תגית: חינוך חופשי

בלייק בולס

ארבע סיבות לעזוב את בית הספר ולהפוך לנערים בחינוך ביתי

ארבע סיבות לעזוב את בית הספר ולהפוך לנערים בחינוך ביתי

מאת בלייק בולס

אתם אוהבים את בית הספר? יש לכם תשוקה בוערת לקום מוקדם, לשבת במשך שעות של הרצאות, ולהשלים את שיעורי הבית הקרובים? אם כן, אז המאמר הזה לא בשבילכם.

בית הספר משעמם אתכם למוות, אבל אתם מעדיפים לסבול בשקט במקום לעשות משהו לגבי זה? אז זה בוודאות לא בשבילכם.

אבל אם אתם לכודים בבית ספר שלא מעניין אתכם ואתם מוכנים לעשות שינוי, אז יש לי חדשות טובות בשבילכם: אתם יכולים לעזוב את בית הספר מחר ולא להתסכל לאחור לעולם.

כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לעבור לחינוך ביתי.

"זה לא יעבוד איתי." "מה לגבי חיי חברה?" "זה חוקי בכלל?" אם אלה המחשבות הראשונות שלכם, אתם לא לבד. תנועת החינוך הביתי שזורה בסטראוטיפים, ובזמן שבכמה מהם יש גרגר אמת, רובם פשוט שקריים. בואו ננתח ארבע מהיותר עקשניים.

1) חינוך ביתי לא הופך אותך למוזר חברתית

כשאני הייתי בתיכון בסוף שנות התשעים, אני זוכר שהמילה חינוך ביתי העלתה דימוי של נערים מסריחים עם חסכים חברתיים ושיער פנים מוזר. למרות שאף פעם לא פגשתי אחד כזה, הייתי משוכנע שילדי החינוך הביתי האגדתיים חיים בחווה באמצע השממה, אמא שלהם מלמדת אותם מתמטיקה על שולחן המטבח, הם אף פעם לא למדו על קונדומים או על האבולוציה, ואין להם חברים מחוץ למשפחה הקרובה שלהם.

אחר כך גדלתי, נהייתי מעורב בעולם החינוך האלטרנטיבי, ופגשתי מאות נערים בחינוך ביתי. זה היה אז כשלמדתי שבזמן שיש כמה נערים בחינוך ביתי שהם מוזרים מאוד (שברוב חוכמתם מתחמקים מהבריונות וההצקות שמחכים להם בבית הספר) יש באותה מידה נערים "נורמלים" שיכולים לנווט בקלות במסדרונות והיררכיות בית הספר. אבל הם רואים את הריקנות של משחק הפופולריות ובוחרים לא להשתתף.

כשאתם בוחרים בחינוך ביתי, אתם בוחרים להתרועע כמו מבוגרים: על ידי התחברות לפי תחומי עניין, ערכים וחוויות משותפות. נערים בחינוך ביתי עושים זאת על ידי רכישת חברים דרך כנסים, מחנות קיץ, עבודות, תחביבים, משחקים, קבוצות מקומיות או קבוצות דתיות. התהליך הזה הוא לא פשוט או אוטומטי. הוא דורש שתחשפו את עצמכם. אבל התוצאה הסופית היא איכות טובה יותר של חברויות מאשר פשוט כמות גדולה יותר.

2) חינוך ביתי הוא חינם, חוקי וחילוני.

בואו נהרוג שלושה ציפורה במכה אחת מהירה:

  • חינוך ביתי לא עולה לכם שקל
  • חינוך חופשי הוא חוקי בכל חמישים המדינות בארצות הברית, ולפי איפה שאתם גרים, ההורים שלכם עלולים להדרש להגיש דף אחד. (ואם אתם בני 16 או יותר, אתם בדרך כלל יכולים לעזוב את בית הספר בלי ניירת בכלל.) (הערת המתרגם – בישראל חינוך ביתי הוא חוקי, אבל עם קצת יותר בירוקרטיה)
  • בזמן שרוב הילדים בחינוך ביתי הם נוצרים, אין לכם שום מחויבות ליצור איתם קשר (או עם אנשים מכל סוג של אמונה כזאת או אחרת) כשאתם בחינוך ביתי. רוב הנערים בחינוך ביתי שאני מכיר הם אתאסיטים, אגנוסטיקנים, יוניטריאנים, פגאנים או פסטפארים.

3) אתם לא חייבים (וכנראה עדיף שלא) תעשו "בית ספר בבית."

אם העברתם את כל החיים שלכם בבית הספר (כמו שעשו רוב הנערים), קשה לדמיין את החיים בלי שיעורים, ציונים ומערכת שעות. אז כשאתם מנסים לדמיין איך נערים בחינוך ביתי לומדים, קל לחשוב שהם פשוט עושים "בית ספר" "בבית."

בזמן שיש נערי חינוך ביתי בעלי הלך רוח מסורתי שמרגישים צורך לגחון מעל חוברות עבודה מטעם המדינה בנוחות (ובבדידות) הבית שלהם, יש הרבה מאוד נערים מוכווני למידה עצמית שיוצרים לעצמם תוכנית לימודים לפי התשוקות, תחומי העניין והמטרות שלהם. יש סיכוי גבוה יותר שתמצאו את הנערים האלה מתמחים בחברה מגניבה, בטיול ארוך עם חברים, או בונים גינה מאשר פותרים בעיות מחוברת עבודה בבית.

כמה נערים בחינוך ביתי כל כך מתעקשים על למידה מוכוונת עצמי שהם משתמשים במילה שונה לחלוטין כדי לתאר את הגישה שלהם: חינוך חופשי (באנגלית קוראים לזה unschooling). פילוסופית החינוך החופשי היא פשוטה: תעשו מה שאתם אוהבים, והלמידה (ולבסוף, הכסף) תגיע.

4) נערים בחינוך ביתי מצליחים באוניברסיטה – ומחוץ לאוניברסיטה

תודות למודעות גדלה והולכת לחינוך ביתי (וחינוך חופשי), היום נערים בחינוך ביתי מתקבלים לאוניברסיטאות מצויינות עם מינימום בעיות. כן, אתם כנראה תצטרכו להשלים בגרויות או פסיכומטרי ואולי כמה קורסים מקדימים באוניברסיטה, אבל יש מספיק זמן לעשות גם למידה מוכוונת עצמי וגם הכנה לאוניברסיטה. (מדהים כמה אתם יכולים להספיק כשאתם מפסיקים לבזבז את הזמן שלכם בישיבה משועממת בכיתה.)

בוגרי חינוך ביתי שחושבים על העלויות המנופחות של האוניברסיטאות ועושים את הבחירה המודעת לא להרשם מצליחים גם הם. למה? כי כשאתם מתחילים ליישם למידה מוכוונת עצמי (ומתחילים לתפוס את עצמכם בידיים במקום לחכות שמישהו אחר יתפוס אתכם) בגיל צעיר, אתם לומדים להיות יזמים. ויזמות היא המיומנות האולטימטיבית של המאה ה – 21.

***

בחירה בחינוך ביתי לא אומרת ויתור על חברים, עבירה על החוק, לא ללכת לאוניברסיטה, או לקרוא חוברות עבודה לבד בבית. במקום זאת, תחשבו על זה כיד החופשית שלכם לברוח מבית הספר ולהתחיל לרדוף אחרי חינוך אמיתי.

———————————————————

בלייק בולס עוזר למשפחות ונערים לעשות את המעבר לחינוך ביתי. הוא כתב שלושה ספרים בנוגע לחינוך ביתי. אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג שלו.

פאם לריצ'יה

כל מה שאני צריך לדעת למדתי ממשחקי מחשב

כל מה שאני צריך לדעת למדתי ממשחקי מחשב

פאם לריצ'יה

"הוא ישחק משחקי מחשב כל היום אם אני אתן לו," את אומרת לשכנה והיא מהנהנת בראשה בהסכמה. "זה לא יכול להיות דבר טוב, נכון?"

כאנשי חינוך חופשי אנחנו שואפים לתת לילדים שלנו את החופש להתעסק בתחומי העניין ובתשוקות שלהם. אנחנו רואים שהם לומדים בזריזות ובשמחה – כמעט ללא מאמץ – כשמשהו תופס אותם והם נהנים ממה שהם עושים. זה די קל לתת לזה לזרום כשאתם מרגישים שתחומי העניין שלהם משתלמים, אבל מה אם קשה לכם לראות את הערך במה שהם בוחרים לעשות? האם אתם דורשים מהם לבסוף לעבור למשהו אחר?

משחקי מחשב הם לרוב תחום עניין שבו להרבה אנשים יש קושי לראות את הערך בהם. כשהבנתי שמשחקי מחשב הוא תחום עניין עמוק ונלהב עבור ג'וסף בני בן ה – 12 החלטתי לקחת תפקיד פעיל. במקום להגביל את זמן המשחק שלו בתקווה שהוא ימצא משהו "טוב יותר" לעשות, תמכתי בו לגמרי. השקעתי זמן בלצפות בו משחק, ושוחחתי איתו. ניסיתי לשחק בעצמי. עזרתי לו למצוא מידע שהוא רצה. לא לקח לי הרבה זמן להבין שהוא כל הזמן לומד דברים חדשים. הנה מה שמצאתי, בנוסף למספר רעיונות על איך אתם יכולים לתמוך ולהיות מעורבים בהתעניינות של הילד שלכם במשחקי מחשב. להמשיך לקרוא כל מה שאני צריך לדעת למדתי ממשחקי מחשב

מהו חינוך חופשי?

מהו חינוך חופשי?

חינוך חופש הוא גרסה, תת-קבוצה של חינוך ביתי – חינוך בבית. אני גם חושב שזאת הגרסה הכי טובה של חינוך ביתי, כי היא מכינה אותך לחיים, להיות יזם, ללמוד כל דבר, להיות עצמאי.

מה הופך את החינוך החופשי לשונה משיטות חינוך ביתי אחרות? לרוב כשאנשים עושים חינוך ביתי, הם פשוט עושים בית ספר בבית – הם עושים תוכנית לימודים במתמטיקה, מדעים, קריאה, היסטוריה וכו', בבית, לרוב עם שיטות הוראה וספרים דומים.

אבל זה לא מנצל את את יתרון החופש של חינוך ביתי! אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, כי אין חוקים, אף אחד לא אומר לנו שאנחנו עושים את זה לא נכון, מה שאומר שאנחנו יכולים להיות יצירתיים בטירוף.

אז חינוך חופשי זורק את כל החוקים של בית ספר החוצה:

1. אף אחד לא אומר לך מה ללמוד. במקום שמנהלן כלשהו קובע תוכנית לימודים, שמבוססת על מה שועדה חושבת שאדם צעיר צריך לדעת בעוד עשור מעכשיו (אי אפשר לדעת),התלמיד בוחר בעצמו.
2. אף אחד לא אומר לך איך ללמוד. במקום שכולם בעצם ידחסו מידע לתוך הראש, ויפלטו אותו בחזרה במבחנים, התלמידה יכולה להבין דברים בעצמה, להיות יצירתית, לשחק, לעשות פרוייקטים, כל דבר.
3. אין סמכות חוץ מהלומד. ילד שלומד בבית הספר ונשמע לסמכות של המורה כל חייו, אף פעם לא לומד לחשוב בעצמו, לפתור בעיות, להחליט מה חשוב, להתמודד עם חוסר ודאות. כמבוגר, התלמיד הזה ירגיש הרבה יותר בטוח עם סמכות שתגיד לו מה לעשות – בוס בעבודה רגילה. ילדה בחינוך חופשי, שהייתה הסמכות של עצמה כל חייה, מוכנה טוב יותר לעולם האמיתי.
4. אתה לא צריך ללמוד באותו קצב כמו כולם. הבן שלי היה משועמם בבית הספר כי החומר שהוא למד היה קל מידי, אבל חבריו לכיתה למדו בקצב אחר. זה בסדר להם, אבל למה הוא צריך להיות מוכרח ללמוד לאט ולהשתעמם? למה מישהו שלא לומד מהר מספיק צריך להרגיש טיפש אם הוא מפגר בחומר?
5. אתה לא לומד ידע שנקבע מראש. בית ספר רגיל מחליט מה ילד אמור לדעת עד שהוא מגיע לגיל 18… אבל מי מחליט את זה? איך אפשר לדעת איך העולם יראה בעוד 10 או 15 שנים? מי כל כך טוב בחזיית העתיד שאנחנו צריכים ללכת בעקבות התחזיות שלו? ללמוד חומר קבוע מראש זה חסר ערך, כי הרבה ממנו יהיה מיושן. אפילו ללמוד מיומנות זה ברובו חסר ערך. במקום זאת, תלמד איך ללמוד כל דבר, ואז לא משנה איך העולם יראה או מה יידרש מכוח העבודה בעוד עשור, אתה תהיה יכול להסתגל וללמוד זאת.
6. את לומדת שלמידה היא כיף. בעבורי, בית הספר ברובו הוציא את ההנאה מלמידה, ולימד אותי שלמידה הא משעממת. רק אחרי שהייתי כבר מבוגר למדתי כמה כיף זה ללמוד, והתגלית הזאת הובילה לדברים מדהימים. למה להפוך את הלמידה למשעממת? זה אמור להיות משחק! זה אמור להיות מהנה!
7. אתה לומד להתמודד עם חוסר ודאות. אם אומרים לך מה לעשות כל החיים, אז אתה אף פעם לא צריך לפקפק אם אתה עושה את הדבר הנכון. אבל כיזם, אף פעם אין את הודאות הזאת. אתה אף פעם לא בטוח אם אתה עושה את הדבר הנכון. אז אני חושב שהרבה אנשים נמנעים מלפתוח עסק משלהם בגלל פחד מאי ודאות. אם התמודדת עם חוסר ודאות כל חייך (חינוך חופשי), אז זה פחות מפחיד כמבוגר.
8. את לומדת איך להניע את עצמך. ילדים בבית הספר צריכים להיות מוכרחים לעשות עבודה שהם לא אוהבים. זה אומר שהרבה מהם לא לומדים להניע את עצמם. אם אף אחד לא מניע אותך, מה אז? ילדים בחינוך חופשי מתמודדים עם זה על בסיס יומי, ובזמן שהם לרוב נכשלים (מי לא?), הם גם לומדים על עצמם יותר מרוב הילדים.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי באנגלית, תלחצו כאן.

————————————————-

Zemanta Related Posts Thumbnailליאו בבאוטה הוא סופר ובלוגר שכותב על פשטות. הוא הקים את Zen Habits, אחד מ25 הבלוגים הכי נקראים (לפי הטיימס) שבו רשומים 260,000 לרשימת התפוצה, וכמו כן את mnmlist.com, וכתב את רבי המכר Focus, The Power of Less, ו – Zen To Done.

עקרונות לחינוך חופשי מצויין

עקרונות לחינוך חופשי מצויין

אין "דרך נכונה" לחינוך חופשי. זה היופי בעניין. כל אחד עושה את זה אחרת.

אבל… אני מפתח פילוסופיה של חינוך חופשי לפי הניסיון שלי עם הילדים שלי, והשקפת החיים שלי. זאת לא הדרך היחידה להסתכל על חינוך חופשי, אבל זה מה שאני מתחיל להאמין בו (עם האזהרה שאני אף פעם לא חושב שאני יודע מה נכון לחלוטין).

הנה מה שאני חושב שיוביל לחינוך חופשי מצויין… הפילוסופיה שלי:

  • לתת לתלמיד להחליט. אתם כהורים לא מתפקדים כמורישי המידע, או הסמכות של מה צריך ללמוד. אתם המדריכים, אולי, אבל יותר מסייעים. עוזרים להם להחליט בעצמם, לפי מה שהם אוהבים.
  • ניסיונות. אין רק דרך אחת לעשות משהו. תנו לתלמיד לעשות ניסיונות, ותעזרו להם להבין איך לעשות את זה. תעשו ניסוי, ותראו את התוצאות. זאת הדרך הכי טובה ללמוד.
  • לשחק. למידה צריכה להיות מהנה. זאת לא עבודה, אלא אם כן אתה חושב שעבודה היא גם משחק (אני חושב ככה).
  • תעשו דברים ביחד. הרבה פעמים אחת הדרכים הכי מהנות ללמוד היא ביחד, כמשפחה, כצוות של הורה וילד. אתם לומדים ביחד, והתלמיד לומד מלעשות ביחד איתכם.
  • להרגע. אין דדליינים, אין לו"ז שצריך לדבוק בו. תעשו את זה בקצב שלכם.
  • למידה היא לא ממודרת. בית הספר מלמד אותנו שלומדים דברים מסויימים בתאים מסויימים במהלך היום. זאת טעות. למידה קוראת כל הזמן, וכל מיני סוגים של למידה מתערבבים ביחד. ללכת לפארק זה למידה או הנאה? זה שניהם.
  • לקרוא תיגר על רעיונות. תמיד תפקפקו. תמיד. האם זה נכון? האם מה שאנחנו מאמינים בו הוא נכון? איך אפשר לדעת? מה הראיות? בואו נחקור.
  • תהיו סקרניים. זה הדבר הכי חשוב. תמיד תהיו סקרניים, תמיד תחקרו.

יכול להיות שאני אוסיף עוד דברים לרשימה עם הזמן, אבל זאת התחלה טובה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי באנגלית, תלחצו כאן.

————————————————-

Zemanta Related Posts Thumbnailליאו בבאוטה הוא סופר ובלוגר שכותב על פשטות. הוא הקים את Zen Habits, אחד מ25 הבלוגים הכי נקראים (לפי הטיימס) שבו רשומים 260,000 לרשימת התפוצה, וכמו כן את mnmlist.com, וכתב את רבי המכר Focus, The Power of Less, ו – Zen To Done.

למה חינוך חופשי הוא החממה הטובה ביותר בשביל יזמים צעירים

למה חינוך חופשי הוא החממה הטובה ביותר בשביל יזמים צעירים

אני מעודד את כל הילדים שלי להיות יזמים כשהם גדלים – לעזאזל, אני דוחף אותם להתחיל עכשיו, כנערים.

למה? כי אני חושב שזאת הדרך הכי מעצימה, נלהבת ואדירה לחיות את החיים שלנו כמבוגרים.

ואני חושב שחינוך חופשי הוא הדרך הטובה ביותר לתת להם את היסודות של מה שהם צריכים בשביל להיות יזמים.

אל תבינו אותי לא נכון: אתם יכולים להיות יזמים מצויינים גם אם הלכתם לבית ספר. הרבה מאיתנו עשו את זה. אבל אני חושב שלחינוך חופשי יש מספר יתרונות, אם עושים את זה נכון.

למה?

1. לומדים להתמודד עם חוסר וודאות.

2. אתה הופך לסמכות של עצמך.

3. אתה לומד איך ללמוד כל דבר, ושללמוד זה כיף.

4. אתה עושה ניסויים ורואה את התוצאות.

5. היצירתיות שלך מעודדת, לא נרמסת.

6. אתה מחליט מה ללמוד לפי מה שמלהיב אותך.

כל אלה הם כישורים חיוניים ליזם. תחשבו מה היה קורה אם הייתם מתאמנים עליהם בזמן שגדלתם!

טוב, לא לכולם היו את אותם החוויות בבית הספר, ואפשר ללמוד הרבה גם בבית הספר. אבל הניסיון שלי לא היה מוצלח במיוחד, כשהייתי בבית הספר. השתעממתי מללמוד, לא אהבתי ללמוד מה שאנשים אחרים חשבו שאני צריך ללמוד, לא אהבתי לעשות מה שמישהו אחר אמר לי לעשות, אבל גם למדתי שזה מפחיד מידי לעשות משהו בעצמי וכדאי לי לעקוב אחרי העדר. זה הדבר הכי גרוע ללמוד אם אתם רוצים בסופו של דבר להתחיל עסק משלכם.

הייתי צריך להפטר מכל מה שלמדתי, כמבוגר. לא עשיתי את זה עד שהייתי בשנות השלושים שלי.

אני סוג של מקנא בילדים שלי, למעשה!

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי באנגלית, תלחצו כאן.

————————————————-

ליאו בבאוטהליאו בבאוטה הוא סופר ובלוגר שכותב על פשטות. הוא הקים את Zen Habits, אחד מ25 הבלוגים הכי נקראים (לפי הטיימס) שבו רשומים 260,000 לרשימת התפוצה, וכמו כן את mnmlist.com, וכתב את רבי המכר Focus, The Power of Less, ו – Zen To Done.

למה בחרתי בחינוך חופשי?

הייתה לי ילדות טובה. אני חושבת שההורים שלי עשו הכי טוב שהם יכולים עם הידע שהיה להם. והם עשו טוב יותר, אני חושבת, ממה שחוכמת ההורות הרווחת של שנות ה 50 הייתה רוצה שיעשו. הם היו די מאפשרים בהרבה תחומים. ראיתי הרבה טלוויזיה. למדתי הרבה דברים תוך כדי עשיה. זה בטח עזר שהייתי ילדה "טובה" אז כנראה הייתה להם התחושה שלא צריך לשחק יותר מידי עם משהו שעובד 🙂 הייתי זעפנית כנערה אבל זה בערך שיא "מרד" הנעורים שלי ממה שאני זוכרת.

אהבתי שפרסו לפני את החומר בבית הספר כדי שאוכל לספוג אותו בלי לעבוד יותר מידי קשה בשביל זה 🙂 אבל חשדתי שזה לא היה צריך מועבר בצורה כל כך משעממת. הייתה צריכה להיות דרך לארוז את מה שמעניין ולהגיש את זה לילדים כדי שילמדו.

מהיותי מופנמת, ומזה שאני יכולה עכשיו לראות איך היו יכולים להיות חיי בלי הסוציאליזציה הכפויה כל יום, אני רואה איזה התאמה גרועה היה בית הספר מבחינה חברתית ורגשית. אבל לא ערערתי על זה. זה מה שכולם היו צריכים להתמודד איתו. אני רק חרקתי שיניים ועשיתי מה שהייתי אמורה לעשות.

מהיותי מהנדסת אני נמשכת לסוג של למידה שהוא מאוד מאורגן ומבוסס מטרות. הייתי שמחה ללמוד בשיטת קלברט (Calvert).  כל מה שאתה צריך לדעת בקופסה, מרווח ל 12 מרווחים (או 9 מרווחים? האם למי שלומד בשיטת קלברט יש חופשות קיץ?) עם קופסה חדשה כל שנה. יכולה להיות לך תחושה פיסית שסיימת משהו והכרה של כמה עשית.

אז בגלל שהייתה לי תחושה שצריכות להיות דרכים טובות יותר, מעניינות יותר ללמוד על העולם שיהיו מעניינות גם מחוץ לבית הספר נמשכתי לחינוך ביתי. למזלי מצאתי את הפורומים לחינוך ביתי ב AOL שם הוצגו כל סוגי החינוך הביתי. היה גם פורום לנוצרים. ומגזין חינוך ביתי. קראתי הכל.

התחלתי עם קלברט ותוכניות לימוד מובנות אחרות כבסיס העיקרי אבל רציתי לדעת על כולם. הבעייה הייתה שרוב הפוסטים על תוכניות הלימוד עסקו באיזה תוכנית לימוד הייתה הכי טובה ואיך לגרום לילדים לעשות את העבודות שלהם ומה לעשות כשהם לא עושים אותם. לא הרגשתי הרבה תחושה של הנאה.

ניסיתי את שיטת קונוס (Konos). הפוסטים שם התמודדו עם כך שהייתה הרבה עבודת הכנה, איך לעשות את זה עם יותר מכיתה אחד, וכן הלאה. אפילו הלכתי וקניתי את זה וכמה שאני אוהבת לעשות מחקר ולאסוף דברים, אני לא הכי טובה בלהשלים ובאמת ליישם את זה ולגרום לקת'רין להתלהב מזה מספיק… זה לא היה עובד בעבורי. אני לא אשת מכירות אז פשוט הנחתי שהחומר יהיה מספיק מעניין שהיא תרצה לעשות את זה. זה לא קרה וידעתי שאני אתמרמר אם אקדיש הרבה זמן להכין את זה והיא תעדיף לעשות משהו אחר.

אקלקטיק (Eclectic) נשמע יותר טוב אבל כמות הבחירה העצומה היממה אותי ושוב, כשאתה דואג לגבי החדרת סוג מסויים של ידע, תמיד יהיה בזה אלמנט של כפייה, כשהנושא הוא למצוא את הדרך הכי פחות כואבת (שעלולה להיות מהנה) להכניס את זה פנימה.

169505162_2e55f14219_tהיחידים שנראה שהיה להם כיף עם המטרה העיקרית של להנות מלמידה – ומהחיים! – היו האנשים של החינוך החופשי (Unschoolers). לא הבנתי מה זה חינוך חופשי. זה היה ממש לא מספק למישהי כל כך מבוססת מטרות חינוכיות כמוני (אני עדיין כזאת). אבל היה הרבה יותר כיף ומעורר להיות בחברתם. ולבסוף תפסתי את זה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

————————————————

באתר Joyfully Rejoicing של ג'ויס פטרול יש עשרות מאמרים על חינוך חופשי… מומלץ!

אז אין עונשים להתנהגות רעה?

אז אין עונשים להתנהגות רעה?

את אומרת שאת אף פעם לא "מענישה" או נותנת תוצאות להתנהגויות לא הולמות?

הורות מסורתית אומרת לנו לעצב את ההתנהגות שלהם.

אבל הורות מסורתית מאוד מודאגת מאיך שהילדים נראים לאחרים וכמה נח לחיות עם הילדים.

הדאגה העיקרית עבורי צריכה להיות למה ילדה מתנהגת כמו שהיא מתנהגת, לא מה היא עושה. אם ילדה משקרת, גונבת או מרביצה, יש סיבה מאחורי זה. עצירת ההתנהגות לא מפסיקה את הגורם. היא רק מאלצת את הגורם לעבור לערוץ חדש.

אם אנחנו רואים ילדים כרעים מטבעם שצריכים ללמוד להיות טובים, אז ענישה היא דבר הגיוני, אני מניחה. זה יהיה כמו לעקור עשבים שוטים. אבל אני רואה התנהגות "רעה" כחוסר הבנה איך ההתנהגות שלהם משפיעה על מישהו אחר, או בגלל חוסר יכולת שלהם להבין, או כתגובה לדרך בה התנהגו אליהם או אישיות. הקבלה שהצרכים שלהם שונים משלנו – בגלל שהם ילדים ובגלל שהאישיות שלהם שונה משלנו – היא לרוב קשה, אבל היא השביל להיות שותפים שלהם ולא מאמנים.

השאלה שלי היא, מה עכשיו? האם אני עושה שיחה מלב אל לב עם הבת שלי, ואני אומרת לה

שמעכשיו אני לא נותנת לה עונשים? היא לא צריכה יותר לצחצח שיניים, או לנקות את החדר שלה?

אני חושבת שאת רואה רק שתי אפשרויות: או שאת מכריחה אותה לעשות את הדבר הנכון או שאת נותנת לה לעשות מה שהיא רוצה. ובגלל שמה שהיא רוצה לעשות יכול להיות הדבר הלא נכון… אז מה עכשיו?

תנסי להיות השותפה שלה במקום. אולי, במובן הזה, תחשבי עליה כעל חברה כדי לעזור לך לראות את ההבדל בין לעצב אותה ולעזור לה.

אני מניחה שהיא לא רוצה חורים בשיניים. אבל היא גם לא רוצה לצחצח. אז מה עומד בדרך שלה מלצחצח? האם היא מתנגדת בגלל שזה עוד אחד מהדברים שתמיד כפו עליה? אני יודעת שכילדה לצחצח שיניים לבד לקח לי לפחות חצי שעה בזמן שהיו דברים הרבה יותר מעניינים שיכולתי לעשות. ברור שזה לקח רק 60 שניות 🙂 אבל זה נראה כמו חצי שעה! אז תמיד צחצחתי שיניים עם הבת שלי. היא מספיק מבוגרת עכשיו שזה פחות או יותר דבר אוטומטי אז היא לא צריכה להשקיע הרבה מודעות בזה, אבל הצחצוח ביחד עזר לה לעבור את השנים בהן הייתה לה מודעות יתר לשעמום של הצחצוח.

וגם, מה לעשות כשהיא משליכה את הפלייסטיישן מתוך תסכול. רק לשבת ולחכות – אם היא תשבור אותו, היא תשלם עליו?

שוב, ההנחה היא שהיא לא רוצה לשבור את הפלייסטיישן, אז תדברי אליה. תדברי על הדאגות שלך כששתיכן עושות משהו אחר. תגידי "אני מודאגת שאם תוציאי את התסכול שלך על הפלייסטיישן את עלולה לשבור אותו יום אחד. האם יש משהו שנצליח לחשוב עליו שאת יכול לדפוק עליו או להשליך או לעשות כדי לפרוק את התסכול? משהו שאפשר לשמור ליד הפלייסטיי

שן?" אולי תשאלי אותה כשהיא מתחילה לשחק מה היא מתכוונת לעשות אם היא תתחיל להיות מתוסכלת (ותדברי איתה שוב כשהיא לא משחקת לראות איך זה עובד והאם משהו אחר יכול לעבוד יותר טוב). ואז כשהיא כן מרביצה לפלייסטיישן, הומור עוזר, כמו שמישהו אמר. להגיד "הפלייסשטיין אומר אווץ'!" ואז לתת לה משהו אחר לחבוט בו. תדברי איתה כשהיא לא באמצע משחק על מה הרגשות שלה לפני שהיא מקבלת את הצורך להעיף את הפלייסטיישן כדי שהיא תהיה יותר מודעת לתהליך ושתוכל לנתב אותו לפני שהוא מגיע לנקודה הזאת.

תניחי שהיא תרביץ לפליישטיישן בלי מודעות עד שהיא תצליח להכניס רגע של מחשבה פנימה. זה סוגיה של הכשרה חוזרת ושל התפתחות. ואת צריכה להפנים שהיא הולכת לעשות את זה בצורה מוטעה עד ששתיכן תצליחו למצוא דרך שעובדת עבורה.

צריכים להיות חוקים מתחשבים, בסיסיים. היא לא יכולה לזרוק דברים על הטלוויזיה, ולצייר על הקירות…

שוב, מה הוביל לזה? תעזרי לה להיות יותר מודעת למה שהיא מרגישה למצוא דרכים אחרות לפרוק.

למה היא מציירת על הקירות? מה לגבי דף גדול? הם לגבי קיר שהיא כן יכולה לצייר עליו?

אין לנו חוקים בבית. אנחנו רק מונחים על ידי מה שהגיוני. אם הבת שלך מרגישה ששולטים בה על ידי החוקים, יש מצב שהיא תבחר בדברים לא הגיוניים בגלל שהיא נלחמת בחוסר היכולת להחליט בעצמה ולא בגלל שהיא רוצה לעשות משהו מגוחך.Pink Flamingo

.יש קהילות שבהם ישנם חוקים לגבי הצבעים בהם אתה יכול לבצוע את הבית שלך והאם יכולים להיות לך פלמינגו ורודים בחצר. בגלל שאנחנו די שמרנים, לבית שלנו יש צבעים שמרניים ואין לנו פלמינגו ורודים. אבל אם מסיבה מסויימת נהפוך להיות אחת מהקהילות האלה, תהיה לי משיכה עזה למשקופים סגולים ופלמינגו ורודים מפלסטיק. 😉

לקריאת המאמר המקורי תלחצו כאן.

————————————————

באתר Joyfully Rejoicing של ג'ויס פטרול יש עשרות מאמרים על חינוך חופשי… מומלץ!

 

 

דיינה מרטין

בלי בית ספר = בלי מרד

בלי בית ספר = בלי מרד

הורים בימינו עושים הכי טוב שהם יכולים עם המידע שיש להם, אבל הרבה מרגישים ריקנות ותוהים למה הילדים שלהם לא רוצים להיות בסביבתם. אנחנו שומעים מילים כמו מרדנות ומייחסים את זה לנורמליות, אבל מה אם לא היה מה למרוד נגדו? מה אם היינו חיים עם כבוד לילדינו כמו שאנחנו דורשים שיהיה להם כלפינו? מה אם היינו מזהים את הנבזות במודל ההענשה, שעל ידי שימוש בכח כדי לשלוט באדם אחר, אנחנו מלמדים אותם לעשות את אותו הדבר? דרך טוב לב אוהב והבנה יכולים הילדים שלנו ללמוד אהבה ושלווה ובתורם לשקף זאת חזרה לעולם.

משפחות חינוך חופשי לא מתמודדות עם "מרדנות" מצד הילדים שלהם כי אנחנו אף פעם לא החומה שעומדת בינם לבין השאיפות שלהם. למעשה, אנחנו חושבים שתפקידנו הוא לעזור לילדנו לקבל מה שהם רוצים מהחיים. אנחנו סוטים ממאבקי כח ושליטה לחיבור ושותפות. כשאנחנו עושים את השינוי, אנחנו מגלים את האהבה ורגשות האושר העמוקים שאנחנו אמורים להרגיש באופן טבעי כהורים. להמשיך לקרוא בלי בית ספר = בלי מרד

ג'אן האנט

ללמוד תוך כדי משחק

ללמוד תוך כדי משחק

"המרדף אחרי האמת והיופי הוא תחום פעילות שבו אנחנו יכולים להישאר ילדים כל חיינו"– אלברט איינשטיין

בני ג'ייסון, כעת מבוגר צעיר, היה בחינוך חופשי מההתחלה – היה לנו המזל לגלות את ספריו של ג'ון הולט כשג'ייסון היה בן שנתיים, ולעולם לא פנינו לאחור.

ג'ייסון היה ילד חקרן, שאהב ללמוד מילים חדשות ולשחק עם מספרים. היה לו אוצר מילים נרחב בגיל 18 חודשים, הוא הבין את מושג האינסוף בגיל שנתיים, ולימד את עצמו מספרים ריבועיים ושורשים ריבועיים בגיל שלוש. למרות כל זה, עדיין תהיתי אם אני צריכה להשתמש בתוכנית לימודים, במיוחד לחשבון. היה קשה לא לדאוג כשבחרנו בדרך כל כך שונה מזו שהייתי בה בילדותי. היה גם קשה לא להיות מושפעת מהספקות של הורי, אפילו כשהבנתי את הסיבות לספקנות שלהם.

כשג'ייסון היה בן 7, הוא ביקש ספר בחשבון כמתנה לחג באותה שנה (זמן קצר לפני כן קראנו את הביקורת הנהדרת של ג'ון הולט על ספרו של הארולד ג'ייקובס “Mathematics: A Human Endeavor”, בספר Growing Without Schooling) הספר התגלה כנהדר בדיוק כמו שג'ון הולט אמר שהוא יהיה, ונהנו ממנו מאוד. אבל לאחר מספר חודשים, הבחנתי שג'ייסון לא הסתכל בו כבר די הרבה זמן. החלטתי להציע לו שנקרא ביחד פרק אחד בשבוע. למזלי, הייתי עסוקה באותו יום ולא התאפשר לי לשאול אותו. באותו ערב, ג'ייסון בא אלי, עם הספר ביד, ואמר "בואי נשחק בחשבון." המחשבה הראשונה שלי הייתה, "וואוו, זה היה קרוב." אם הייתי מציעה את ההצעה שלי, הוא כנראה היה מקבל אותה, ואפילו לומד ממנה, אבל מה היה קורה למושג של חשבון כמשחק?

כשג'ייסון היה בן 8, שכנתי, שגם לה היה ילד בן 8, שאלה אותי אם ג'ייסון יודע את לוח הכפל, וכשאמרתי שהוא יודע, היא שאלה אותי איך הוא למד אותו. הבן שלה נאבק במשך חודשים, ועדיין היה לו קשה לזכור את התשובות. הוא היה מתוסכל ודאג לציונים שלו, אבל אף אחד מהרעיונות שלה לא עזר. הסברתי שג'ייסון למד הכל בצורה טבעית מאוד, לפי הצורך. למשל, אבא שלו הביא הביתה לוח קליעה למטרה, בשביל הכיף, לפני כמה חודשים. הניקוד בקליעה למטרה דורש חיבור וכפל, ובגלל שג'ייסון רצה להיות האחראי על הניקוד, הוא למד את כל הצירופים שמשתמשים בהם בקליעה למטרה (ולאחר מכן הוא למד צירופים אחרים לפי הצורך), למרות שהלוח לא נקנה למטרה הזאת, וגם מעולם לא השתמשנו במושג "לוח הכפל".

עכשיו, ג'ייסון יכול לחשב בראש, בניגוד אלי. שיננתי נוסחאות, ואני יכולה לפתור את רוב בעיות החשבון, אבל תמיד על נייר, ורק לעיתים רחוקות אני מבינה את המושגים המעורבים. ג'ייסון לא רק שיכול לחשב בקלות אבל הוא גם באמת מבין את כל התהליך. אם הוא במקרה צריך כלי מתמטי חדש, הוא יכול ללמוד אותו בקלות. הוא היה צריך ללמוד על סינוסים וקוסינוסים כשהוא המיר ציורים לגרפיקות בשביל ספר הילדים שלי A Gift for Baby. הוא למד את זה בקלות ובמהירות מהאינטרנט. אני רק יכולה להיזכר כמה זמן השקעתי בשינון נוסחאות מתמטיקה, ולמרות שעברתי את כל המבחנים, לא באמת למדתי משהו. לא הבנתי איך הנוסחאות האלה עובדות בעצם, או איך להשתמש בהם בעולם האמיתי.

ג'ייסון למד הרבה ממה שהוא יודע דרך משחק, ויש לו את אותה האהבה ללמידה שהוא נולד איתה. הוא למד על כסף ממונופול, על איות משבץ-נא, על אסטרטגיה משחמט, הרמז ומשחקי וידאו, על תרבות מתוכניות וסרטי טלוויזיה מודרניים וקלאסיים, על פוליטיקה וממשל מהתוכנית "כן אדוני השר", על דקדוק מהמשחק Mad Libs, על שברים מבישול, על מילים ממשחקי מילון, ועל כתיבה מקריאה של פי. ג'יי. וודהאוס. הוא לומד על החיים מלחיות אותם. אבל כל הלמידה הזאת התרחשה יותר בטעות מאשר במכוון, כחלק מעסק גדול יותר של לחיות את החיים בחופשיות וטבעיות.

במהלך ראיון לעיתון בשביל מאמר על חינוך חופשי, הכתב שאל אותי איזה טכניקות הורי חינוך חופשי משתמשים בהם שיכולים להתאים גם להורים לילדים בבית הספר. הסברתי שחינוך חופשי הוא לא טכניקה. זה לחיות וללמוד באופן טבעי, אוהב ומכבד ביחד. כמו שחברתי ואם חינוך חופשי מארי ואן דורן כתבה פעם:

לגדל ילדים עם דגש על גמול פנימי זו לא טכניקה, שיטה או טריק לגרום להם לעשות מה שההורה רוצה מהם על ידי אמצעים מעודנים יותר, אלא דרך חיים, דרך לחיות עם ילדים עם כבוד אמיתי לחוכמה שלהם ולמהותם.

אני מרגישה אסירת תודה לג'ון הולט ולכותבים אחרים על חינוך חופשי שעודדו אותי לבטוח בג'ייסון שידע מה הוא זקוק לו ורוצה ללמוד ואיך ללמוד זאת. אבל המורה הכי טוב שלי תמיד היה הבן שלי. להורים שהלכו לבית הספר, חינוך חופשי יכול להיות אתגר, אבל זאת גם ההזדמנות הכי טובה שלנו ללמוד לבטוח באהבה הטבעית של ילדינו ללמידה.

למאמר המקורי, תלחצו כאן.

————————————————-

ג'אן האנטג'אן האנט מציעה ייעוץ טלפוני לכל העולם, בדגש על הורות, חינוך חופשי ודברים אישיים. היא המנהלת של The Natural Child Project (מומלץ!) והכותבת של The Natural Child: Parenting From The Heart וגם של A Gift For Baby

סנדרה דוד

מתמטיקה בבית הספר אחרי חינוך חופשי

מתמטיקה בבית הספר אחרי חינוך חופשי

הבן שלי (11) גדל בחינוך חופשי (unschooling) מאז גיל 7, ובדצמבר החליט ללכת לכיתה ו' בבית הספר המקומי. (כתבתי על זה כאן)

בזמנים שונים במסע החינוך החופשי שלנו, הורים אחרים (במיוחד הורי חינוך ביתי) שאלו אותי שאלות בסגנון "אבל את לא מודאגת לגבי מתמטיקה?" או "איך הוא ידע מה שהוא צריך בשביל האוניברסיטה?" או משהו כזה… אני חושבת שרוב האנשים דואגים לגבי מתמטיקה. אני לא דואגת לגבי מתמטיקה, למעשה, כמעט לא חשבתי על "מתמטיקה" בכלל. היה לי ניסיון גרוע עם שיעורי מתמטיקה בתיכון, ויש לי את "פוביית המתמטיקה" שיש להרבה אנשים. אני יודעת שהרבה הורי חינוך חופשי מוצאים דרכים להראות מושגים מתמטיים ביומיום, דרך משחקים ומה לא… אבל מעבר לבישול מדי פעם או משחק יו-גי-הו, שיימוס לא קיבל מנה גדושה של "חשיפה למתמטיקה". הוא הלך לכיתה ו' בלי לדעת את לוח הכפל, חילוק ארוך או להכפיל מספרים בעלי שתי ספרות. לעזאזל, אני חושבת שהוא למד לקרוא שעון מחוגים רק לפני שנה בערך!

אז… מסתבר… מתמטיקה… לא עניין גדול! הוא מהטובים בכיתה. בהתחלה הוא היה מקבל 75, שאחר כך עלה ל 85, ואני חושבת שעד סוף השנה זה יהפוך ל 95 (הוא מקווה לקבל 100)… בזמן שהמורה מתלוננת שהציונים של התלמידים האחרים מתדרדרים שלו עולים. לא רק זה, אבל הוא אוהב מתמטיקה. זה המקצוע האהוב עליו. המורה שלו אומרת שהיא נדהמת מהדרך היחודית שבו הוא רואה את המתמטיקה, שהוא שואל שאלות שאפילו היא לא יודעת את התשובה להן. היא אומרת שהיא בכלל לא מודאגת לגביו. הוא נשאר יום בשבוע אחרי בית הספר כדי שהמורה תיתן לו שיעור נוסף, והוא מת גם על זה. שיימוס כל כך נלהב ממתמטיקה, אני חושב שזה הפתיע את המורה שלו. לא נראה לי שיש לה הרבה כאלה. הם מציעים אלגברה לכיתות ז' כשיעור מתקדם, וצריך לעבור מבחן מיוחד ולעמוד בדרישות מסויימות כדי להתקבל (רק 10 תלמידי כיתה ו' יתקבלו לזה בכיתה ז', כי זה בדרך כלל שיעור מתקדם לכיתות ח')… שיימוס רוצה להתקבל לכיתה נואשות, והוא ביקש מבן הדוד שלו (שלוקח את השיעור הזה) ללמד אותו אלגברה כי הוא חושב שזה ממש מגניב. שיימוס אפילו אמר לי "קת'רין, אני חושב שגם אם אני אבחר במקצוע יצירתי, כמו כתיבה או אומנות, או משהו יותר מדעי כמו תכנון משחקים או אנימציה, מתמטיקה גבוהה תהיה חשובה, אז אני רוצה לקחת כמה שיותר שיעורים בזה." אה, טוב, לך על זה!

הוא קיבל גם 90 במדעי החברה, ו 85 (שאני חושבת שיהיה 90 עד סוף השנה) במדעים. הוא קיבל 65 בשפה (שזה די מצחיק בהתחשב בזה שהוא ממש טוב בכתיבה יצירתית, קריאה וכו… אבל לא כל כך בלציית לכל הפרטים הקטנים לגבי בניית משפטים שהמורה דורש), הוא ממש לא אוהב את השיעור ואת המורה והוא בחר לא לעבוד קשה בשביל לשפר את הציון, ואני ממש מבינה ותומכת.

אז… אני יודעת שציונים לא משנים הרבה (או בכלל בחינוך חופשי!) אבל חשבתי שזה אולי יעזור או יעודד את אלה שיש להם חששות… שיימוס היה חזק בחינוך החופשי ומעולם לא חשבתי שהוא יבחר לחזור לבית הספר, אך אף על פי כן הוא תלמיד מאוד "מצליח" שהשתלב מיד, הצטרף לתזמורת, רוצה לנסות ספורט (כמו ריצה) בשנה הבאה, חביב על המורים והילדים. זה שהוא לא למד מתמטיקה בצורה פורמלית בכלל לא עיכב את את היכולת שלו להדביק את הפער במהירות כאשר הוא היה בסביבה שדרשה זאת, ואני בהחלט מרגישה שזה היה בדיוק *בגלל* שהוא היה בחינוך חופשי, שהוא מצליח כל כך בבית הספר עכשיו. הוא לא רואה את המתמטיקה כמשהו משעמם או קשה כי אף אחד לא אמר לא שככה זה צריך להיות. ובגלל שהוא רגיל להבין דברים בדרך היחודית לו, הוא עושה את זה ועדיין מקבל את התשובה הנכונה. הוא עדיין לא יודע את לוח הכפל אבל זה לא האט אותו בכלל. (הנה סוד… רוב הילדים בכיתה שלו גם לא יודעים!)

אני לא יודעת אם שיימוס יחזור אי פעם לחינוך חופשי, הוא יודע שיש לו את האפשרות לעזוב את בית הספר מתי שהוא רוצה (והוא לקח היום חופש רק בגלל שהתחשק לו), אנחנו עדיין באים לכנסים של חינוך חופשי וכו'… אבל ההוכחה הכי משמעותית עבורי שחינוך ביתי מדהים ו"עובד" היא לראות את ילד החינוך החופשי שלי בבית הספר, ולדעת איזה חוויה שונה יש לו, בתנאים שלו, מהחוויה שהייתה לי.

קת'רין. (queenjane)

למאמר המקורי לחצו כאן

—————————————————

סנדרה דודסנדרה דוד חושבת, כותבת ומדברת על חינוך חופשי.

אתם מוזמנים להרשם למייל היומי בבלוג שלה, או באתר שלה. אני קורא אותם כל יום, מומלץ!