אלן פרנסס

קצב קוגניטיבי עצל

לא משאירים אף ילד ללא אבחון

התחבולה החדשה שתהפוך את הילדות למחלה

יכול להיות ש"קצב קוגניטיבי עצל" (Sluggish Cognitive Tempo או SCT בקצרה) היא האבחנה הכי מטופשת ומסוכנת שאי פעם נתקלתי בה.

ויצא לי לראות כמה דברים יוצאי דופן במהלך 40 שנים של חיסול רשימות מטורפות של אבחנות חלומיות. ההצעות המופראות נוצרות בדרך כלל על ידי "מומחים" המלאים באבחנות שופעות – לפעמים עם כוונות טובות, לפעמים מושפעים מקרבה לחברות תרופות – ותמיד לא נשלטים על ידי היגיון בריא, כבוד לראיות מדעיות וללא פחד מתוצאות מסוכנות ובלתי ידועות מראש.

אלן שוורץ הוא עיתונאי חוקר מבריק מהניו יורק טיימס שחקר לעומק על מגיפת הפרעות הקשב והריכוז. אם מישהו במשפחה שלך אובחן עם ADHD, כדאי לך לחפש בגוגל את סדרת הכתבות החושפניות שבהם הוא מתאר את הסיבות והדרכים לאבחון שגוי של ADHD והנזק מטיפול יתר של הילדים שלנו בסמים ממריצים.

בניו יורק טיימס של היום, שוורץ מדווח על התפנית המוזרה החדשה. אותם מומחים שהצליחו לקדם את ה- ADHD, רוקחים ומקדמים עכשיו אבחנה חדשה שתהיה מכרה זהב לחברות התרופות, אבל נוראית לילדים שיאובחנו שלא כראוי ויקבלו טיפול יתר.

"קצב קוגניטיבי עצל" הוא שם מטופש להצעה מטופשת עוד יותר. המאפיינים העיקריים שלה מתוארים באופן מעורפל אבל כוללים שילוב כלשהו של חלימה בהקיץ, כבדות ועיבוד מנטלי איטי. חסידיה מעריכים שכשני מיליון ילדים סובלים מ- SCT. באופן לא מפתיע, חברת התרופות Eli Lilly כבר פועלת בעניין.

גם הירחון לפסיכולוגיית ילדים חריגה (The Journal of Abnormal Child Psychology) עוסק בזה ברצינות.SCT מופיעה ב 136 עמודים מגיליון ינואר. ביניהן טענות ששאלת הקיום "נראה שבאה על סיפוקה בגיליון זה" וש- SCT צוברת תאוצה לקראת הכרתה כהפרעה רשמית.

כמה ש- SCT נראית מגוכחת, הסכנה שהיא תוביל לנזק רב ממשית. יש עליה בכמות אבחוני הילדים, במניפולציות של חברות התרופות ובהתרשלות במתן מרשמים רפואיים. תוך 20 שנים, כמות מקרי ה ADHD שולשה ואוטיזם והפרעה דו קוטבית לילדים עלו פי 40.

מחקר על ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי מצא שעד גיל 21, 81% מהילדים כבר יכולים להיות מאובחנים בהפרעה נפשית אחת. העדכון משנת 2013 עוד הפך את המצב ליותר גרוע כשהוא הפך התקפי זעם נורמליים להפרעת חוסר ויסות מצב רוח (Disruptive Mood Dysregulation Disorder). הדבר האחרון שהילדים שלנו צריכים הוא שיאבחנו אותם בטעות עם קצב קוגניטיבי עצל ויציפו אותם בעוד תרופות ממריצות.

לאליס, שנתקעה בארץ הפלאות, הייתה את השיחה המחכימה עם החתול הצ'שיירי:

אליס: "אבל אני לא רוצה להיות בין אנשים משוגעים."

החתול: "הו, את לא יכולה לשלוט בזה. כולנו משוגעים פה. אני משוגע, את משוגעת."

אליס: "איך אתה יודע שאני משוגעת?"

החתול: "את חייבת להיות. או שלא היית באה לפה."

מדורבנים על ידי מומחים מלאי כוונות טובות (ולא כל כך) ועל ידי חברות תרופות רודפות בצע, אנחנו מתקרבים במהירות לדיסטופית ארץ הפלאות של מחלות ילדות נפשיות אוניברסליות. הייתי מיואש אם לא הייתה לי את האמונה שההתלהבות לאבחנות עברה את שיאה ושהיא בשלה לנפילה ענקית בסגנון המפטי דמפטי. עוד על כך בבלוג הבא שלי.

————————————————————————————————————————

אלן פרנססבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

אלן ג'. פרנסס היה יושב הראש של כח המשימה של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי שיצא בשנת 1994 ושל מחלקת הפסיכיאטריה באוניברסיטת דיוק.