תגית: הפרעת נטייה ילדותית

האוניון

עלייה בכמות הילדים בארצות הברית המאובחנים כסובלים מהפרעת נטייה ילדותית

עלייה בכמות הילדים בארצות הברית המאובחנים כסובלים מהפרעת נטייה ילדותית

ילדה עם הפרעת נטייה ילדותיתרדלנדס, קליפורניה – ביתם של ניקולאס ובוורלי סרנה, קייטלין, עוד לא הייתה בת ארבע, אבל הם כבר ידעו שיש לה בעיה.

יום אחרי יום בהגיעה הביתה מהגן, קייטלין הייתה מתכנסת לתוך עולם פנטסיה מוזר. לפעמים, היא הייתה מעמידה פנים שהיא אנשים או דברים שהיא לא. בזמנים אחרים, בלי אזהרה, היא הייתה פורצת בשיר לא מובן. ימים אחרים היא הייתה רצה ללא כיוון בחצר האחורית של הבית הנוח של משפחת סרנה ברדלנדס, צוחקת וצורחת בזמן שהיא רודפת אחרי חפצים דמיוניים.

כאשר חודשים של טיפולים עם פסיכולוג מקומי לא סיפקו תשובה, ניקולס ובוורלי לקחו את קייטלין לניורולוג ילדים חשוב בלוס אנג'לס לבדיקות מקיפות יותר. לבסוף, ב – 11 לספטמבר, הם קיבלו את החדשות שוברות הלב: קייטלין היא מבין ההמון הגדל של ילדים בארצות הברית הסובלים מהפרעת נטייה ילדותית.

כמה שהאבחון היה נוראי, זאת הייתה הקלה לדעת סוף סוף," אמרה בוורלי. "לפחות הבנו שאנחנו לא הורים רעים. פשוט יש לנו ילדה שנולדה עם בעיה רפואית."

הפרעת נטייה ילדותית (ה.נ.י.), מצב ניורולוגי לא מובן כראוי שמייסר כ – 20 מיליון ילדים בארצות הברית, מאופיינת על ידי מגוון של פעילויות גופניות ומנטליות חסרות מובן ולא יצרניות, שאורכות לעיתים שעות בכל פעם. בשעבוד הה.נ.י. הלוקים רצים, קופצים, מטפסים, זוחלים, מסתובבים, צועקים, רוקדים, עושים גלגלונים, ונכנסים למצבים לא אמתיים, ובלתי ניתנים להסברה של "לעשות את עצמך."

"לילד הילדותי יש סוג של יחסי שנאה/אהבה עם המציאות," אומר דר. אבי גוורצמן מומחה לה.נ.י. מאוניברסיטת ג'ון הופקינס. "הם חסרי יכולת להכנס לעולם המבוגרים, והם נאבקים כדי ללמוד את ההסכמות והכללים בתהליך שעלול לקחת את כל תקופת ילדותם. באותו הזמן, הבעיות הרגשיות והתפיסתיות שלהם גורמות להם להתנהג בדרכים בלתי צפויות וילדותיות להחריד. זה כאילו הם יכולים לספוג רק כמות מסויימת של מציאות. הם צריכים להתנתק, להיות "ילדותיים" לזמן מה.

ביום סתווי יפה באשוויל, צפון קרוליינה, קמרון בורדו בן השש מתנדנד על נדנדה בפארק – פעולת הלוך ושוב מונוטונית שנראה כי נותנת לו נחמה. בהבחינו באמא שלו על ספסל קרוב, קמרון רץ אליה ושואל אותה בציפייה, "תנחשי מה?" אמו משיבה בידידותיות, "מה?"

בעליצות חסרת רסן, קמרון צועק, "תפוח אדמה!" – מילים מסתוריות שמובנות רק לו – לפני שהוא צוחק ורץ לו שוב, ומשאיר את אימו במצוקה עקב עוד אי-שיחה מבלבלת.

"אני חייבת להודות, זה היה קשה," אומרת מרי בורדו. מה אני יכולה להגיד לו כשהוא אומר משהו כזה, משהו שאין בו שום הגיון? או כשהוא רץ ברחבי הבית וצועק בזמן שאני מנסה לשלם חשבונות? את לא יכולה פשוט להגיד 'קמרון, בבקשה, שלא תהיה לך הפרעה לכמה דקות כדי שאני אצליח להתרכז.'"

הבעיות הפסיכולוגיות של קמרון עמוקות אף יותר. הוא יכול לנקוב בשמם של כל אחת מדמויות הפוקימון האהובות והמדומיינות שלו, אבל המציאויות הפשוטות של העולם האמיתי בו הוא שוכן הן חידה: תשאלו את קמרון לשמו של חבר עירייה אמיתי הנותן חסות למשאל לחידוש הפארק מעבר לרחוב – פארק בו הוא משחק כל יום – והוא לא ידע לענות לכם.

לפי דר. דינש אגרוול, מנהל פסיכולוגיית הילד במרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק, ניתוק שכזה מהמציאות הוא מנגנון התמודדות לסובלים מה.נ.י. "הילד הילדותי נולד לעולם שהוא לא מבין לגמרי," אומר אגרוול. "השבילים במוח שלו עדיין מתפתחים, והם צריכים ללמוד ולחזור ללמוד על מנת להטמע אל תוך החברה. משחקי הפנטסיה המנותקים האלה עוזרים ככל הנראה למטרה הזאת."

אבל פנטזיות כאלה מגיעות עם מחיר, ומייצרות בילדים הילדותיים חוסר עניין במחוייבויות היומיום הגובלות בבוז.

סימני אזהרה"ג'סי יודע מתי התור שלו להוציא את הזבל. עברנו על חוקי הבית עשרות פעמים," אומר ריצ'ארד טורס אב לשלושה מדוונפורט, איווה, שבנו בן התשע ג'סי אובחן לאחרונה עם ה.נ.י. "והוא עדיין מזניח את העבודה שלו פעם אחר פעם."

לאט, בשיטתיות, בעזרת מערכת משוכללת של פרסים ועונשים, ג'סי מראה שיפור. אבל הדרך עוד ארוכה.

"שמענו הרבה אמירות נדושות מהמומחים כביכול," אומר טורס. "שמענו הרבה, 'כן, זה יעבור לו עם הגיל, פשוט תנו לזה זמן.' קל להם להגיד את זה – הילד שלהם לא רץ מסביב לשכונה וטוען שהוא סופרמן."

עזרה למשפחות שמתמודדות עם ה.נ.י. עלולה להיות בדרך. בכנס של ארגון הרופאים האמריקאי של החודש האחרון, סמית'ליין-ביצ'ם חשפה את ג'ובינול, סם ה.נ.י מבטיח, שאם יאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, יוכל להגיע לשוק בארצות הברית כבר באביב הקרוב. העיתון השבדי אפטונבלאדט, מדווח שג'ובינול, שזמין כבר בצרפת ובשוודיה, השיג ירידה של 60 אחוזים בריצה וקפיצות בקרב המשתמשים.

אבל עד שתגיע העזרה, ההורים של הסובלים מה.נ.י. לא יכולים לעשות הרבה יותר מלנסות ולעבור כל יום ביומו.

"אני אוהבת את הילד שלי בכל ליבי," אומרת אלכסנדרה טורס, אמו של ג'סי. "אבל כשהוא ביסורים של אחת מהתקפות הדילוגים שלו, קשה לא להרגיש קנאה כלפי הורים עם ילדים בריאים ונורמלים."

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.