תקשורת מקרבת בקצרה להורים

תקשורת מקרבת בקצרה להורים

אפשר לקנות את ספרו של ד"ר מרשאל רוזנברג "לגדל ידלים בחמלה: הורות בדרך התקשורת המקרבת" בחנות הדאנה (כלומר, אתם קובעים את המחיר).

תקשורת מקרבת בקצרה להורים

רעיונות פשוטים להפיכת תקשורת כפייתית לחיבור מלא חמלה

נכתב על ידי ליסה קלייטון ואווה שונבלד

אחת הסוגיות הכי גדולות בשבילי בתור הורה היא איך אני מתקשרת, או לא, עם ילדי. עם הכוונות הכי טובות בעולם מצאתי את עצמי אומרת דברים בדרכים שנראה שמחריפות את הדברים ולפעמים אני מוצאת שזה כמעט בלתי אפשרי לא להחליק במדרון ההאשמה, השיפוט והביקורת.

כמה מאיתנו מוצאים את עצמם אומרים "אתה תמיד _____," "למה את לא יכולה פשוט לעשות/לא לעשות א', ב', ג" בנימה שיש בה משמעות אפילו יותר לא נעימה של "את רעה". או שאנחנו מוצאים שהכרחנו את הילד שלנו לעשות משהו שרצינו שהוא יעשה, אבל הרגשנו ממש רע לגבי איך שהשגנו את התוצאה הרצויה.

לרבים מאיתנו, הרבה מהאופן שבו אנחנו מתייחסים לילדינו הוא, במקורו, מבוסס על כפייה: "תקבלי/לא תקבלי משהו אם לא תשתפי פעולה." מה שמשתמע בין השורות בהרבה מהויכוחים היומיומיים אם ילדינו הוא "אני גדולה יותר וחזקה יותר ממך, אז אתה תהיה מוכרח לעשות מה שאני אומרת" (כלומר, החזק צודק). אנחנו מלמדים את ילדינו ערכים בצורה עמוקה יותר דרך איך שאנחנו מתנהגים אליהם מאשר מה שאנחנו מטיפים להם.

אז, האם יש דרכים לשנות את הדרך בה אנחנו מתקשרים ברמה עמוקה? האם יש כלים זמינים שיעזרו לנו? האם יש עזרה ותמיכה לעשות זאת – אפילו להתחיל זאת?

כניצבת בצורה יומיומית מול תחושת כעס והרגשה של חוסר אונים בבית, הייתי סקרנית ונלהבת לשמוע על הרעיון של תקשורת לא-אלימה או מקרבת (NVC). המילה "אלימה" בהקשר זה מתייחסת לדרך בה אנחנו יכולים לפגוע או להזיק לאנשים דרך שימוש במילים שלא מכבדות אחר כמתאים לחמלה ולהבנה שלנו, ולא בהגרח להגיע למכות ממש.

כשמרשאל רוזנברג פיתח את תקשורת מקרבת, הוא מצא את עצמו חוקר שתי שאלות מרכזיות:

  1. מה קורה שמנתק אותנו מהטבע הרחום שלנו, שמוביל אותנו להתנהג בצורה אלימה או נצלנית?
  2. מה מאפשר לחלק מהאנשים להשאר מחוברים לטבע הרחום שלהם אפילו תחת המצבים הקשים ביותר?

מרשאל נדהם מהחלק המכריע של המילים והשפה, והוא זיהה ופיתח תהליך של תקשורת מקרבת שיכולה לאפשר לנו ליצור ולשמור על קשר כן עם אדם אחר – אם הוא משתמש באותו התהליך או לא.

"במקום להיות תגובות מורגלות, אוטומטיות," אומר רוזנברג, "המילים שלנו הופכות להיות תגובות מודעות שמבוססות בחוזקה על מה שאנחנו תופסים, מרגישים או רוצים. אנחנו מובלים להביע את עצמינו בכנות ובהירות, ובו בזמן לתת לאחרים תשומת לב מכבדת ואמפתית. בכל שיחה, נגיע לשמוע את הצרכים העמוקים שלנו ושל אחרים."

תקשורת מקרבת בקצרה

המטרה המרכזית של תקשורת מקרבת היא להשאר ביחסים מודעים עם אדם אחר. התהליך הבסיסי מורכב מארבעה שלבים: (1) התבוננות, (2) רגשות, (3) צרכים, (4) בקשה.

את אולי לא תצטרכי להשתמש בכל השלבים בכל תקשורת, אבל, בשביל הבהירות כשאת לומדת יהיה טוב אם תהיי מודעת להם. בכל שלב את יכולה להיות באחד משלושה "מצבים":

  1. לבדוק עם עצמך מה התצפית, רגש, צורך או בקשה עלולים להיות
  2. להביע לאחר מה התצפית, רגש, צורך או בקשה עלולים להיות
  3. קבלה מבן אדם אחר של מה התצפית, רגש, צורך או בקשה עלולים להיות

תקשורת מקרבת גם עוזרת להרחיב את אוצר המילים שאנחנו משתמשים בו כדי לתאר מה שאנחנו מרגישים או צריכים.

רגשות שאת עלולה לחוות יכולים להיות – שמחה, נלהבות, עצב, יאוש, אומללות, דאגה, חרדה או טרדה.

צרכים מרכזיים עלולים לכלול – שקט, שינה, אוכל, עצמאות, תמיכה, הרמוניה, בהירות, הבנה, הערכה, בחירה לגבי הסביבה, תרומה או משחק.

בחינה מקרוב של ארבעת השלבים

1. תצפית

מה את באמת רואה, שומעת או זוכרת – "המעשה הממשי" – ולא הפירוש שלך. תחשבי על מה שמצלמת וידאו תקליט. למשל, מצלמה לא מראה "הקנטה", היא מראה ילד אחד שלוקח צעצוע מהיד של ילד אחר. היא לא מראה "עצלנות", היא מראה מגבות רטובות על רצפת האמבטיה.

הנה דוגמא, "כשאני רואה צלחות על רצפת הסלון…" "כשאני שומעת אותך אומר זאת לאחותך…" "אני רואה שלקחת את המשאית מהיד של אנני."

2. רגשות

בשלב זה את מתארת מה את מרגישה ביחס למה שאת צופה. למשל "אני מרגישה ___" ולא, "אתה גורם לי להרגיש ____." משמעות השלב הזה הוא שאת לוקחת אחריות לרגשות שלך (בידיעה שאותה התנהגות במצב אחר עלולה להוביל לתגובה שונה ממך.)

למשל, "אני מרגישה עצבנית ומבולבלת כשאני נזכרת שהיה לנו הסכם לגבי פינוי השולחן אחרי הארוחה." "אתה מתוסכל כשאתה רואה אותה משתמשת בטייפ שלך כשביקשת ממנה לא לעשות את זה?" "את מרגישה חסרת סבלנות כי מישהו אחר משחק לפנייך?"

3. צרכים

בתקשורת מקרבת, ככל שהצורך שאנחנו יכולים להביע או לקלוט הוא בסיסי יותר, כך התקשורת שלנו יכולה להיות עמוקה יותר. הצורך שלך "בצעצוע הזה" עלול להיות משהו חולף, אבל הצורך שלך להיות משותפת במשחק הוא עמוק, ויכול להיות מובן על ידי כולם.

הרבה מהמיומנות בתקשורת מקרבת היא לתרגם את הרגשות והצרכים שלנו ושל אחרים למובנים העמוקים יותר שלהם. מה הוא הצורך/ערך/רצון שיש לי, או שיש לך ואת מנסה לספק?

למשל, "חשוב לי שהבית שלנו יהיה מקום נוח לשהות בו ושנחלוק בטיפול בו ביחד." "האם את רוצה הבנה והערכה לצורך שלך בפרטיות?" "האם זה נראה לך כמו צעצוע מעניין שתאהבי לשחק בו?"

4. בקשה

פעולות ממשיות, ברות השגה וחיוביות שאת מבקשת כדי להעשיר את חייך. אימרה אחת של תקשורת מקרבת היא "אני לא יכול לעשות אל-תעשה," לכן זה חשוב שהבקשות שלך ינוסחו בחיוב.

למשל, במקום "אל תשאיר את הצעצועים שלך מפוזרים על הרצפה." מה לגבי "בוא נשים את הצעצועים שלך בקופסאות שלהם כדי שיהיה לך מקום להתחיל לשחק בו בבוקר."

או דוגמא נוספת יכולה להיות, "האם תהיה מוכן לדבר איתי על איך נוכל לעבוד ביחד על מטלות הבית?" האם נעשה את זה עכשיו או שנקבע שעה לעשות את זה מאוחר יותר היום?" "האם תהיו מוכנים לדבר ביניכם ולהחליט לגבי השאלת דברים אחד מהשני?" "אולי נדבר עם אנני ונחליט כמה זמן יקח עד שיגיע תורך, האם זה יעזור?"

זה תיאור קצר של תקשורת מקרבת. כמובן שאנחנו יכולים לקחת את המרכיבים כדי לתאר אינטראקציות חיוביות כמו, "כשאני רואה את החיוך על פנייך אני מרגישה שמחה, אני אוהבת לראות אותך נהנית עם חברייך." את יכולה להשתמש בהם גם בלי להגיד מילה על ידי איכות תשומת הלב והאמפתיה שאת נותנת לעצמך ולאחרים.

החשיבות של הקשבה אמפתית והקבלה של אדם אחר, ילד, תינוק, נראית לי יותר ויותר עמוקה בחלוף הימים והשבועות. חוץ מהמטרות והאידיאלים שלה למערכות יחסים משופרות, תקשורת מקרבת היא גם מעשית להורים.

לצעוק, "ככה זה הולך להיות אם אתה רוצה בזה או לא," עלול להפיג חלק מהכעס, אבל האם זה יעזור לך להשיג מה שאת רוצה – בין אם לטווח הקרוב, כשילדך יסכים לתוכניות שלך – או לטווח הרחוק ביצירת סביבה משפחתית שמחה ובוטחת? מציאת הצורך העמוק של ילדך ושיתוף פעולה איתו יכול לגרום לשניכם למצוא דרך לקבל מה שאתם רוצים.

תקשורת מקרבת בקצרה להוריםכהורים, חשוב שנקח את הזמן ונקשיב לדו שיח הפנימי שלנו. אם הצרכים הבסיסיים שלנו לא מסופקים ומוזנים, איך תוכלי להמשיך לתת ולדאוג לילדייך? כשהדבר האחרון שאני מסוגלת לעשות הוא להקשיב באמפתיה לילדתי, מה אני צריכה כדי להיות מסוגלת להקשיב? האם זאת תמיכה? מספר דקות של פרטיות ושקט? להכניס קודם את האוכל לתנור כדי שאוכל להקשיב במלוא תשמות הלב?

אם את לא מעריכה את הצרכים והרצונות שלך, אולי גם אחרים לא יעריכו אותם. והיכולת שלך לדאוג לילדייך תהיה הרבה יותר קשה.

בעוד שתקשורת מקרבת הוא תהליך מאוד פשוט וישיר, יכול לקחת זמן ללמוד להשתמש בו במצבים מלחיצים. אם את מעוניינת, תמצאי קהילה או קבוצת תרגול באיזורך כדי להמשיך ללמוד בסביבה תומכת. יש גם קבוצות תרגול שאת יכולה להצטרף אליהם, שיכולות להיות תומכות ומועילות בעבודה ארוכת הטווח של מעבר מתקשורת שגרתית למלאת חמלה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי באנגלית, תלחצו כאן.

אפשר לקנות את ספרו של ד"ר מרשאל רוזנברג "לגדל ידלים בחמלה: הורות בדרך התקשורת המקרבת" בחנות הדאנה (כלומר, אתם קובעים את המחיר).

4 מחשבות על “תקשורת מקרבת בקצרה להורים

  1. תודה רבה עידן, אני מתחילה לקרוא את הבלוג. נראה לי מאוד מעורר השראה להורים במיוחד. שאלה טכנית, איפה נרשמים לעדכונים בבלוג? ראיתי קישור לפייסבוק אבל אני לא חזקה בפייסבוק והוא די מוצף פרסומות אצלי. קשה לי להוציא את המוץ מן התבן שם.

  2. היי עידן, רציתי לברר האם קיימות קבוצות תרגול של תקשורת מקרבת בארץ, ? אשמח לפרטים , תודה רבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *