תגית: מוצץ אנושי

NurshableSquare

אני לא מוצץ אנושי

אני לא מוצץ אנושי

בתי היקרה,

את בת שלושה שבועות. ינקת פחות או יותר לאורך כל הלילה האחרון, בזמן שאני יצאתי וחזרתי ממצב של ערנות.

את עוברת פרץ גדילה.

כשאת עוברת צד אני מרגישה את הצריבה. לפעמים את יונקת בלהיטות וגומעת את החלב. לפעמים את לא שקטה כי את לא רוצה חלב. או שאת לא רוצה את הזרימה המהירה של החלב מהבלוטות הפעילות-יתר שלי. לפעמים את רק רוצה לשכב במקום חשוך למחצה ולינוק בשלווה כשהעיניים הכחולות כהות שלך מביטות בפני והרגליים הקטנות שלך בועטות ברכות בעור הבטן שלי הרך עדיין, שהיה ביתך הקודם. לפעמים את רוצה הנקה מנחמת. כשזה קורה אני מנשקת אותך במצח ומעבירה אותך בחזרה לצד "הריק" ונותנת לך לשכב לצידי. את יצור קטן וחכם ומבינה מה את צריכה.

אני לא מוצץ אנושי.

בדרך כלל כשאמא אומרת את זה, זהו ביטוי של תסכול על כך שהתינוק שלה מתעקש לינוק בשביל לקבל נחמה. זה לא מה שאני מתכוונת כשאני אומרת את זה.

אני לא תחליף חם ואנושי לאביזר קר מסיליקון ופלסטיק.

אבא שלך הוא לפעמים מוצץ אנושי. את יונקת את הזרת שלו בזמן החלפת חיתול או כשאני זקוקה נואשות לרחוץ במקלחת את גופי המוכתם מחלב ולהיזכר לכמה רגעים שיש לי שתי זרועות ושתי כפות ידיים ושמימדי הגוף שלי לא כוללים ילדה עצמאית ששוקלת 4 קילוגרם שכמעט תמיד תלויה על גופי במנשא בד קל. סבא שלך יכול להיות מוצץ אנושי, כשהוא מחזיק אותך באהבה בזמן שאני מכינה את האחים הגדולים שלך למיטה או אוכלת ארוחה חמה בלי לתת לה להתקרר – מותרות שיש לי כשאני לא מפחדת שחתיכות חמות מהמרק יפלו עלייך כשאני אוכלת. אחים שלך יכולים להיות מוצצים אנושיים לרגע כשהם מציעים את הזרת שלהם בשביל שתמצצי אותה, בחיקוי תמידי של אבא שלהם. סבתא שלך יכולה להיות מוצץ אנושי כשהיא מציעה את הזרת שלה כדי שתמצצי אותה ושרה לך שירים רוסיים מהילדות שלה.

אבל השדיים שלי הן לא מוצצים. הנקה מנחמת היא לא בזבוז זמן. היא חלק מהעבודה שיש לגוף שלי ולך. כך התפתחנו. אנחנו תוצר של תהליך ארוך של אבולוציה שגורם לך לחפש את הזרועות והחזה שלי, למצוץ לנחמה, לתקשר עם מערכת החיסון שלי, להישאר קרובה וחמה ומוגנת, להפעיל את הצע המזון שלך, את הנוגדנים שלך, את מרכיבי חלב האם שמדענים יכולים לראות אבל לא מבינים את פעולתם.

אולי את רוצה את הנחמה בהנקה לא מזינה בגלל שמשהו הלחיץ אותך. אולי את רוצה את הזרימה האיטית של שאריות החלב שמגיעות בהנקה מנחמת. אולי יש בקטריה בגופך ואת צריכה את הקרבה כדי שמערכת החיסון שלך תתקשר עם מערכת החיסון שלי, והכל יבוא על מקומו בשלום בלי שנדע בכלל, ובלי שתחלי מפולשים זרים שגופך לא יכול להתמודד איתם אבל שמערכת החיסון המבוגרת שלי תתקוף באכזריות של אמא דובה המגנה על גורה.

עצמאות תגיע בקצב שלה. "אני עושה לבד!" יהיה המשפט הקבוע בקרוב. הצורך להשיל ולהיות עצמאי הוא טבעי כמו הצורך לנשום, לישון ולאכול. הוא מגיח מהילד כשיש לו את היכולת. הוא הגיח מהאחים שלך כשהם התבגרו. הוא יגיח מתוכך גם כן. אני יכולה כבר לראות אותו כשאת מנדנדת את ראשך על חזי במנשא ומציצה מהצד, להוטה לחזק את השרירים שלך ולראות את העולם.

אני בוחרת לא להחזיק אותך יותר ממה שאת מבקשת להיות מוחזקת, ולא למנוע ממך את הנחמה כשאת מחפשת אותה. אני דוחקת בך בעדינות להיות עצמאית, ומבינה שהעולם שלך מתרחב בטבעיות בגבולות הנוחות שלך בלי שאצטרך לדחוף אותך אל מעבר להם בדמעות.

אני לא "מוצץ אנושי" אני מה שיש לך צורך ביולוגי ואבולוציוני עבורו. אני לא אזלזל בצרכים שלך ברמיזה שחסרה לך החוכמה וההבנה של מהם הצרכים האלה. אני לא אוריד מערך הצרכים שלך בכך שאהיה מתוסכלת מסירובך לקבל משהו שלא מספק את אותם צרכים. אני רוצה שתקשיבי לגופך כבר מההתחלה, כדי שתביני את ההבדל בין צורך בריא שיש לך לבין חפץ מרגיע. כדי שתהיה לך הבנה המתחילה מראשית זמנך בעולם הזה. שנוחות מגיעה מסיפוק הצרכים שלך, לא מהסחת דעת בעזרת משהו ורוד, יפה ועשוי מפלסטיק.

אין יצרן שמייצר מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת, קטנה שלי. אני רוצה שתביני זאת מראשית חייך. אושר מגיע מאהבה, מקרבה, וממקום עמוק בתוכך. חפשי את האושר הזה, ולעולם על תסיחי את דעתך מדברים שפשוט מרגיעים אותך ולא מספקים את צרכייך.

3> אמא.

————————————————————————————————————————

NurshableSquareבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

פוסט זה נכתב ע"י שרה ב- Nurshable, בלוג הנקה והורות כמכתב שהיא כותבת לבת שלה.

לדף הבית של Nurshable, תלחצו כאן.