לפי תור את הגירסה שלהם למה שקרה ולבעיה הנוכחית. אני רק התערבתי כדי לעזור לתווך את התור עם מסרים של "ג'וש אני ממש רוצה לשמוע אותך, בוא רק ניתן לאיידן לסיים לדבר קודם." בזמן שהם הקשיבו אחד לשני, פתרונות שונים התחילו לעלות, אישרתי שאני מעוניינת בכל הפתרונות (בלי לנסות להעריך את הפתרונות או לתת פתרונות משלי), רעיונות מעולים ופתרונות אפשריים עלו, ולאחר מכן קצת שיתוף פעולה.

מסתבר שצעצוע הושלך למדף גבוה ברגע של תוהו ובוהו מה שגרם להתפוצצות מצד הילדה שהחדר היה שלה. לאחר מכן היה מאמץ קבוצתי ותוכנית פעולה עקבית להשיג את הצעצוע בחזרה. הבעלים של הצעצוע נרגע ונראה מלא תקווה כשהילדים הפנו את הריכוז שלהם למשימת ההצלה.

אחרי שהצעצוע הושג בצורה אסטרטגית על ידי הילדים (ידית של מטאטא הייתה חלק מהפתרון), תהליך הגישור המשיך בנימה דומה של תקשורת מכבדת. היה שם שיתוף, הקשבה, שיקוף, התנצלות והכרה שהביאה אותם להיות קבוצה מלוכדת הרבה יותר של ילדים מאשר הם היו קודם לכן.

מעניין לחשוב מה הילדים למדו מהחוויה הזאת. הם השיגו ניסיון עשיר של הכח בגישור שכל הילדים זקוקים לו מדי פעם (הדינמיקה הבעייתית של 3 הצדדים), של הכח בהקשבה והכרה של האחר שהתוצאה שלה היא שכולם מרגישים יותר מוערכים, חוויה מוצלחת של פתרון בעיות סכסוכים וחוויה אישית של איך גישור יכול להראות, להשמע ולהרגיש.

הם אולי לא הבינו את זה שכלית, אבל הם למדו שכשמבוגר עונה על הצורך שלהם לספר את הצד שלהם בסיפור, להרגיש שמקשיבים ובוטחים בהם, אז הם מסוגלים להתחבר בחזרה לאמפתיה ולפעול מתוך יושרה. לעזור לילדים להבין את המושגים האלה לאחר מקרה שכזה עוזר להם לעשות הרבה קישורים של חשיבה גבוהה יותר במוחם.

כמה הזדמנויות נהדרות ללמידה וצמיחה היו מתפספסות אם הייתי נכנסת ומתחילה לשפוט "למה עשיתם כזה דבר?", להעניש "שלושתיכם, צאו מיד החוצה!!", לאיים "אסור לכם להכנס לחדר בחזרה עד ש…" לתת פתרונות "אני אטפס ואביא את הצעצוע כי זה גבוה מדי לילדים ואני פוחדת שתנסו לטפס ומישהו יפגע."

היה ברור שהם כולם מרוצים מעצמם, לא רק בגלל שהם התחמקו מצרה, אלא בגלל שהם עשו את הדבר הנכון ועזרו להם לעשות כך.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו פה.

—————————————–

ג'נבייב סימפרינגהםג'נבייב סימפרינגהם היא המייסדת של מכון ההורה השלו ניו זילנד, היא להוטה לתמוך בהורים ולעזור להם להישאר מקושרים רגשית עם ילדיהם גם בזמן עימותים בלתי נמנעים. ג'נבייב היא גם אמא לשני ילדים שהם המורים הכי טובים שלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *