פאם לריצ'יה

כל מה שאני צריך לדעת למדתי ממשחקי מחשב

כל מה שאני צריך לדעת למדתי ממשחקי מחשב

פאם לריצ'יה

"הוא ישחק משחקי מחשב כל היום אם אני אתן לו," את אומרת לשכנה והיא מהנהנת בראשה בהסכמה. "זה לא יכול להיות דבר טוב, נכון?"

כאנשי חינוך חופשי אנחנו שואפים לתת לילדים שלנו את החופש להתעסק בתחומי העניין ובתשוקות שלהם. אנחנו רואים שהם לומדים בזריזות ובשמחה – כמעט ללא מאמץ – כשמשהו תופס אותם והם נהנים ממה שהם עושים. זה די קל לתת לזה לזרום כשאתם מרגישים שתחומי העניין שלהם משתלמים, אבל מה אם קשה לכם לראות את הערך במה שהם בוחרים לעשות? האם אתם דורשים מהם לבסוף לעבור למשהו אחר?

משחקי מחשב הם לרוב תחום עניין שבו להרבה אנשים יש קושי לראות את הערך בהם. כשהבנתי שמשחקי מחשב הוא תחום עניין עמוק ונלהב עבור ג'וסף בני בן ה – 12 החלטתי לקחת תפקיד פעיל. במקום להגביל את זמן המשחק שלו בתקווה שהוא ימצא משהו "טוב יותר" לעשות, תמכתי בו לגמרי. השקעתי זמן בלצפות בו משחק, ושוחחתי איתו. ניסיתי לשחק בעצמי. עזרתי לו למצוא מידע שהוא רצה. לא לקח לי הרבה זמן להבין שהוא כל הזמן לומד דברים חדשים. הנה מה שמצאתי, בנוסף למספר רעיונות על איך אתם יכולים לתמוך ולהיות מעורבים בהתעניינות של הילד שלכם במשחקי מחשב.

בואו נסתכל על קריאה. ג'וסף היה כמעט בין עשר כשהתחלנו חינוך חופשי. בבית הספר הוא נאבק לסיים ספרי קריאה קלה שהטילו עליו, אבל בבית בערבים הוא היה טורף שמונים עמודים של דפים מודפסים של פתרונות למשחקים. עם בית הספר מחוץ לדרכו הוא המשיך לקרוא מידע על משחקים ברעבתנות – עם איזה ספר פנטזיה על הדרך.

למעשה, יכול מאוד להיות שמשחקי מחשב היו הניצוץ שהניע אותו ללמוד לקרוא. ילדים עלולים לראות אותם כסיבה האמיתית הראשונה לקריאה. ככה זה היה עם בן השבע שלנו – הוא קורא מילים ממשחקים כבר זמן רב. להרבה משחקים, ובעיקר משחקי תפקידים (RPG), יש סביבה סיפורית עשירה. תבלו זמן עם הילד שלכם ותקראו את הטקסט כדי שהוא יהנה מהסיפור ויעריך אותו, לא רק את האקשן. זה כמו לקרוא סיפור מונפש!

בנקודה כלשהיא הם יעברו את השלב שבו אנחנו יכולים לעזר להם – אם זה במיומנות או בהצעות. זה זמן לקצת מחקר! לקנות מנוי למגזין יכול להיות מאוד מועיל. הם יקבלו מאמרים על המשחקים שעומדים לצאת ותקצירי פתרונות, מלווים עם תמונות מסך. מדריכים לשחקן הם דברים נהדרים – אומנות יפיפייה ותשובות כמעט לכל שאלה שיכולה להיות להם.

ועל תשכחו את האינטרנט. בהתחלה ג'וסף היה מבקש מאיתנו למצוא לו דברים – מדריכים ותשובות לשאלות נפוצות לגבי המשחק שהוא משחק. אבל במהלך השנה האחרונה הוא עושה זאת לבד. הוא למד מהר שכשעושים חיפוש באינטרנט האיות חשוב! עכשיו הוא גם מוצא אתרי מעריצים והוא מעריך אותם על פי הידע שיש לו. המיומנויות של מציאת מקורות והערכה של התוכן שלהם התפתחו בצורה טבעית כי הוא רצה מידע שיעזור לו להשיג משהו במשחק, אבל הם ישימות לכל מחקר שהוא יעשה בעתיד.

בהמלך החודשים האחרונים הוא גילה את הפורומים. שם אפשר לקרוא שיחות בין שחקנים. יכול להיות שלוקח לו יותר זמן לסנן מידע לא נחוץ כדי להשיג את התשובה שלו (עוד מיומנות חשובה), אבל זה שווה את זה בכל מקרה.

עומק כזה של מחקר, בתורו, יכול להוביל לכתיבה משמעותית. שחקנים יכולים להתעניין בכתיבה למגזין שהם קוראים בקביעות. ככל שהם מתרגלים לפורומים הם יכולים לא רק לכתוב שאלות שלהם אלא גם להתחיל לענות לשאלות של אחרים. הם יכולים להתעניין בכתיבת מדריכים או תשובות לשאלות נפוצות משלהם. זאת כתיבה אמיתית.

תוך כדי מחקר של משחקים, ג'וסף גילה אתר פנטזיה. באתר אנשים כותבים סיפורים שמבוססים על דמויות ו/או סיטואציות ממשחקי מחשב, ספרים, סרטים וכן הלאה. כשהוא שם לב שאחותו בת העשר כותבת סיפורים שמבוססים על העניין הנלהב שלה בהארי פוטר, הוא הראה לה את האתר והיא בילתה שעות רבות בקריאה באתר וגם בכתיבה. בפעם האחרונה ששמעתי, הסיפור הנוכחי שלה הוא באורך של 30,000 מילים. חייכתי. הדברים זורמים יפה מאוד כשאני לא מנסה לשנות את המסלול.

הקלדה היא עוד מיומנות מועילה שג'וסף למד על הדרך. הוא אף פעם לא התעניין בכתיבה ביד, ולא בתוכנות שמלמדות הקלדה. אבל כשהוא הביע עניין במשחקי רשת, הבאנו לו מחשב ומקלדת ובתוך שבועיים הוא הקליד ברמה טובה! כששאלנו אותו אם הוה נהנה הוא אמר שזה חלום שהתגשם. הוא סופסוף מצא קהילה של שחקנים עם רמות עניין ומיומנות דומים.

עכשיו בואו נסתכל על חשבון. לרוב יש מימד של זמן וצורה מסויימת של כסף במשחקים האלה. צריך גם לעקוב אחרי החיים והרמה של הדמויות, ולצפות לנקודות נזק וניסיון כדי לחשב את הסיכוי שלך לשרוד את הקרבות הבאים ולעלות רמות. ובואו לא נשכח את כל השיחות שתעשו איתם בזמן שהם חוסכים כסף כדי לקנות משחקים חדשים, מנסים למצוא משחקים משומשים במחירים טובים, או קונים דברים במכירות פומביות באיביי! ההזדמנויות לשחק עם מספרים הן בלתי נגמרות.

יש גם הרבה הגיון במשחקים. יש הרבה משימות צדדיות שדורשות פתרון של חידות כדי להשיג חפצים מועילים או אפילו כדי להתקדם לרמה הבאה. יש הגיון בגישה לקרבות בוסים, מציאה של נקודות חולשה ובחירה של ההתקפה שתועיל הכי הרבה. הרבה פעמים יש מבוכים שצריך לתפור בזמן שאתה עובר את השלבים.

אפילו מתמטיקה ברמה גבוהה עולה כל הזמן. ערב אחד כשג'וסף היה בן 11, הוא ביקש ממני לעזור לו להבין נוסחה אלגברית עם שני נעלמים מאחד המשחקים שלו: (Y/5) + X. זה הבט אחד של המשחק שהוא רק נכנס אליו עכשיו. דיברנו על הנוסחא ועברנו על הדוגמאות שהם נתנו במדריך לשחקן. דיברנו על עיגול של מספרים. מאוחר יותר עברתי לידו במסדרון והוא אמר, "הם ממש מעלים את הרמות בצורה איטית!" אתם פשוט יודעים שהוא חשב על הנוסחא וניסה קומבינציות שונות.

ראיתי דפים על גבי דפים של טבלאות אחוזים בחוברות הדרכה. לפי הטבלאות האלה שחקן יכול לאמן מיומנויות לפי הגזעים והפרמטרים שהם מעדיפים, וכך ליצור דמויות ייחודיות ולוודא שיש להם חבורה מאוזנת היטב. ראיתי את ג'וזף רוכן מעליהן בריכוז עמוק. למעשה, כשהוא למד את הטבלאות לגולדן סאן 2, הוא העיר שהן החלק הכי חשוב בחוברת ההדרכה. בטבלאות הסטטיסטיות האלה היו 6 תכונות שהשתנו כל אחד לפי, ממה שהצלחתי להבין, 3 משתנים בלתי תלויים, לבממוצע, 5 תתי גזע אפשריים. והיו 25 מהטבלאות האלה – אחד לכל הגזעים הרגילים כמו גם לקומבינציות של גזעים שיצרו גזעים מעורבבים. וואוו.

במשחקי מחשב קורים כל כך הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם – זה כמו לבקר ספר או סרט. היו לנו הרבה דיונים לגבי העלילה. דיונים לגבי דמויות ואיך שהן מתפתחות. מה השיא של המשחק ואיך הכל מסתדר? או אם בכלל? המוסיקה (לחלק מהמשחקים יש מוסיקה עם תזמורת מלאה ולחנים מקוריים) ואיך היא עוזרת לבנות את האווירה. הציורים (ג'וסף צייר כמה סקיצות ממש יפות לדמויות) והתפתחויות טכניות בגרפיקה.

ג'וסף אמר לי לפני מספר חודשים שהדבר שהוא הכי אוהב במשחקי מחשב זאת עלילה ממש עמוקה. משחקים בלי סיפורים טובים משעממים אותו. מהר. ספרים מאפשרים לך לקרוא סיפור טוב ולדמיין אותו. סרטים לוקחים את זה צעד קדימה ומוסיפים את האלמנט החזותי. משחקי מחשב לוקחים את זה עוד צעד ומאפשרים לך להשפיע על הסיפור. בהרבה משחקים, הדברים שאתה עושה קובעים את הפיתולים והסיבובים שהעלילה לוקחת. ערך החזרה הוא מדהים כי אתה יכול לשחק את אותו משחק מספר פעמים, לרוב דרך העיניים של דמויות אחרות, וכך ללמוד חלקים שונים של הסיפור בכל פעם.

הוא הגיע להבנה שהתשוקה שלו היא לא באמת משחקי מחשב לכשעצמם, אלא משחקי מחשב כאמצעי לשקוע בסיפור עמוק ונהדר. אם הייתי מגבילה את הזמן שלו לשחק ולא הייתי עוזרת לו להעמיק בתחום העניין הזה, אני לא חושבת שהוא היה מגיע לתובנה הזאת. ואני הייתי עסוקה מידי בניסיון לגרום לו לעשות דברים "יותר חשובים" מכדי לראות זאת בעצמי. עכשיו אני מבינה שזה כאילו שהייתי מגבילה את הזמן שמותר לו לקרוא כל יום.  זה נראה קצת מגוחך כשאני חושבת על זה ככה.

גיימרים לומדים גם הרבה דברים מהעלילה עצמה. ג'וסף פיתח עניין גדול במיתולוגיה. ערב קייצי אחד ישבנו כולנו מסביב למדורה ואני התחלתי לקרוא קטעים מתוך "העולמות הקסומים של הארי פוטר" של דיויד קולברט בקול רם. ובכן, המיתולוגיה שג'וסף ידע וקישר למה שקראנו היה פנומנלי! הרבה פעמים הוא סיים את המשפט שהייתי קוראת. והוא קישר אותו לכמה מהמשחקים שהוא נהנה לשחק. והוא קישר את המשחקים אחד לשני. אפילו שהמשחקים עצמם לא היו קשורים, כולם שאבו מאותם סיפורים מיתולוגיים בבסיס שלהם, או כבסיס משמעותי לשמות של דמויות ומהלכים. זה היה ערב ממש כיף!

ולפני שתחשבו ש"צ'יטים" הם לרמאים, בואו נסתכל בהם בזריזות. כשחושבים על איך רוב המשחקים מתוכננים, אתה מבין שיש מספר משתנים שהשחקן צריך לעקוב אחריהם – כמו חיים, מיקום, כלי נשק, סוגי אויבים ונקודות החולשה שלהם, ועוד. השחקן צריך לשלוט בכל הדברים האלה כדי לנווט במשחק בהצלחה. מה שעושה "צ'יט" בדרך כלל הוא למעשה לקבע את אחד המשתנים האלה כדי שהשחקן לא יהיה צריך לדאוג לגביו – הוא יוכל להתרכז בהתמקצעות באחרים. לדוגמה, צ'יט יכול להביא לך חיים אינסופיים. בהתחלה אתם תחשבו, "איזה בזבוז, איפה האתגר פה?" אבל תסתכלו קצת מעבר. עכשיו הם מתרכזים על, נגיד, ללמוד את הדרך בשלב באמצעות המפה, או מתאמנים בקרבות עם כלי הנשק הפחות חזקים שלהם כדי לשפר את המיומנויות שלהם. ולפעמים הם לומדים שקיבוע של משתנה אחד יכול ליצור תוצאות בלתי צפויות.

צ'יטים אחרים מביאים לחיים את התכנות המונחה-עצמים. במשחק "האגדה של זלדה: אוקרינת הזמן" היו צ'יטים כאלה שבעזרתם יכולת לשנות את הצבע והגודל של הטוניקה של לינק. אתם תחשבו שזה פשוט וחסר משמעות. אבל לא – הם כנראה ישימו לב שהצבע השתנה גם בפתיח המשחק, לא רק במשחק עצמו… וכשהם מגדילים את לינק כך שהוא גדול מהשער, אפילו הבניין, אבל הוא עדיין לא יכול להיכנס כשהוא נעול. איך זה נראה שהוא לא זז כשהוא הולך בגלל שלמרות שהוא לוקח את רוב המסך, התכנות שגורם לו ללכת מזיז אותו באותו מרחק.

וב"סימפסונס פגע וברח" יש צ'יט שגורם למכונית לקפוץ. "במה זה כבר עוזר?!" אתם חושבים. אבל כשמשחקים עם זה, תגלו משהו מעניין. כשאתם קופצים גבוה מעל הבתים קרוב לקצה המסך, אתם יכולים לראות מאחוריהם. אין שם שום דבר. הגעתם לקצה התוכנה. מתכנני המשחק לא העלו על דעתם ששחקן יוכל לראות מעבר לבתים, אז הם לא טרחו להוסיף שם משהו. זה רק חלל ריק. מעניין!

הצ'יטים האלה גורמים לשחקן לראות את תוכנת המשחק. הם מתחילים להבין איך עובדת התוכנה. הם אולי לא יכולים להסביר את זה, אבל הם יבינו זאת בצורה אינטואיטיבית. ואם במהלך חייהם זה יעלה, הם יבינו את המושגים הטכניים מיד בגלל שהם ראו אותם בפעולה. זה יתחבר לניסיון המשחק שלהם ויקבל משמעות. אני לעולם לא אסתכל שוב על צ'יטים באותו האופן.

עכשיו כשהם שיחקו במשחקים בעצמם אנשים צעירים עלולים להתעניין בתכנות – בפיתוח אתרי אינטרנט או אולי אפילו תכנות משחקים. ג'וסף בילה קצת זמן בלמידה על פיתוח ותוכן אתרי אינטרנט כשהוא יצר אתר מעריצים. זאת דרך נהדרת להתחיל בגלל שיש מספר כלים בנמצא שלא מצריכים לדעת הרבה תכנות.

הוא גם פיתח עניין בתכנון משחקים. קנינו את RPG MAKER II  (תוכנה לפיתוח משחקי תפקידים במחשב) ביחד עם המדריך לג'וסף בחג המולד האחרון והוא בילה איתו הרבה שעות. אבל זה לא לרכי הלב. המדריך כתוב כמו חוברת הדרכה למחשבים אבל הוא אוהב את זה ובכל פעם שהוא מגלה תגלית חשובה הוא מתחיל משחק חדש כדי להשתמש בזה כראוי. אני ברת מזל מספיק כדי להיות בוחנת המשחקים הראשית!

הרבה אנשים מאמינים שמשחקי מחשב זה בילוי פסיבי, אבל במציאות, למרות שזה בבירור לא פעילות פיסית (עד שאתם מנסים את ה EYETOY!), הם מאתגרים מנטלית וסוחפים. ג'יימס פול גי, פרופסור לקריאה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, מאמין. "למידה היא לא שינון נפרד של עובדות. היא חיבור ותפעול שלהם." (Wired, May 2003, “High Score Education: Games, not school, are teaching kids to think”) משחק טוב מרפרף על פני רמת היכולת של השחקן, וכל רמה דוחפת אותו לקצה היכולת שלו, ומפתה אותו ללמוד עוד. הם שקועים בעולם המשחק וחווים את את זרימת תשומת הלב שלהם מתמקדת – השכל שלהם עובד מהר, בעשותו את החיבורים הנדרשים כדי להצליח באתגרי המשחק. אחרי שהוא בילה שעות עם תלמידים שהיו שקועים במשחקי מחשב, גי הגיע למסקנה ש"גיימרים צעירים בימינו לא מתאמנים להיות גונבי רכב המנופפים באקדח. הם לומדים איך ללמוד." אני רואה זאת כל יום.

סימור פאפרט, מחבר הספר The Connected Family: Bridging the Digital Generation Gap, מכיר בכך ש"דיבור על משחקים ולמידה הוא תהליך חשוב" ו"מעודד הורים לשוחח עם הילדים שלהם לגבי למידה" (Game Developer, June 1998, “Does Easy Do It? Children, Games, and Learning”). זאת בכלל לא משימה קשה לאנשי חינוך ביתי.

אני תמיד נדהמת כשאני רואה את המקומות הרבים והשונים שהעניין של ג'וסף במשחקי מחשב הוביל אותו והדברים הרבים שהוא למד לאורך הדרך. וכדי להאריך זאת יותר, אני חושבת שהגישה הזאת לחיים היא נפלאה עבור כל הורה שליד שלו יש תחום עניין עמוק ונלהב. בין אם זה רכבות, אוסף קלפים, משחקי מחשב או הארי פוטר, תקחו כמה נשימות עמוקות ואיטיות ותעזרו להם לחקור את מושא התשוקה שלהם – אתם תודהמו לאיפה המסע הזה ייקח אותכם!

———————————————-

פאם לריצ'יהפאם לריצ'יה עוסקת בחינוך ביתי מאז 2002 עם בעלה ושלושת ילדיהם. אתם יכולים ליצור איתה קשר במייל [email protected]