הליגה לחינוך ביתי

כישורים חברתיים אצל בוגרי חינוך ביתי

כישורים חברתיים אצל בוגרי חינוך ביתי

אחת הביקורות הכי נפוצות נגד חינוך ביתי היא האישום שילדי חינוך ביתי לא יהיו מסוגלים להתערות בחברה בגלל שחסרים להם כישורים חברתיים. זהו אתגר שמגיע היישר ללב החינוך הביתי, כי אם אין לילד כישורים חברתיים, איך יוכל אותו ילד לתרום לחברה?

מאז ההופעה מחדש של תנועת החינוך הביתי בסוף שנות ה-70, מבקרי החינוך הביתי הנציחו שני מיתוסים. הראשון נוגע ליכולת של ההורים ללמד את ילדיהם בבית במידה מספקת. השני הוא האם ילדי חינוך ביתי יותאמו היטב לחברה.

הוכחה של הצלחה אקדמית היא די פשוטה. היום, מוסכם שילדי חינוך ביתי, בממוצע, עולים על חבריהם מבתי הספר הרגילים. המחקר החדש ביותר, "Homeschool Progress Report 2009", שנערך על ידי בריאן ריי מהמכון הלאומי למחקר בנושאי חינוך ביתי, סקר 11,000 תלמידי חינוך ביתי. הוא הראה שילד החינוך הביתי הממוצע היה ב 37% אחוזונים גבוה יותר במבחנים סטנדרטיים מממוצע בתי הספר הרגילים.

אולם המיתוס השני קשה יותר להתייחסות כי ילדים שגדלו בחינוך ביתי במספרים ניתנים להערכה בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 מגיעים רק עכשיו לגיל ועמדה שבה ניתן להדגים שהם יכולים להצליח כמבוגרים.

משפחות חינוך ביתי ברחבי המדינה ידעו שהביקורות על חוסרים בכישורים חברתיים אינן מבוססות – הראיות היו אצלם בבית. כדי להתייחס לשאלה הזאת מנקודת מבט מחקרית, אגוד ההגנה המשפטית לחינוך ביתי הזמין מחקר ב 2003 שנקרא "החינוך הביתי מתבגר", נערך על ידי מר ריי, וגילה איך מסתדרים ילדי החינוך הביתי כמבוגרים. החדשות היו טובות לחינוך הביתי. בכל תחומי החיים, ממציאת תעסוקה, לשביעות רצון מחינוך ביתי, להשתתפות בפעילויות קהילתיות, להצבעה, מבוגרי החינוך הביתי היו יותר פעילים ומעורבים מאשר עמיתיהם מהחינוך הרגיל.

עד לאחרונה, "החינוך הביתי מתבגר" היה המחקר היחיד שהתייחס לכישורים החברתיים של בוגרי חינוך ביתי. כעת יש לנו מחקר ארוך טווח הנקרא "חמש עשרה שנים לאחר מכן: בוגרי חינוך ביתי קנדיים" מהמרכז הקנדי לחינוך ביתי. המחקר הזה סקר תלמידי חינוך ביתי שהוריהם השתתפו במחקר מקיף על חינוך ביתי ב 1994. המחקר השווה בוגרי חינוך ביתי עם עמיתיהם. התוצאות מדהימות.

כשהם נמדדים לעומת הקנדי הממוצע בגילאי 15-34, בוגרי חינוך ביתי קנדיים בני 15-34 היו מעורבים חברתית יותר (69 אחוז השתתפו בפעילות מאורגנת לפחות פעם בשבוע, לעומת 48 אחוז באוכלוסייה המקבילה). ההכנסה הממוצעת הייתה גבוהה יותר לבוגרי חינוך ביתי, אך אולי יותר משמעותי, בעוד ש 11 אחוזים מהקנדים בגילאי 15-34 נסמכים על קצבת רווחה, לא היו מקרים של תמיכה ממשלתית כמקור הכנסה עיקרי אצל בוגרי חינוך ביתי. הם גם היו מאושרים יותר. 67.3 אחוזים תארו את עצמם כשמחים מאוד, לעומת 43.8 אחוזים באוכלוסיה המקבילה. כמעט כל בוגרי החינוך הביתי – 96 אחוזים – חשבו שחינוך ביתי הכין אותם היטב לחיים.

המחקר החדש צריך לגרום להרבה מבקרים לחשוב מחדש על עמדתם בנושא כישורים חברתיים. לא רק שבוגרי החינוך הביתי מעורים בחיים האזרחיים, הם גם מצליחים בכל תחומי החיים. הרבה מבקרים האמינו, וחלק מההורים פחדו, שבוגרי חינוך ביתי לא יצליחו להתחרות בשוק העבודה. אבל המחקר החדש מצא שבוגרי חינוך ביתי נמצאים במגוון מקצועות. חינוך ביתי אינו סוגר דלתות לאפשרויות קריירה.

התוצאות מעודדות לכל משפחות החינוך הביתי ולהורים החושבים על חינוך ביתי. בוגרי החינוך הביתי, שמזוהים באופן טיפוסי כמצליחים אקדמית, יכולים להצליח גם בחברה.

גם "החינוך הביתי מתבגר" וגם "חמש עשרה שנים לאחר מכן", מדגימים בשפע שבוגרי החינוך הביתי הם אזרחים פעילים, מעורבים ויצרניים. משפחות חינוך ביתי פורצות את הדרך בחינוך הקנדי והאמריקאי, והמחקר החדש מראה בבירור שהורי החינוך הביתי נמצאים במסלול הנכון.

לקריאת המאמר המקורי, תלחצו כאן.

למחקר המלא, לחצו כאן.

 

2 מחשבות על “כישורים חברתיים אצל בוגרי חינוך ביתי

  1. ישנה פילוסופיה מסוימת של חינוך מן הבית, מכנים אותה לעתים קרובות "לחנך ללא בית ספר" (unschooling), המתחלקת בדברים דומים רבים עם בתי ספר הדמוקרטיים בדגם סדברי. ג'ון הולט היה החסיד הידוע ביותר שלו, וכתוביו הם רבי ערך בסיועם להסביר פשוט כיצד הלמידה יכולה להתרחש ללא הוראה, ומדוע ילד יבחר ללמוד חשבון או איזשהו נושא "איום".

    אלה שמחנכים ללא בית ספר מאמינים, כמו בתי הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, שכאשר ילדים נולדים הם סקרנים אודות העולם ומשתוקקים להצליח בחיים ושילדים לומדים הכי טוב על פי הניסיון, הניסוי והתהייה לעומת כאשר נאמר להם כיצד ומה לעשות ומה לחשוב. כדברי ג'ון הולט: "למידה אמיתית היא תהליך גילוי, ואם ברצוננו שהדבר יקרה, עלינו ליצור את סוג התנאים בו גילויים נעשים… הם כוללים זמן, חופש, והעדר לחץ".

    אולם אלה המחנכים ללא בית ספר, לרוב, רואים את הסביבה המשפחתית כמקום הטוב ביותר כדי לגדל ילדים, בזמן שבתי ספר הדמוקרטיים בדגם סדברי מאמינים שכפי שהאמרה האפריקנית אומרת, "נחוץ כפר שלם כדי לגדל ילד". בין ילדים והורים קיימים יחסים מורכבים ותלות הדדית (בסימביוזה) המקשים על הילדים להפגין עצמאות אמיתית בקרב המשפחה.

    בסביבתו של בית הספר הדמוקרטי בדגם סדברי, ילדים מתמודדים עם אחריות אישית ישירה בגין מעשיהם, ללא המטען הרגשי שהנשיאה באחריות המבוסס על המשפחה יכול לפעמים להביא עמו. בנוסף לכך, ילדים יותר מסוגלים לפתח מיומנויות חברתיות מסוימות חשובות בבית ספר שהוא דמוקרטי — היכולת להיות סובלני כלפי מגוון דעות, לדבר בקול רם ובגלוי נגד התנהגות בלתי הולמת, ולפתח ולבצע פרויקטים קבוצתיים, למשל. ברוב המשפחות המחנכות מן הבית, ההורה רואה את עצמו/ה כאחראי/ת בסופו של דבר לחינוך ילדו/ה, בזמן שבבית הספר הדמוקרטי בדגם סדברי, האחריות נשענת במישרין על הילד/ה.

    1. "…הורות טבעית מזוהה לרוב עם עקרון הרצף (או לפי התרגום מאנגלית הורות מקשרת), וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו נזהרים מהמשמעות שאנחנו נותנים ל"הקשרות". ילדים לא תוכננו, על ידי הטבע, להקשר רק לאמא, או רק לאמא ואבא. הם, ומסיבות ביולוגיות חשובות, מתוכננים ליצור הקשרויות רבות, להרבה מהאנשים בקהילה. חשוב לזהות פה שהמשפחה הגרעינית, שחיה בבית בנפרד מאנשים אחרים בקהילה, היא, מנקודת מבט אבולוציונית, סביבה לא טבעית…."

      ראה,
      מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה
      26 בספטמבר 2013

      בגלל סיבות ביולוגיות חשובות, ילדים רוצים וצריכים להמשיך מעבר להורים
      http://idanmelamed.co.il/הורות/עקרון-הרצף/ילדים-צריכים-קהילה/

      נכתב על ידי פיטר גריי ב 20 ליולי 2013 ב Freedom To Learn
      https://www.psychologytoday.com/blog/freedom-learn/201307/beyond-attachment-parents-children-need-community

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *