תגית: אנסקולינג

תוכנית לימודים טבעית

הדרך הטבעית ליצירת תוכנית לימודים

הדרך הטבעית ליצירת תוכנית לימודים

כלומדים מהחיים (life learners), אנחנו מאמינים שלמידה מתרחש בצורה אורגנית. תוכנית לימודים תתפתח באופן טבעי כשתתני לתחומי העניין של הילד שלך להוביל. איזה תהליך עוצמתי זה! אני רוצה לשתף דוגמה על איך זה נראה אצלנו.

לתת לתחומי העניין של הילד להוביל

כשבתי הבכורה הייתה בת 5, היא אהבה לאסוף אבנים. היא ציפתה לחפש אבנים מגניבות כל פעם שיצאנו החוצה. אז לקחתי את תחום העניין שלה והעמקתי בו. הלכנו ביחד לספריה ולקחנו כמה ספרים על אבנים, שהובילו לספרים על מינרלים, אבני חן וקריסטלים. קראנו הרבה על הנושא. הלכנו למוזיאון המקומי לעבודה באבן. זה פתח אותה לעולם חדש של מדעי כדור הארץ. רשמתי אותה לשיעורים ותוכניות שונות במוזיאון, שהעמיקו את הידע וההתעניינות שלה בנושא. היא למדה איך לזהות אבנים ומינרלים באחד השיעורים, אותו העביר גיאולוג מקצועי. היא יצאה לסיור במוזיאון בו היא אספה מאובנים ולמדה איך לזהות אותם. קניתי לה ערכות של אבנים, מאובנים ואבני חן שעזרו לה להמשיך ללמוד בבית. היא רכשה ידע ומיומנויות שרוב בני החמש לא מקבלים. התחביב הפשוט הזה של איסוף אבנים הפך להיות חווית למידה נהדרת. "יחידת לימוד" או "תוכנית לימודים", אם תרצו, נפרשה בטבעיות כשנתתי לילדה להוביל. היא כמעט בת שמונה עכשיו וממשיכה להגדיל את אוסף האבנים שלה.

המדע תומך בלמידה טבעית

כשאתה מקדיש זמן לילד שלך ושם לב למה שהוא אוהב, למידה עמוקה יותר מתרחשת בטבעיות. ניתן לטעון שזאת הגישה היעילה ביותר ללמידה כיוון שהילד באמת מתעניין ורוצה ללמוד. זה לא נעשה בכפייה. יש לזה משמעות אמיתית וחיבור לילד, לכן הילד פתוח יותר ללמידה, מתעניין יותר וזוכר את המידע טוב יותר. דבר זה מקביל למחקרים על הכשרה עסקית. חברות Fortune 500 ברחבי העולם יודעות שלמידה "תוך כדי עבודה" ואימון "ברגע האמת" היא גישה הרבה יותר יעילה ללימוד והתפתחות מאשר שיעורים מתוכננים מראש. תחום ההכשרה העסקית גילה זאת לפני עשרים שנה ושינה את התפיסה שלו, אבל בתי ספר עדיין ממשיכים עם גישות שעבר זמנן.

כפסיכולוגית עסקית, ערכתי מחקרים על איך אנשים לומדים, מה מניע אנשים ומה מוביל לביצועים גבוהים. למדתי שאם אתה מעביר את זמנך בהתמקדות בתוכנית לימודים שתוכננה או נבחרה לפני חודשים אתה מפסיד הזדמנויות לצלול לתחומי עניין כאשר הם עולים.

אני חושבת שג'ון הולט אמר זאת הכי טוב: "העזרה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת על מנת לעזור לילדים ללמוד, היא לא להחליט מה אנחנו חושבים שהם צריכים לדעת, ולחשוב על דרכים גאוניות ללמד אותם, אלא על ידי הפיכת העולם, כל כמה שאנחנו יכולים, לנגיש עבורם, בעודנו רגישים לדברים שהם עושים ועונים על השאלות שלהם – אם יש להם – ועוזרים להם לחקור את הדברים שהם הכי מתעניינים בהם." אז במקום לבזבז כל כך הרבה זמן בתכנון יחידות לימוד ולחקור את תוכניות הלימודים הכי טובות, life learners משקיעים זמן עם הילדים שלנו כדי ללמוד מה נותן להם השראה. אנחנו לא מפחדים לקחת צעד לאחור ולתת ללמידה להתרחש באופן טבעי.

—————————————————————–

הלן מישנייביץ'בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

התשוקה של הלן מישנייביץ היא ללמד ולתת השראה מתוך סקרנות והרפתקה. היא פסיכולוגית עסקית, נשואה ואמא לשלוש בנות. היא מנהלת חברת יעוץ משלה תוך שהיא מאפשרת בהנאה את הלמידה המכוונת-עצמי ומבוססת-בית של הבנות שלה. יש לה 15 שנות ניסיון בחברות Fortune 500 בהם היא מובילה מחקרים הבודקים למידה, ביצועים ומוטיבציה של אנשים. היא נעזרת בעקרונות הלמידה הטבעית כדי לחנך את בנותיה ללא בית ספר.
עקבו אחריה בבלוג שלה ובעמוד הפייסבוק.

ג'ון הולט

17 ציטוטים של ג'ון הולט

17 ציטוטים של ג'ון הולט

  • ציטוטים של ג'ון הולט"אנחנו מבקשים מילדים לעשות במשך רוב היום מה שמעט מאיתנו המבוגרים מסוגלים לעשות אפילו לשעה. כמה מאיתנו, שנמצאים בהרצאה שלא מעניינת אותנו, יכולים לשמור שמחשבותינו לא יתפזרו? כמעט אף אחד." מתוך כיצד נכשלים ילדים
  • ג'ון הולט עונה לשאלה הבאה:
    שאלה: "האם יהיה להם את ההזדמנות להתגבר על או לעשות דברים שהם חושבים שהם לא רוצים לעשות?"
    תשובה: אני לא בטוח מה הכוונה בשאלה הזאת. אם הכוונה, האם ילדים בחינוך חופשי יתנסו בדברים קשים ותובעניים כדי להשיג מטרות שהם קבעו בעצמם, הייתי אומר שכן, החיים מלאים בדרישות כאלה. אבל זה בכלל לא אותו דבר כמו לעשות משהו, ובמקרה של בית ספר משהו מטופש ומשעמם, רק בגלל שמישהו אחר אומר לך ושתיענש אם לא תעשה זאת. בין אם ילדים מתנגדים לדרישות כאלה או נכנעים להם, זה רע בעבורם. המאבק בקשיים של מטלה שאין מנוס מפניה בונה אופי, קבלת מרות של כוח חזק ממך הורס אותו." – מתוך Teach Your Own
  • "אנחנו שמאמינים שילדים רוצים ללמוד על העולם, וטובים בכך, ויכולים לעשות זאת בעזרת רק מעט כפייה או התערבות של מבוגר, אנחנו כנראה לא יותר מאחוז אחד של האוכלוסייה, אם בכלל. ואנחנו לא נהפוך להיות הרוב בימי חיי. זה לא כל כך מפריע לי יותר, כל עוד המיעוט הזה ממשיך לגדול. העבודה שלי היא לעזור לו לגדול." – מתוך Teach Your Own
  • "אני חושב שילדים צריכים הרבה יותר הזדמנויות לבוא במגע עם מבוגרים שעוסקים ברצינות בעבודתם המבוגרת, לא רק לבלות עם מבוגרים שמשעשעים או מדריכים או מתנהגים יפה לילדים. הם גם צריכים הרבה יותר הזדמנויות משיש להם להתרחק ממבוגרים, ולחיות את חייהם משוחררים מתשומת הלב החרדה של אחרים." – מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לגבי קריאה, ילדים לומדים משהו הרבה יותר קשה מקריאה בלי הוראה – כלומר, לדבר ולהבין את שפת האם שלהם. אני לא חושב שהם היו יכולים ללמוד אותה אם היו מדריכים אותם. אני חושב שלימודי קריאה הם אויב הקריאה." מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לחיות זה ללמוד וכשילדים חיים בצורה מלאה ונמרצת ושמחה הם לומדים הרבה, גם אם אנחנו לא תמיד יודעים מה." – מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לא צריך להכריח ילדים ללמוד כדי להשתפר, להגיד להם מה לעשות או להראות להם איך. אם ניתנת להם גישה מספקת לעולם, הם יראו בבירור מספיק מה הדברים החשובים באמת להם ולאחרים, והם יכינו לעצמם דרך טובה יותר אל העולם מאשר כל אחד אחר יכול ליצור עבורם." – מתוך כיצד ילדים נכשלים
  • "הילד הוא סקרן. הוא רוצה להבין את ההיגיון בדברים, לגלות איך דברים עובדים, לפתח מיומנות ושליטה על עצמו ועל הסביבה שלו, ולעשות מה שהוא רואה אחרים עושים. הוא פתוח, חד הבחנה ומנסה דברים. הוא לא רק צופה בעולם סביבו. הוא לא סוגר את עצמו מפני העולם המוזר והמסובך שמסביבו, אלא טועם אותו, נוגע בו, שוקל אותו, מעקם אותו, שובר אותו. כדי לגלות איך עובדת המציאות, הוא עובד עליה. הוא נועז, הוא לא מפחד לעשות טעויות. הוא סבלני. הוא יכול לסבול כמויות יוצאות דופן של חוסר וודאות, בלבול, בערות ומתח… בית ספר הוא לא מקום שנותן הרבה זמן, או הזדמנות, או תגמול, לסוג כזה של חשיבה ולמידה." – מתוך כיצד לומדים ילדים
  • "מה שילדים צריכים הוא לא תוכנית לימודים טובה וחדשה יותר אלא גישה ליותר ויותר מהעולם האמיתי, מספיק זמן ומרחב לחשוב על החוויות שלהם, ולהשתמש בדימיון ומשחק כדי ליצור מהם משמעות. וגם עצות, מפות ומדריכים, בשביל לעזור להם להגיע לאן שהם רוצים להגיע (לא לאן שאנחנו חושבים שהם צריכים להגיע אליו), ולמצוא מה שהם רוצים למצוא. – מתוך Teach Your Own
  • "כדי לסמוך על ילדים אנחנו חייבים תחילה לסמוך על עצמנו… ואת רובנו כילדים לימדו לא לסמוך על עצמנו."
  • "למה אנשים מוציאים או משאירים את ילדיהם מחוץ לבית הספר? בעיקר משלוש סיבות: הם חושבים שגידול ילדיהם הוא העניין שלהם ולא של הממשלה. הם נהנים מחברת ילדיהם, מלצפות בהם ולראות אותם לומדים, הם לא רוצים לוותר על כך לטובת אחרים. הם רוצים לשמור עליהם מפגיעה נפשית, גופנית ורוחנית."
  • "אם הייתי צריך לתת כלל אחד בשביל לחיות ולעבוד עם ילדים, זה עלול להיות זה: היו זהירים מלהגיד או לעשות משהו לילד שלא הייתם עושים למבוגר אחר, שאת דעתו וחיבתו אתם מעריכים."
  • "הרעיון שילדים לא ילמדו בלי פרסים ועונשים, או בז'רגון של הביהביוריסטים, "חיזוקים חיוביים ושליליים", בדרך כלל הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמה. אם נתייחס לילדים מספיק זמן כאילו זה היה נכון, הם יאמינו שזה נכון. כל כך הרבה אנשים אמרו לי, "אם לא נכריח ילדים לעשות דברים, הם לא יעשו דבר." או יותר גרוע, הם אומרים, "אם לא היו מכריחים אותי לעשות דברים, לא הייתי עושה דבר".
    זוהי אמונתו של עבד." – מתוך כיצד ילדים נכשלים
  • "בתי ספר מניחים שילדים לא מעוניינים בלמידה והם לא טובים בזה, שהם לא ילמדו אלא אם כן יכריחו אותם, שהם לא יכולים ללמוד אלא אם כן יראו להם איך, ושהדרך לגרום להם ללמוד היא בחלוקת החומר לרצף של מטלות זעירות שיש להתמחות בהם אחד אחד. וכשהשיטה הזאת לא עובדת, בתי הספר מניחים שמשהו לא בסדר בילדים – משהו שהם צרכים לאבחן ולטפל בו."
  • "זה לא שאני חושב שבית ספר הוא רעיון טוב שהשתבש, אלא רעיון גרוע מראשיתו. זה רעיון משוגע שיכול להיות לנו מקום בו לא קורה דבר פרט ללמידה, במנותק משאר החיים."
  • "האויב הגדול ביותר ללמידה הוא המורה המדבר."

——————————————————————-

ג'ון הולטמתוך וויקיפדיה:
ג'ון קלדוול הולט (באנגלית: John Caldwell Holt;‏ 14 באפריל 1923 – 14 בספטמבר 1985) היה מחנך וסופר אמריקאי, ונחשב לאבי תנועת החינוך החופשי.

ספריו בעברית:

  • כיצד נכשלים ילדים, הוצאת מסדה, רמת-גן , 1974.
  • בלמידה מתמדת, הוצאת פראג, תל אביב, 2004.
בוורלי פיין

האם אפשר להצליח באנסקולינג בלי גישה חופשית לטכנולוגיה?

האם אפשר להצליח באנסקולינג בלי גישה חופשית לטכנולוגיה?

השאלה המעניינת הזאת נשאלת הרבה ב Unschool Australia (קבוצת הפייסבוק).

התשובה שלי תלויה בהגדרה של טכנולוגיה. אני אניח שאתם מתכוונים ל"מסכים", כלומר, כל דבר אינטראקטיבי עם שבב מחשב ומסך.

כשהילדים שלי היו קטנים השאלה הזאת הייתה "האם אפשר לעשות חינוך ביתי בלי טלוויזיה? חלק – הרבה מאיתנו – נלחמנו עם כל העניין הזה של התמכרות לטלוויזיה. (למעשה אני זוכרת את אמא שלי מתלוננת ש"הראש שלי כל הזמן תקוע בספר" כשהייתי ילדה אז נראה שהנושא עמוק יותר מ"טכנולוגיה").

בטח שאפשר לעשות אנסקולינג בלי להשתמש בטכנולוגיות האלה. מחשבים אישיים לא היו קיימים (באוסטרליה) כשהבת שלי נולדה, והם הגיעו מיד לאחר מכן. היוקר שלהם גרם לכך שהיא לא השתמשה במחשב עד גיל 8. אז הרבה מחבריה כבר היו שקועים באמת ובתמים במשחקים כמו Space invaders וטטריס. למעטים היה מחשב. קנינו אחד לאחר מכן אבל בגלל שהיה לנו רק חשמל סולארי היה אפשר להשתמש בו שעה אחת ביום. רק כשהיא הייתה כבר נערה הייתה לה גישה ליותר משעת מחשב אחת ביום.

חוסר גישה בלתי מוגבל לשימוש במכשירים טכנולוגיים כילדים לא הפך לבעיות בשימוש אפקטיבי בהם כמבוגרים.

בגלל אותן סיבות חשמליות הילדים שלי לא נהנו מגישה בלתי מוגבלת לטלוויזיה, וידאו ו DVD.

אני אומרת את כל זה כי נשאלה השאלה האם אפשר לעשות אנסקולינג בלי גישה בלתי מוגבלת לטכנולוגיה והתשובה היא בוודאי שכן. זה אפשרי, זה יכול לקרות, ובמקרה שלנו, זה באמת קרה.

אבל זה לא העניין. העניין שכל אחד מאיתנו צריך לעבוד עליו, בשביל עצמו ובשביל המשפחות שלנו, היא האם אנחנו מעריכים טכנולוגיה, האם אנחנו חושבים שלהכניס אותה במעט כמעט לכל היבט של החיים שלנו זה חשוב, בסדר, בריא, נחשק? מה הפחדים שלנו? אני חושבת שהדרך היחידה לענות על השאלה הזאת בהצלחה היא לחשוף את הפחדים שלנו ולעבוד עליהם בצורה לוגית ורציונלית, להתבסס על עובדות כשאפשר, ואז למצוא מה יענה על הצרכים האישיים והמשפחתיים שלנו.

השורה התחתונה עבורי היא שאם זה בבית ואנחנו כמבוגרים משתמשים בזה, אז גם הילדים שלנו צריכים להשתמש בזה. הם ירצו את זה. הם מונעים על ידי דחף עוצמתי ללמוד איך להיות אוטונומיים ועצמאיים ולחקות את מה שאנחנו עושים. הנכדה הפצפונת שלי מעדיפה לשחק עם השלט של הטלוויזיה ומפתחות המכונית ולא עם הצעצועים הצבעוניים שנראים כמוהם שקנינו בשביל לשעשע אותה. יש סיבה חשובה מאוד למה: אנחנו משחקים עם המפתחות והשלטים האמיתיים, לא עם צעצועים.

אם את לא רוצה שהילדים שלך ישתמשו ב"טכנולוגית מסכים" אל תשתמשי בזה בעצמך. אם את מעריכה את זה בשבילך – מכל סיבה שהיא – תניחי שהילדים שלך גם יעריכו את זה וירצו ללמוד איך להשתמש בזה וישתמשו בזה מאותן הסיבות שלך: ככלי לתקשורת ובידור.

————————————————————————————————————————

בוורלי פייןבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

בוורלי פיין היא אקטיביסטית של חינוך חופשי כבר מעל 20 שנים. היא התחילה לעודד ולקדם חינוך ביתי בהפקת ניוזלטר חינוך ביתי הראשון בדרום אוסטרליה, היא אירגנה כנסים וסמינרים, העבירה סדנאות חינוך ביתי ואירגנה מחנות חינוך ביתי.

חוץ מזה יש לה אתר עם יותר מ 900 מאמרים!!!

אנדרה סטרן

משחק הלמידה

משחק הלמידה

אף פעם לא הלכתי לבית ספר, בגלל החלטה, או ליתר דיוק הגישה של ההורים שלי.

הגישה של ההורים שלי הי די פשוטה לסיכום. הם תמיד היו מאוד סקרנים, והסקרנות שלהם הובילה אותם לשאול את עצמם שאלה, "מה יהיה הצעד הטבעי הבא בהתפתחות הספונטית של הנטייה הספונטנית של הילד?"

כלומר השאלה הייתה, "מה יהיה הצעד הטבעי הבא?" ולא, "באיזה פעולה חינוכית אנחנו יכולים להשתמש כדי להוביל את הילד שלנו לצעד הבא?"

זאת מטרת החינוך: לא לנסות לחנך.

לא לנסות לחנך רומז גם על להיות מלאים בביטחון, ואני רואה הרבה פעמים – אולי חלק מכם יודעים זאת, אני פוגש הרבה הורים ששולחים את הילדים שלהם לבית ספר, והרבה כאלה שלא – שאפילו בין ההורים שלא שןלחים את הילדים שלהם לבית הספר, אני שומע הרבה פעמים את הדאגה הזאת: "אבל איך אנחנו יכולים לגרום להם, לדחוף אותם, להניע אותם, לדרבן אותם אותם?"

לאחרונה קראתי: "אבל איך נוכל לגרום להם להפסיק לשחק וסוף סוף להחליט לשחק פחות וללמוד יותר?"

וזה די מצחיק, כי בינתיים, נוירוביולוגים ומדענים אחרים הוכיחו משהו פשוט מאוד. העובדה היא שאנחנו נולדים עם הנטיה הכי פשוטה, הכי מושלמת, הכי נוחה כדי ללמוד: משחק. העובדה היא שמשחק הוא הדרך הטובה ביותר ללמוד.

דרך אגב, זה מעניין, ברגע שמשאירים ילד לבד, לא משנה איפה הוא, מה יש מסביבו, מה הנסיבות, מה התנאים, ברגע שהילד נשאר לבד, מה הוא עושה? הוא משחק. ואם לא יפריעו לו, הוא ישחק לעד.

כשאני רואה זאת, אני תמיד תוהה איך אף אחד לא שואל את עצמו את השאלה הפשוטה הזאת: "אז, כשילד נשאר לבד, אם הדבר הראשון שהוא עושה זה לשחק, ואם כשאין לו הפרעות הוא לא יפסיק לשחק, אולי זה יכול להעיד שזאת פעילות רלוונטית וחשובה עבורו?" זה מפתיע שאף אחד לא שואל את השאלה הזאת. זה מפתיע לראות איך כולם מנסים בקנאות להפסיק את פעילות המשחק כדי להחליף אותה בחינוך.

עוד מפתיע שאף אחד לעולם לא שואל את עצמו שאלה מצחיקה: "מה יקרה לילד שיאפשרו לו לשחק כל חייו, לדוגמה 42 שנים? מה יקרה לו? האם הוא באמת יהיה פרא, בור, לא-חברותי ומחוסר עבודה?"

כך אני חייתי, ואני לא בור, לא-חברותי ומחוסר עבודה. אולם, אכן, 42 שנים אחרי שנולדתי, אני עדיין משחק כמו ביום הראשון לחיי.

לכן, אני נאבק לחזרה של משחקים ולכך שיפסיקו לפקפק ולהפחית את המשחקים לכדי עיסוק שבקושי מסוגל למלא את הזמן החופשי. אני משחק כבר 42 שנים, ואם קראתם את הספר "קץ החינוך", תראו שלמעשה, ככל שאתם משחקים יותר, כך מלמדים אתכם פחות, וכך אתם לומדים יותר.

"משחק הוא העיסוק המשמעותי ביותר של הילד, החסר ערך ביותר הוא חינוך." – אלברט ברי.

———————————————————-

אנדרה סטרן מעולם לא הלך לבית הספר. הוא מוסיקאי, מלחין, יצרן גיטרות, סופר ועיתונאי. הוא נשוי ואב לבן.