תגית: הנאה

למה בחרתי בחינוך חופשי?

הייתה לי ילדות טובה. אני חושבת שההורים שלי עשו הכי טוב שהם יכולים עם הידע שהיה להם. והם עשו טוב יותר, אני חושבת, ממה שחוכמת ההורות הרווחת של שנות ה 50 הייתה רוצה שיעשו. הם היו די מאפשרים בהרבה תחומים. ראיתי הרבה טלוויזיה. למדתי הרבה דברים תוך כדי עשיה. זה בטח עזר שהייתי ילדה "טובה" אז כנראה הייתה להם התחושה שלא צריך לשחק יותר מידי עם משהו שעובד 🙂 הייתי זעפנית כנערה אבל זה בערך שיא "מרד" הנעורים שלי ממה שאני זוכרת.

אהבתי שפרסו לפני את החומר בבית הספר כדי שאוכל לספוג אותו בלי לעבוד יותר מידי קשה בשביל זה 🙂 אבל חשדתי שזה לא היה צריך מועבר בצורה כל כך משעממת. הייתה צריכה להיות דרך לארוז את מה שמעניין ולהגיש את זה לילדים כדי שילמדו.

מהיותי מופנמת, ומזה שאני יכולה עכשיו לראות איך היו יכולים להיות חיי בלי הסוציאליזציה הכפויה כל יום, אני רואה איזה התאמה גרועה היה בית הספר מבחינה חברתית ורגשית. אבל לא ערערתי על זה. זה מה שכולם היו צריכים להתמודד איתו. אני רק חרקתי שיניים ועשיתי מה שהייתי אמורה לעשות.

מהיותי מהנדסת אני נמשכת לסוג של למידה שהוא מאוד מאורגן ומבוסס מטרות. הייתי שמחה ללמוד בשיטת קלברט (Calvert).  כל מה שאתה צריך לדעת בקופסה, מרווח ל 12 מרווחים (או 9 מרווחים? האם למי שלומד בשיטת קלברט יש חופשות קיץ?) עם קופסה חדשה כל שנה. יכולה להיות לך תחושה פיסית שסיימת משהו והכרה של כמה עשית.

אז בגלל שהייתה לי תחושה שצריכות להיות דרכים טובות יותר, מעניינות יותר ללמוד על העולם שיהיו מעניינות גם מחוץ לבית הספר נמשכתי לחינוך ביתי. למזלי מצאתי את הפורומים לחינוך ביתי ב AOL שם הוצגו כל סוגי החינוך הביתי. היה גם פורום לנוצרים. ומגזין חינוך ביתי. קראתי הכל.

התחלתי עם קלברט ותוכניות לימוד מובנות אחרות כבסיס העיקרי אבל רציתי לדעת על כולם. הבעייה הייתה שרוב הפוסטים על תוכניות הלימוד עסקו באיזה תוכנית לימוד הייתה הכי טובה ואיך לגרום לילדים לעשות את העבודות שלהם ומה לעשות כשהם לא עושים אותם. לא הרגשתי הרבה תחושה של הנאה.

ניסיתי את שיטת קונוס (Konos). הפוסטים שם התמודדו עם כך שהייתה הרבה עבודת הכנה, איך לעשות את זה עם יותר מכיתה אחד, וכן הלאה. אפילו הלכתי וקניתי את זה וכמה שאני אוהבת לעשות מחקר ולאסוף דברים, אני לא הכי טובה בלהשלים ובאמת ליישם את זה ולגרום לקת'רין להתלהב מזה מספיק… זה לא היה עובד בעבורי. אני לא אשת מכירות אז פשוט הנחתי שהחומר יהיה מספיק מעניין שהיא תרצה לעשות את זה. זה לא קרה וידעתי שאני אתמרמר אם אקדיש הרבה זמן להכין את זה והיא תעדיף לעשות משהו אחר.

אקלקטיק (Eclectic) נשמע יותר טוב אבל כמות הבחירה העצומה היממה אותי ושוב, כשאתה דואג לגבי החדרת סוג מסויים של ידע, תמיד יהיה בזה אלמנט של כפייה, כשהנושא הוא למצוא את הדרך הכי פחות כואבת (שעלולה להיות מהנה) להכניס את זה פנימה.

169505162_2e55f14219_tהיחידים שנראה שהיה להם כיף עם המטרה העיקרית של להנות מלמידה – ומהחיים! – היו האנשים של החינוך החופשי (Unschoolers). לא הבנתי מה זה חינוך חופשי. זה היה ממש לא מספק למישהי כל כך מבוססת מטרות חינוכיות כמוני (אני עדיין כזאת). אבל היה הרבה יותר כיף ומעורר להיות בחברתם. ולבסוף תפסתי את זה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

————————————————

באתר Joyfully Rejoicing של ג'ויס פטרול יש עשרות מאמרים על חינוך חופשי… מומלץ!

אלברט איינשטיין במכתב לבנו על למידה והנאה

אתמול חגגו בארצות הברית את יום האב. אז לרגל האירוע אני מתרגם פה מכתב קצר של אבא מאוד מפורסם…

ב 1925 – כשהוא בן 36 גר אלברט איינשטיין בברלין, אבל אישתו ושני ילדיהם, האנס אלברט ואדוארד "טטה" גרו בוינה. בארבעה בנובמבר, שבועיים לפני פרסום תיאוריית היחסות הכללית, שלח איינשטיין מכתב לבנו בן ה – 11, האנס אלברט.

ניתן למצוא את המכתב בספר Posterity: Letters of Great Americans to Their Children.

"אלברט היקר שלי,

אתמול קיבלתי את מכתבך היקר ושמחתי על כך מאוד. כבר פחדתי שלא תכתוב לי יותר. אמרת לי כשהייתי בציריך שזה מביך אותך כשאני מגיע לציריך. לכן אני חושב שיהיה טוב יותר אם נפגש במקום אחר, שם אף אחד לא יפריע לנוחות שלנו. בכל מקרה אני מפציר שנבלה ביחד חודש שלם, כדי שתראה שיש לך אבא שמחבב ואוהב אותך. תוכל גם ללמוד ממני הרבה דברים טובים ויפים, שזה משהו שאחר לא יוכל להציע בקלות. מה שהשגתי בעמל רב לא יהיה רק לטובתם של זרים אלא בעיקר בשביל הבנים שלי. בימים אלה סיימתי את אחת העבודות היפות ביותר של חיי, כשתהיה גדול יותר, אספר לך על כך.

אני שמח לשמוע שאתה מוצא הנאה מנגינה בפסנתר. זה ונגרות הם לפי דעתי משלחי היד הטובים ביותר לגילך, אפילו טובים יותר מבית הספר. בגלל שאלה דברים שמתאימים לאיש צעיר כמוך טוב מאוד. בעיקר תנגן על הפסנתר את הדברים שמהנים אותך, אפילו אם המורה לא מלמד אותם. זאת הדרך ללמוד הכי הרבה, כשאתה עושה משהו בכזאת הנאה שאתה לא מרגיש איך הזמן עובר. לפעמים אני כל כך שקוע בעבודה שלי שאני שוכח לאכול ארוחת צהריים…

נשיקות לך ולטטה,

אבא.

דרישת שלום לאמא.

לקריאת המכתב באנגלית, תלחצו כאן.