תגית: תסמונת מוות בעריסה

ג'יימס מקנה

שינה משותפת מסביב לעולם

שינה משותפת מסביב לעולם

לרוב המכריע של אמהות ותינוקות מסביב לעולם, שינה משותפת הוא מנהג שאין עליו עוררין. ברוב אירופה הדרומית, אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, אמהות ותינוקות חולקים שינה באופן קבוע. בתרבויות רבות, שינה משותפת היא הנורמה עד שהילדים נגמלים מחלב אם, ובחלקן ממשיכים הרבה אחרי הגמילה. הורים (או סבים) יפניים ישנים לרוב בקרבה לילדיהם עד גיל הנעורים, כשהם מתייחסים לסידור הזה כנהר – האמא היא גדה אחת, האבא הוא גדה שניה, והילד הישן ביניהם הוא המים. רוב התרבויות בעולמינו כיום נוהגות בצורה כזו או אחרת של שינה משותפת ויש מעט מאוד תרבויות בעולם בהם זה בכלל יהיה מתקבל על הדעת או רצוי שתינוקות ישנו לבד.

שינה משותפת מתקיימת במגוון דרכים ברחבי העולם. באמריקה הלטינית, הפיליפינים וויטנאם, חלק מההורים ישנים כשהתינוק שלהם בערסל ליד המיטה. אחרים מניחים את התינוק שלהם בסל נצרים על המיטה, בין שני ההורים. ביפן, הורים רבים ישנים ליד התינוק שלהם על מחצלות במבוק או קש, או על מזרן פוטון. חלק מההורים פשוט חולקים חדר על ידי כך שהם שמים את התינוק בעריסה שנמצאת בהישג יד מהמיטה. ברוב התרבויות בהן שינה משותפת היא מנהג קבוע, על כל צורותיה, יש מקרים נדירים מאוד של תסמונת מוות בעריסה. להונג קונג, שם שינה משותפת היא נפוצה ביותר, כמות מקרי תסמונת מוות בעריסה מהנמוכים בעולם.

שינה משותפת נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב בארצות הברית. בבית האמריקאי הטיפוסי יש חדר שמכיל עריסה בשביל התינוק, והורים מדווחים שהתינוק ישן בעריסה. אולם כשחוקרים שואלים שאלות ספציפיות על מי ישן איפה, מסתבר שרוב האמהות ישנות עם הילדים הצעירים שלהן לפחות בחלק מן הלילות. הורים מציגים את עצמם כאילו יש להם תינוקות שישנים לבד, כי הם נוהגים על פי הנורמה החברתית של התינוק בחדר שלו והזוג ישן בחדר ההורים, אבל זה לא יצוג מדויק של מה שקורה באמת.

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן באטלנטה אוסף נתונים שמספקים מידע על גורמי דחק (סטרס) במהלך ההריון ואצל תינוקות. דרכם, אנחנו יודעים ששינה משותפת היא כלל לא יוצאת דופן עבור המשפחה האמריקאית. בערך 68% מהתינוקות נהנים משינה משותפת לפחות חלק מהזמן. ניתוח נוסף של הנתונים מראה לנו שבערך 26% מהתינוקות ישנו במשותף "תמיד" או "כמעט תמיד". בשילוב עם התינוקות שישנים במשותף "לפעמים", נראה ש 44% מהתינוקות בארה"ב בין גילאי 2-9 חודשים ישנים במיטה עם מבוגר בכל זמן נתון1.

יפן, עוד מדינה מתועשת, לא רק שיש לה את שיעורי תמותת התינוקות הנמוכים ביותר (פחות מ-3 לכל 1000 לידות בהשוואה לבערך 7 בארה"ב), אלא גם יש לה את שיעורי תסמונת המוות בעריסה הנמוכים בעולם (בין 0.2 ל 0.3 לכל 1000 לידות בהשוואה לבערך 0.5 לכל 1000 בארה"ב). הארגון המשפחתי היפני לתסמונת המוות בעריסה מדווח ששיעורי תסמונת המוות בעריסה ממשיכים לרדת ביפן כשעישון בקרב אמהות מתקרב ל-0%, והנקה ללא שימוש בתחליפי חלב מתקרבת ל 70-75%. למעשה, דו"ח אחד מראה שככל ששינה משותפת והנקה עלו ועישון של האם ירד, שיעורי תסמונת המוות בעריסה ירדו. זה מרמז שוב שזה לא בהכרח השינה באותה מיטה, אלא איך היא מיושמת, שיכולה להיות מסוכנת.

באופן מעניין, יכול להיות ששיעורי השינה המשותפת ביפן לא שונים כל כך מאלה של ארה"ב, אבל הקבלה החברתית של שינה משותפת כנורמה שונה מאוד. ב 1998, 60% מההורים ביפן אמרו שהם חולקים מיטה עם הילדים שלהם, רק 16% יותר מבארה"ב. זה אומר שהנוהג של שינה משותפת לא בהכרח משתנה הרבה בין תרבויות, אלא שהקבלה החברתית של שינה משותפת היא מה שמשתנה.

————————————————————————————————————————

מתוך הספר Sleeping With Your Baby: A Parent's Guide To Cosleeping

בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.

ג'יימס מקנה

סיפור לפני השינה: מחקר על שינה משותפת

סיפור לפני השינה: מחקר על שינה משותפת

הכי אחורה שתהיו מוכנים ללכת, אמהות תמיד נהגו על פי המנהג המגונן והנוח של לישון עם תינוקיהן. אפילו כעת, לרוב מכריע של אנשים על פני הגלובוס, שינה משותפת והנקה ליילית הם עדיין מנהגים בלתי נפרדים. רק ב 200 השנים האחרונות, ובעיקר בתרבות המתועשת המערבית, חשבו הורים שזה נורמלי ומתאים מבחינה ביולוגית לאם ותינוקה לישון בנפרד.

במעבדת השינה של בית הספר אירווין לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה, עמיתי ואני צפינו בזוגות של אמהות-תינוקות כאשר הם ישנו בנפרד וביחד במשך שלושה לילות רצופים. בעזרת פוליגרף, הקלטנו את קצב הלב, גלי המוח (EEG), הנשימה, חום הגוף ותקופות ההנקה של האמהות והתינוקות. מצלמות אינפרה אדומות עקבו אחר התנהגותם.

מצאנו שתינוקות שישנים ביחד פונים לכיוון האמהות שלהם רוב הלילה, ושהאמא והתינוק עירניים ביותר לתנועות אחד של השני, מתעוררים בתדירות גבוהה יותר, ומבלים יותר זמן בשלבי שינה קלה מאשר אם היו ישנים בנפרד. תינוקות שישנים ביחד יונקים מספר פעמים כמעט כפול, ואורכה של כל הנקה גדול פי שלוש, לעומת לילות שהם ישנים בנפרד. אבל הם כמעט לא בוכים. אמהות שישנות עם תינוקיהן באופן קבוע ישנות אותה כמות זמן לפחות כמו אמהות שישנות בלי תינוקיהן.

בנוסף לסיפוק תזונה ליילית והגנה, שינה עם האם מספק לתינוק זרם מתמיד של תחושות של נוכחות האם, שכוללות מגע, ריח, תנועה וחום. הגרויים האלה יכולים אולי לפצות על חוסר הבשלות הקיצונית של מערכת העצבים של התינוק בלידה.

שינה משותפת עלולה לספק לחלק מהתינוקות הגנה מפני מוות בעריסה, רוצח שובר לב ומסתורי. תינוקות שישנים ביחד יונקים תדיר יותר, ישנים קל יותר, ומאומנים להגיב להתעוררות אימהית. פגמים בהתעוררות נחשדים בחלק ממקרי המוות בעריסה, ופרקי זמן ארוכים בשינה עמוקה יכולים להחריף את הבעיה. אולי השינויים הפסיכולוגיים שנובעים משינה משותפת, במיוחד אם הם באים יחד עם הנקה ליילית, יכולים להועיל לחלק מהתינוקות לישון קל יותר. באותו הזמן, שינה משותפת מקלה על האם לגלות ולהגיב לתינוק בצרה. חשיבה מחדש על נוהגי שינה כבר הראו תוצאה דרמטית: בארצות הברית, מקרי המוות בעריסה צנחו לפחות ב 30% לאחר 1992, כאשר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים המליצה להשכיב ילדים לישון על הגב, לעומת שינה עם הפנים כלפי מטה.

ההשפעה של שינה משותפת על מוות בעריסה עוד טעון הוכחה, אז זה יהיה מוקדם מידי להמליץ עליה כסידור הטוב ביותר לכל המשפחות. הסכנות בשינה משותפת גם מצריכות בחינה. האם הסביבה בטוחה, עם אביזרי השינה מתאימים? האם ההורים מעשנים? האם הם צורכים סמים או אלכוהול? (אלה כנראה הגורמים העיקריים במקרים יוצאי הדופן בהם האם חונקת את תינוקה בהסח הדעת.) כיוון ששינה משותפת הייתה המצב הקדמוני, עתידם של תינוקינו עלול לכלול השאלה מדרכים קדומות.

פורסם לראשונה ב Human Nature באוקטובר 1997. לקריאת המאמר באנגלית, תלחצו כאן.

————————————

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.