תגית: קהילה

עידן מלמד

מדדים שלא אומרים לי כלום

מדדים שלא אומרים לי כלום

מדדיםנמאס לי לשמוע על מצב הכלכלה. אני רוצה לדעת איפה נשים מקבלות תמיכה לפני ואחרי לידה. אני רוצה לדעת איפה גברים יכולים להשאר בבית עם הילדים. אני רוצה לדעת איפה נשים יכולות להשאר בבית עם הילדים. אני רוצה לדעת איפה נשים יכולות לפתח קריירה ועדיין לדעת שהילדים שלהם יגדלו בתוך קהילה מגוונת, בה הם חופשיים ללמוד מהמבוגרים מהם ומהצעירים מהם, ולתרום לקהילה מרצונם החופשי ולא בגני ילדים בהם יש 25 ילדים שנולדו באותה שנה ועוד שתי מבוגרות.

התל"ג לא אומר לי שום דבר. אני רוצה לדעת איפה יש למשפחות גישה לקורסים בנושאי גידול ילדים, תזונה, ניהול תקציב, תקשורת בין-אישית, יזמות והתפתחות מקצועית. אין טעם ב – 12 שנות לימוד לילדים. אם להורים יהיה ידע בסיסי בתחומי החיים החשובים האלה, גם הילדים יהיו בסדר.

לא מעניין אותי מה עשה תל אביב 25, אני רוצה לדעת איפה אמא יכולה לישון במהלך היום אחרי שהיא התעוררה להניק בלילה. אני רוצה לדעת איפה תחליף חלב היא האופציה האחרונה, זאת שמגיעים עליה אחרי שיועצות ההנקה, הרופאות והאמא הגיעו למסקנה שבאמת אי אפשר להניק, במקום לקבל דוגמאות של תחליפי חלב עוד בבית החולים.

אין לי שמץ של עניין באחוזי הזכאות לבגרות, אני רוצה לדעת איפה מדברים על קשרי משפחה וקהילה איכותיים. איפה מבינים שהיחיד קודם למשפחה, שקודמת לקהילה, שקודמת למדינה. אני רוצה לדעת איפה מבינים שבן אדם לא יכול להיות שלם בלי שהוא מרגיש שהוא תורם לקהילה בה הוא חי. אני רוצה לדעת איפה מבינים שהלמידה העיקרית מתרחשת מחוץ לבית הספר.

לא אכפת לי מה היחס בין הדולר לשקל, חשוב לי לדעת לאיזה ממשלות יש מדיניות שתומכת בחיי המשפחה והקהילה, איפה יש עסקים שרוצים עובדים עם חיים מחוץ לעבודה או עסקים שמאפשרים להביא את הילדים למקום העבודה.

אז אם, לפני שהייתי נולד, היו מבקשים ממני לבחור מדינה בה אני אצטרך לגדול, אלה חלק מהמדדים שהייתי בודק:

  • אחוז מקרי המוות כתוצאה ממלחמות ופעולות טרור מתוך כלל האוכלוסיה.
  • אחוז מקרי המוות של תינוקות עד גיל שלושה חודשים מתוך סך כמות הנולדים.
  • אחוז האמהות המניקות עד גיל שנתיים מתוך כלל האמהות.
  • אחוז הילדים עד גיל 7 שנמצאים במסגרות.
  • המספר הממוצע של סבים/סבתות שגרים במרחק של רבע שעה הליכה מהמשפחה הגרעינית.
  • אחוז המשפחות הגרעיניות שבהם ההורים והילדים עד גיל 18 נמצאים בבית לארוחות בוקר צהריים וערב.
  • מספר הדירות הממוצע שזוג נשוי גר בו במהלך הנישואים.
  • אחוז המשפחות שאין להם אפשרות לרכוש 3 ארוחות מזינות ביום לכל בני משפחתם.
  • אחוז האוכלוסיה שיש לו גישה לידע יעיל בנושאי תזונה, ניהול תקציב ביתי, תקשורת בין אישית וכו'…

בבקשה תכתבו לי בתגובות פה או בפייסבוק על המדדים שהייתם רוצים לשמוע עליהם בכלי התקשורת. יש לי תחושה שזה הולך להיות מאיר עיניים.

מורה מטיל ספק בחינוך חובה

מורה מטיל ספק בחינוך חובה

כמעט אי אפשר לפתוח עיתון בימינו בלי להיות מוצף בזעקות לרפורמות וחדשנויות שונות שנועדו לרפא את מכאובי מערכת החינוך. יש הרבה נשמות נלהבות שם בחוץ שיש להן דאגה עמוקה לילדים ומוכנות לעשות כל מה שנדרש כדי לספק להם את הסביבה והתמיכה להם הם זקוקים כדי לגדול ולהיות אנשים טובים שימשיכו ללמוד כל חייהם.

אבל מה זה בדיוק ש"מכאיב" למערכת החינוך, ומה הדבר שילדינו באמת צריכים מאיתנו? בכל הדיונים על שוברי חינוך ובתי ספר מופרטים וסטנדרטים גבוהים, אני לא שומע דבר על מה שהגעתי להאמין שהיא ההצעה האחת שתביא הכי הרבה לשיפור מאפייני האיכות, היושרה, היעילות והדמוקרטיה במערכת הנוכחית.

האם שינוי אחד באמת יכול לעשות הבדל כל כך גדול? בספרו The Predictable Failure of Educational Reform: Can We Change Course Before It's Too Late, הפסיכולוג והמחנך סימור סרסון מזמין אותנו הקוראים לדמיין מצב בו מסמיכים אותנו ליזום שינוי אחד, אחד בלבד, במערכת בית ספרית. ההגבלה היחידה היא שהשינוי לא יכול לעלות הרבה יותר כסף ממה שזמין כעת. "לפי איזה בסיס צריכה ההחלטה להילקח? בוודאי, תנסו למצוא את השינוי, שאם יישמו אותו כיאות, (הנחה רצינית!) יהיו לו השפעות רצויות שיחלחלו עם הזמן לבעיות אחרות בחלקים אחרים של המערכת. הנקודה החשובה היא שלא נבחר שינוי בגלל שהוא מתייחס לבעיה חשובה – שכאלה יש רבות – אלא בגלל שמה שאנחנו רוצים לשנות מוטמע כל כך במערכת של חלקים בעלי יחסי גומלין שאם ישנו אותו, סביר שיקרו שינויים גם במקומות אחרים."

ההצעה שאני מציע היא אחת שעומדת בקריטריון של סרסון כיוון שיש לה השפעה מחלחלת ארוכת טווח ומרחיקת לכת ללא תוספת עלות. תתארו לעצמכם מה היה קורה אם חוק נוכחות החובה הנוכחי היה פשוט מתבטל? השינוי החוקתי הזה ישאיר את אספקת החינוך הציבורי שלנו בחינם ובמידה מספקת על כנה, ובאותו זמן יניח את עול השירות על בתי הספר ולא על המשפחות והיחידים שיהיו חופשיים לבחור מתי, איך או אפילו אם בכלל להשתמש בהם או לא. זה יישר את מערכת החינוך הציבורית שלנו עם רעיון הדמוקרטיה הבסיסי שאומר שמוסדות נוצרו כדי לשרת את העם ולא שהעם ישרת את המוסדות. החוקים נגד אפליה הקיימים כיום ימנעו מבתי הספר לסרב לכל אדם באשר הוא לספק לו אפשרויות למידה הממומנות על ידי הציבור, ובד בבד ידאגו שהתוכניות והשיעורים האלה יהיו נתונים לבחירה חופשית.

חוקי נוכחות חובה חותרים תחת הלמידה בכך שהם יוצרים אווירה של כפיה, חוסר אמון ומניפולציה. הם עושים זאת מעצם קיומם כזמזום רקע קלוש (או לא כל כך קלוש) מאחורי כל רגע מאושר פוטנציאלי בכל כיתה שהיא. כולנו יודעים שהדרך הכי טובה לגרום למישהו לשנוא לעשות משהו היא להכריח אותו לציית תחת איום לעונש. למידה משמעותית, מחזיקה מעמד ואמיתית יכולה להתרחש רק עם ההסכמה וההשתפתות הרצונית של הלומד. אי אפשר ללמד את ערכי החופש והדמוקרטיה בעזרת פדגוגיה טוטליטארית. האמצעי הוא המסר.

חוקי הנוכחות הכפויה קיימים גם תחת ההנחה המפוקפקת שמערכת הלימודים ההמונית שלנו מסוגלת לספק את צרכי הלמידה השונים של כל האנשים הצעירים – למה שנכריח מישהו להתייצב אם אנחנו לא מאמינים שיש לנו מה שהוא צריך? אבל עם תיאורית הלמידה אומרת לנו משהו, הוא שאין דבר כזה כמו חינוך "מתאים לכל המידות". בזמן שנראה שרוב התלמידים מסתדרים בצורה נאה במערכת הנוכחית, יש מיעוט נכבד שנועד להשפלה וכשלון שלא באשמתם. הילדים האלה יוצאי דופן בצורה כזאת או אחרת ובעלי סגנון למידה שאי אפשר לשרת בצורה נאותה בשיטות המוניות. לאלץ אותם להמשיך לדפוק את הראש שלהם בקיר זה אכזרי ובסופו של דבר הרסני. למה לא לעודד את האנשים הצעירים האלה ומשפחותיהם לקחת פיקוד על הלמידה והחיים שלהם? הם עלולים למצוא שקל יותר לקבל את התמיכה וההכוונה שלנו כשנסיר את האקדחים מרקותיהם, וחוקי השירות יחייבו אותנו לעשות כל שביכולתינו כדי לספק הזדמנויות למידה שעובדות עבורם.

ספק בחינוך חובה
"אני מצפה מכולכם להיות חושבים עצמאיים, חדשניים וביקרותיים שיעשו בדיוק מה שאני אומר!"

לבסוף, חוקי נוכחות כפויה הם פשוט לא הכרחיים. בעידן בו גישה לידע אינסופי היא קלה וזולה יותר מאי פעם, האם אנחנו באמת חושבים שלבלות את זמני הערות שלהם מאחורי הקירות של מוסדות לא-כל-כך-מעוררי-השראה עם ערב-רב של עמיתים בני אותו גיל היא הדרך הכי טובה לילדינו לגדול בעולם שלנו? ורק תדמיינו את האפשרויות האינסופיות ללמידה יצירתית שיקומו כאשר תהיה להן דרישה! הקירות שמפרידים בין בתי הספר שלנו לקהילה שלנו ולשאר העולם יתפוררו ולמידה תהפוך להיות חוויה משולבת של צמיחה מאושרת המשלימה את טבע האדם ומזינה את נפש האדם.

אז ממה אנחנו מפחדים באמת? עולם מלא ביחידים נלהבים, סקרנים, מחושבים, בעלי הנעה פנימית שהיצירתיות והבטחון העצמי שלהם לא עורער על ידי מערכת מדכאת ושולטת? אני מתאר לעצמי שיכולים לקרות דברים גרועים מזה לדמוקרטיה!

—————————————————

ג'ים סטריקלנד הוא מחנך קהילתי במרילנד, וושינגטון. הוא אומר שאם הוא יכל למקד את כל האנרגיה שלו על נושא אחד שהוא חושב שתהיה לו ההשפעה ארוכת הטווח ביותר על הזזת העולם לכיוון הנכון, זה יהיה ביטול החינוך בכפיה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

פיטר גריי

מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה

בגלל סיבות ביולוגיות חשובות, ילדים רוצים וצריכים להמשיך מעבר להורים

נכתב על ידי פיטר גריי ב 20 ליולי 2013 ב Freedom To Learn

ילדים צריכים קהילהאני בעד הורות טבעית. ההנחה הבסיסית של הורות שכזאת, לפחות כמו שאני רואה אותה, היא שאנחנו בוטחים באינסטינקטים ובכושר השיפוט של ילדינו. למשל, את מזהה שתינוק שבוכה הוא תינוק שצריך משהו, ואת מנסה להבין מה הצורך ולספק אותו. את לא נותנת לילד "לבכות עד שהוא יירגע". את מבינה שבמהלך האבולוציה תינוקות וילדים צעירים תמיד ישנו עם אמהותיהם או מבוגרים או בני משפחה אחרים, אף פעם לא לבד, וששינה לבד היא מבעיתה עבור הרבה ילדים צעירים (ראו את הפוסט הזה). את מבינה שתינוקות וילדים, כמו כמעט כולנו בעצם, משתוקקים למגע פיסי, ואת מספקת זאת. את לא דוחפת כשזה לא רצוי, אבל את מספקת ומברכת את זה כשזה רצוי.

הרעיון המרכזי פה הוא רגישות. כדי להבין מה הילד רוצה או צריך, ובמיוחד כדי להבין מה תינוק שעדיין לא מדבר רוצה וצריך, צריך להיות מאוד מחוברים אליו. אתה צריך להיות מסוגל לראות את העולם מנקודת המבט של הילד. זה מצריך אמפתיה. למעשה זה לא שונה מהדרישות לכל מערכת יחסים אחרת. לנישואים טובים, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם בת הזוג שלך. כדי להיות חבר טוב, אתה צריך להיות מסוגל להיות אמפתי עם החבר שלך. אשתך, החבר שלך והילד שלך הם לא אתה. יש להם צרכים ובקשות שונים משלך, אבל כדי שתהיה לך מערכת יחסים טובה איתם, אתה צריך להיות רגיש לצרכים ולבקשות שלהם. להמשיך לקרוא מעבר לעיקרון הרצף: ילדים צריכים קהילה