Teresa Graham Brett

האם השוני של ילדים הוא פגם?

האם השוני של ילדים הוא פגם?

כמאמנת לגיוון, שמעתי הרבה פעמים שהעולם יהיה מקום טוב יותר אם נתמקד במה שאנחנו דומים במקום להתמקד במה שמבדיל בינינו. אם היינו רואים אחד את השני רק כבני אדם, היינו יכולים לחסל את הדיעות הקדומות והאפליה.

אבל, אני מאמינה שאנחנו צריכים להכיר ולהבין את השוני שלנו, בין אם מדובר בשוני בין קבוצות (כמו גזע, מין, גיל, העדפה מינית) או בייחוד האישי שלנו.

וכן, אנחנו צריכים להבין גם את המאפיינים שכולנו חולקים.

מה שאנחנו לא מבינים הוא שהשוני נהיה מפלג ומזיק בחברה שלנו כשקבוצה אחת משתמשת בכח שלה כדי להגדיר את השוני של הקבוצה השנייה כראיה לפגמים שלהם.

למרות שאולי אנחנו לא רוצים להודות בכך, בתוך התפיסה השולטת שלנו, אנחנו רואים את השוני של ילדים כראייה לפגמים שלהם.

אנחנו מגדירים ילדים כלא-הגיוניים ואיפולסיביים.

אנחנו אומרים שהם מועדים להתפרצויות זעם.

כשהם מקבלים החלטות שאנחנו לא מסכימים איתם, אנחנו חושבים שההחלטות האלה לקויות בגלל חוסר בידע חשוב שנמצא רק אצל המבוגרים (הקבוצה השלטת).

אנחנו רואים את השוני של הילדים כמעמסה. אנחנו רואים בהם נחותים למבוגרים.

בתוך נקודת ההתיחסות הזאת, המחוייבות שלנו כהורים היא להשתמש בכוחנו כדי לשלוט בהם עד שהם יוכיחו לנו שהם מסוגלים לשלוט בחייהם.

אנחנו עושים בחירה אחרת בהשקפה שלנו על ילדים.

כשאנחנו רואים ילדים כשונים מאיתנו ולא שופטים אותם על פי השוני הזה, אנחנו יכולים לגשת למערכת היחסים הזאת ממקום של כבוד לחוויות ולהשקפת עולמם.

אנחנו יכולים לבחור לנסות להבין את העולם מהצד שלהם.

במקום לשפוט אותם לפי השקפת העולם המבוגרת, אנחנו יכולים להתחיל לראות פרספקטיבה אחרת שאולי תלמד אותנו ותעשיר את השקפתנו על העולם.

אם נכבד את הרעיונות, התחושות, הרגשות, החוויות של הילדים כאמיתיות וברות תוקף, קיים סיכוי גדול יותר שהם יתייחסו לאחרים באותו כבוד.

כשאני בקשר עם הילדים שבחיי, השאיפה שלי היא שהם ירגישו שהם חשובים, לא שהם פחותים ממני.

אני רוצה שהם ידעו שלמרות שאנחנו עלולים לראות אחרת את העולם, יש מקום לשתי ההשקפות שלנו.

ובגלל שיש לי כח חברתי רב יותר, אני אחראית להבטיח שהם ירגישו ששומעים אותם. אני צריכה לקחת את הצעד הנוסף לשמוע ולהבין באמת את נקודת המבט שלהם.

ממקום כזה של כבוד, אנחנו יכולים להרחיב את שתי ההשקפות שלנו, כמבוגרים וכילדים, כדי לרכוש הבנה עמוקה יותר של חיינו וחוויותינו.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו פה.

—————————

Teresa Graham Brettהתחלתי את חיי כילדה טיפוסית שניסתה להיות מוצלחת בעיני הוריה ומוריה, בזמן שניסיתי להשלים עם הצורך לספר על האמת שלי במהלך החיים.

מופע שיווי המשקל הזה הוליך אותי להרבה הרפתקאות בחיפוש אחר מטרה והדרך האמיתית שלי. במהלך הדרך הלכתי לאוניברסיטה והשלמתי לימודי עריכת דין. דחיתי קריירה משפטית כדי לעבוד כמנהלנית באוניברסיטה, בחושבי שאוכל להפוך את העולם למקום טוב יותר. ביליתי זמן בעבודה באוניברסיטת אריזונה, אוניברסיטת מישיגן, אן ארבור, ואוניברסיטת אוסטין טקסס.

מצאתי להט בחינוך לצדק חברתי ודיאלוג בר-קיימא והתחלתי לצעוד בשביל בנסיון להפטר מרוב מה שלמדתי כילדה וכמבוגרת.

כשמרטל, הילד הראשון בחיי, הגיע לעולם, הוא איתגר אותי להתפתח מעבר לכל חוויה בחיי. הוא חשף את הצביעות שלי כאינדיבידואלית שמחוייבת לצדק על ידי כך שהראה לי איך המשכתי להנציח את הדיכוי בעמדותי ואמונותי לגבי מערכת היחסים בין ילד למבוגר.

כך התחיל המסע שלי לשלב את המחוייבות שלי לצדק, למידה והורות דרך מערכת היחסים שלי עם מרטל שעכשיו הורחבה גם לגרייסון, הילד השני בחיי.

רוב, השותף שלי, מרטל וגרייסון, מלווים אותי במסע הזה. אני מנסה לחיות את המטרה שלי כהורה, כותבת, מאמנת ומצדדת לשינוי הילדות כצעד הראשון לשינוי העולם.

דרך האתר הזה, ספרים, אימונים ותוכניות לימוד, אני מחוייבת לעזור להורים להפסיק את כאב העימות, התסכול והאכזבה שהן התוצאה של מה שלמדנו על הורות.

חוץ מהאתר, כתבתי גם מאמרים לאתרים אחרים. אני כותבת אורחת ב Kindred Community ובקרוב אנהל שם פורום.

כאשר אנחנו עוסקים בהורות עם אמון וכבוד, אנחנו לא רק משנים את מערכת היחסים שלנו עם הילדים שחולקים את חיינו, אנחנו משנים את העולם.