תגית: מים ביאליק

מים ביאליק

למה אני אף פעם לא מכריחה את הילדים שלי לנשק את סבא וסבתא (או כל אחד אחר)

למה אני אף פעם לא מכריחה את הילדים שלי לנשק את סבא וסבתא (או כל אחד אחר)

עכשיו כשעונת הפרסים נגמרה, אני די בטוחה שזה בסדר ואותנטי להגיד שאני עייפה מלכתוב על שמלות, ספנקס, וציפיות מזכיות והפסדים. אני רוצה לכתוב שוב על הורות. אז הנה.

קראתי כתבה באינטרנט על האם "להכריח" או לא "להכריח" ילדים לנשק את ההורים או הסבים שלהם (או כל אחד אחר עם כבר מדברים על זה). היא כללה את ההחלטה של הכותבת להסביר לילדים שלה שכשהיא מקבלת נשיקות היא "אמא שמחה" וכשהיא לא מקבלת נשיקות היא "אמא עצובה". הממ. כן, זאת ממש לא פילוסופיית ההורות או הסלנג שלי, אבל מה אני יודעת?

הקטע הוא כזה. הקטע לגבי אמת הוא שהיא אמיתית. הקטע לגבי הורות הוא שנראה שכשהכל משתנה עם כל סיטואציה ולפעמים קשה לדעת מה "האמת". הייתי רוצה לקחת את הדוגמה של ילדים שלא רוצים לנשק אנשים מסוימים כדוגמה לזמן שבו האמת חזקה מהורות.

אזהרה

אין לי ילדים שעושים לי דווקא. הם לא מושלמים, זה בטוח. ואני ממש לא אמא מושלמת. לבנים שלי יש את הרגעים שלהם, וכך גם לי. אבל אני יכולה להגיד לכם שהבנים שלי לא עושים דברים כדי להכעיס אותי בכוונה או כדי לעשות לי דווקא. כשאנחנו לא רואים עין בעין, זה כמעט תמיד בגלל שאני חסרת סבלנות או שלא עניתי על צורך שלהם או שלא ציפיתי שיהיו להם רגשות כי הרגשות שלי נראו יותר חשובים באותו רגע כי אני בן אדם ועוד לא סיימתי להפוך להיות בת-אדם ואמא טובה יותר.

אבל אני לא מטפלת או מומחית לילדים. כל פילוסופית ההורות שלי מגיעה מהחניכה שקיבלתי דרך ליגת לה-לצ'ה, Quality Parenting והפילוסופיה של RIE. אז אם יש לכם ילדים שיודעים שאתם רוצים שהם ינשקו מישהו, הם לא מסרבים כדי לעשות לך דווקא, זה לא משהו שאני יודעת איך להתיחס אליו. מצטערת, פשוט לא יודעת. זה בשביל מומחים לילדים וזאת לא אני.

למה אני לא מכריחה את הילדים שלי לנשק אנשים

להכריח (אפילו בעדינות) ילדים לנשק אנשים שהם לא רוצים, רומז לילדים שהם לא יודעים לחוש את הבטחון, הנוחות, הגוף שלהם ואת מה שהם רוצים לעשות איתו. נקודה. אני יודעת שאני שכלתנית מידי. אני יודעת שאני חושבת יותר מידי ואני יודעת שהורי הרצף כמוני מואשמים בכך שאנחנו נותנים לילדים קול חזק מידי, אבל אתם יודעים מה? ראיתי את זה נעשה בהרבה דרכים ואני אוהבת שלילדים שלי יש קול. ואני לא אחליף מחשבת-יתר אחת עם הילדים שלי בעד שום דבר, כי הם תמיד אומרים לי מה הם צריכים ואז אני יכולה להתמודד עם זה. אם מסיבה כלשהי הילדים שלי מרגישים שהם לא רוצים חיבה גופנית, אני מכבדת את זה. נקודה.

על מה אנחנו מדברים

אם הילד שלי לא רוצה לנשק מישהו, אני רואה את זה כהזדמנות ללמוד עוד על הרגשות שלו. אני משתמשת בהקשבה שיקופית ונותנת לו להשלים את החסר. דוגמה אחת היא, "וואוו, אתה ממש לא רוצה לנשק את זה וזה." למרבה הפלא, ילדים יגידו לכם דברים בצורה פשוטה יותר על ידי שמיעה של הרגשות שלהם משוקפים חזרה (בשביל עוד בנושא זה, תבדקו את Quality Parenting). רמיזה של מה שאתם חושבים שהיא הסיבה כלפי הילד היא "הובלת העד" ואני מנסה לא לעשות את זה, למרות שאני לפעמים נכשלת, במיוחד עם הגבר הקטן שלי שהתחיל לדבר מאוחר ועדיין לומד להתבטא בצורה מלאה בדברים מסוימים. המפתח הוא לתת להם לחוות את הרגשות שלהם ולא לנסות לנהל או לשלוט בהם.

אני מדגישה לבנים שלי כמה זה חשוב לדעת מה מרגיש להם נכון, ואני נותנת להם לדעת שזה בסדר. הם לא צריכים להרגיש בושה או שילעגו עליהם לגבי זה, כי תחשבו מה זה מעביר לילדים: לא עשיתי משהו שהיא רצתה שאני אעשה ועכשיו היא כועסת. המסר שזה מעביר – לגבי חיבה גופנית – הוא שהרגשות של אנשים אחרים מווסתים על ידי הצייתנות שלי. וואוו. תחשבו על זה. אני לא רוצה את זה לילדים שלי, ואתם?

מה אנחנו עושים במקום

יש לי שיחות עם הילדים שלי לגבי איך אנחנו מתנהגים אל מבוגרים בכבוד, ואיך סבא וסבתא, למשל, אוהבים לברך לשלום ולהפרד. אנחנו מדברים על דרכים בהם זה יכול לקרות אם הם מרגישים שהם לא רוצים נשיקה באותו יום. חושב להדגיש שלהתחבר עם אנשים זה חשוב, אבל יש להם חלק בהחלטה על איך זה קורה כך שכולם ירגישו בנוח. זה חשוב לנו כמבוגרים, אז למה שזה לא יהיה גם לילדים?

אני מוודאת שאני לוקחת את האשמה עלי במצבים כאלה. אם מישהו מנסה אפילו בשובבות להגיד, "נו קדימה, איפה הנשיקה שלי?" אני לא זונחת את הגברים הקטנים שלי לנהל את זה. אני מתערבת ואומרת בנינוחות, "נראה שהוא לא מרגיש שהוא רוצה לנשק כרגע" ואני משנה את הנושא או מזיזה את הדברים. אם מבוגרים נשארים מוטרדים לגבי זה, אני מניחה שזאת הזכות שלהם. הכוונה שלי היא לא להיות גסת רוח, אז אני עושה מאמצים לא להיות גסת רוח. אני אומרת מה שאני מתכוונת ואני מתכוונת למה שאני אומרת ואני לא אומרת את זה ברשעות. נקודה.

מצאתי עוד אפשרויות בשביל הבנים שלי בסיטואציות כאלה. במיוחד הצעיר שלי, שממש אוהב להתכרבל איתי ועם אח שלו ואבא שלו אבל הוא מתחמם אל אחרים באיטיות רבה. לפעמים אני אציע לו לתת כיף או ללחוץ ידיים. לפעמים הוא מסרב ואז המבוגר כבר חושב שהוא קצת מוזר ואתם יודעים מה? שיהיה. הם רואים שהוא מרגיש שהוא לא רוצה בקרבה גופנית, וזה פשוט נכון. לפעמים האיש הצעיר יתן כיף או ילחץ יד, וגם זה בסדר.

אין שום מקום בחיים של מבוגרים שמבוגר אחר יכול להכריח אותך להיות באינטימיות גופנית איתו. למעשה זה פשע לעשות את זה. אני לא משווה תקיפה מינית או גופנית עם ילדים שמנשקים אנשים שהם לא רוצים, אבל בעקרון, אם האמת היא שלכולנו יש זכות על הגוף שלנו ואנחנו השופטים הטובים ביותר של המרחב והבטחון האישיים שלנו, אני לא יכולה לדמיין למה האמת צריכה להיות שונה בין מבוגרים וילדים.

זאת האמת.

—————————————————————————

מים ביאליקבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

מים ביאליק כיכבה בתחילת שנות התשעים בתוכנית הטלוויזה "בלוסום" והיום היא מופיעה בתוכנית "המפץ הגדול". יש לה תואר דוקטור במדעי המוח, והיא הוציאה ספר על הורות ועקרון הרצף.

מים ביאליק

למה אני לא מכריחה את הילדים שלי להגיד "בבקשה"… או ללכת לפי לו"ז

למה אני לא מכריחה את הילדים שלי להגיד "בבקשה"… או ללכת לפי לו"ז

אני לא אלך סחור סחור. לפי הסטנדרטים המוסכמים שני הבנים שלי היו מתאימים לקבל טיפול בעיסוק, קלינאית תקשורת וטיפול גופני ולא נתתי להם. שניהם התחילו ללכת בגיל הבשל של 17 חודשים, הבן הבכור שלי לא דיבר משפטים הרבה אחרי גיל 3, הבן הצעיר שלי, בן שנתיים, מתקשר בצורה נהדרת בעזרת סימנים ומחוות אבל לא אמר משפט של שתי מילים או אפילו בטא מילה שלמה כמו שצריך. הילדים שלי היו זהירים מבחינה פיסית, ונמנעו מקפיצה, ריצה ואפיל טיפוס הרבה אחרי שחבריהם כבר הפגינו שליטה. והבן הצעיר שלי לא התהפך ללא עזרה עד, חכו לזה: היום שבו היה בן שנה. מסתבר ששרירי הליבה שלו חלשים והוא מפצה על כך בצורה יפייפיה, בלי שאף אחד ישים לב חוץ ממני ומבעלי.

אז למה לא שלחתי את הילדים שלי להערכה ולטיפול? מאותה סיבה שאני לא אומרת להם להגיד בבקשה ותודה. מבולבלים כבר? אל תהיו. להמשיך לקרוא למה אני לא מכריחה את הילדים שלי להגיד "בבקשה"… או ללכת לפי לו"ז

מים ביאליק

למה אנחנו נותנים לילדים לישון במיטה שלנו

למה אנחנו נותנים לילדים לישון במיטה שלנו

שני ילדים, בלי לול… בלי בעיות? לחלוק מיטה עם הילדים שלכם זה לא הנורמה בארצות הברית אבל השחקנית מים ביאליק מסבירה איך זה עובד במשפחה שלה – ולמה היא חושבת שזה לא כל כך מוזר.

מאת ד"ר מים ביאליק

אנחנו ישנים עם שני הילדים שלנו. הם בני חמש ושנתיים, ומעולם לא היה לנו לול או עריסה. המיטה המשפחתית שלנו מורכבת משני פוטונים על הרצפה אחד לצד השני: אחד עם סדינים שחורים, והשני מקושט עם אבירים, טירות ודרקונים. אנחנו לא פשוט ישנים באותו חדר, אנחנו ישנים באותה מיטה.

אני יודעת שחלק מכם חושבים שזה לא בטיחותי. אני יודעת שחלק מכם חושבים שזה לא בריא. אני יודעת שחלק מכם חושבים שהילדים המפונקים שלי לעולם לא יגמלו מזה. ובואו נהיה כנים לחלוטין: אני יודעת שאתם חושבים שזה מוזר.

לא בטיחותי. לישון עם הילדים שלכם זה לא דבר לא בטיחותי. למעשה זה מאוד בטיחותי ומאוד חכם: אתם יודעים מה המצב של הילד שלכם בכל רגע כי הוא במרחק נגיעה. ישנם קווי מנחה מבוססים שמסבירים איך לישון עם התינוק שלכם. כשאתם ישנים עם התינוק שלכם, אתם יודעים אם הוא משתעל, אם יש לו גודש, אם הוא מתחיל להרגיש לא בנוח, או אם קר או חם לו מידי. גוף האם מתוכנן כדי לעזור לתינוק שלה להשיג חום גוף מיטבי, זאת חוכמה! להתגלגל על תינוק זה פחד מוגזם שלא מבוסס על שום מחקר. לא קשה להכין מיטה שתהיה בטוחה לתינוק. תשימו אותה על הרצפה או שתתקינו מעקה כדי לשמור שהקטנצ'יק לא יתגלגל החוצה. זה לא נראה טוב? מצטערת. גם הבטן שלי לא נראית טוב אחרי שני ילדים.

לא בריא. שינה עם התינוק שלך מאפשרת הנקה קלה ורגועה יותר, שזה הדבר הבריא ביותר שאת יכולה לעשות עבור הילד שלך בשנה הראשונה לחייו. שינה עם התינוק שלך מגרה הורמונים שמעודדים חיבור, מפחיתים לחץ ודכאון, ומעלים את הסיכוי שתהיה לך אספקה חזקה של חלב אם. הדריכות שיש לאם חדשה כלפי הילד שלה מתוכנתת לתוך ה DNA שלנו. יונקים ישנים עם יונקים אחרים, גם אנחנו אמורים לעשות את זה. את לא ישנה לבד, למה שתינוקות וילדים ישנו לבד?

להגמל מזה. אתם מכירים איזשהו בן 18 שישן עם ההורים שלו? יונק? משתמש במוצץ? לובש חיתול? לא חשבתי ככה. תלות מוקדמת בהורים שלנו לנוחות, חום, בטיחות ואהבה בלילה, כמו גם ביום, היא טבעית ונורמלית. ילדים נגמלים מה"צורך" כשהם מוכנים מבחינה התפתחותית לעשות זאת. אין שום ראיות שילדים שישנים עם ההורים שלהם הם בכיינים, תלותיים, מפונקים או עלולים פחות להפוך להיות מבוגרים יצרנים, רגישים ודואגים. נהפוך הוא, משפחות שישנות יחד מדווחות על תחושות בטחון, קרבה ואמון שאני חושבת שהחברה שלנו צריכה יותר מהם.

מוזר. אין שום דבר מוזר או שגוי מיסודו לגבי שינה עם הילדים שלך. זה מרגיש טוב להתכרבל, לא? תינוקות וילדים גם חושבים כך. זה נורמלי. אתם חוששים שחיי המין הנהדרים שלכם יסבלו? תמצאו מקומות אחרים מלבד המיטה שלכם לעשות סקס. סוף הסיפור. אם הילד שלכם בועט, תקנו תוספת למיטה. אם השינה שלכם כזאת קלה שאתם מרגישים שבא לכם לרצוח מישהו בבוקר, אני לא הולכת להגיד לכם שאתם חייבים לישון עם הילד שלכם. האם אני ישנה טוב עם הילדים במיטה שלנו כמו שאני ישנה בלעדיהם? לא. אבל זה יגמר בקרוב, וזה לא מוזר לרצות להיות קרוב לילדים שלך כשהמצב ההתפתחותי הפיסיולוגי והפסיכולוגי שלהם מכתיב שהם צריכים להיות מוחזקים קרוב.

האירגון. היה לנו פוטון אחד בשבילי, בשביל בעלי ובשביל תינוק מספר 1. אחר כך נכנסתי להריון והוספנו את פוטון "האח הגדול" שבעלי ו"האח הגדול" לעתיד התחילו לישון בו. אחר כך, כשהגיע תינוק מספר 2, ישנתי עם שני הבנים. המיטה המשפחתית היא המאחדת הגדולה: זה המקום בו כולנו שווים. אפילו כשהתפקיד של הבן הראשון שלנו במשפחה השתנה בגלל התינוק החדש, כששקעה השמש, היינו כולנו שווים במיטה הגדולה שלנו. היום (ובלילה), בעלי ישן במיטת האבירים והטירות יחד עם הבן הגדול שלנו, ואני ישנה עם הבן הצעיר. מספר לילות בשבוע, הבן הגדול שלנו קופץ ל"מיטה שלי" וחוזר לבעלי לכרבולי בוקר בזמן שאני מניקה את הבן הצעיר אל יום חדש.

את הרגעים שאנחנו חולקים בבוקר אני לא אחליף תמורת שום דבר: הלחישות, הצחקוקים, החלומות והרהורי ההתעוררות של איש קטן מאוד ששמח להיות בטוח בזרועותי. "אמא, אני הולך לישון איתך אפילו כשאהיה נער" נלחש אלי לפני שאפילו פתחתי את עיניי בשבוע שעבר. פשוט צחקתי. הוא עוד לא יודע כמה לא רצוי זה יהיה לכל המעורבים!

הרגעים שאנחנו חולקים אחרי שאנחנו מדקלמים את קריאת שמע על המיטה גם הם יקרים לנו – לראות את הבנים שלנו עוברים מערנים ויוקדים, לנינוחים ומלאכיים: ישנים סוף כל סוף. אני מוצאת את עצמי בוהה בפרצופים האלה הרבה פעמים בלילה. תזכורת שלמרות שבעלי ואני לא מושלמים, הילדים שנושאים את שמינו עלולים להיות. וזאת תזכורת שמנחמת אותנו – כל הלילה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

—————————————————————————

מים ביאליקמים ביאליק כיכבה בתחילת שנות התשעים בתוכנית הטלוויזה "בלוסום" והיום היא מופיעה בתוכנית "המפץ הגדול". יש לה תואר דוקטור במדעי המוח, והיא הוציאה ספר על הורות ועקרון הרצף.