ל.ר. נוסט

צבע השינוי

צבע השינוי

כמעט ואין הורים בימינו שגודלו בשלווה ובכבוד על ידי ההורים שלהם, אז זה לא מפתיע שנושא מרכזי בקהילת ההורות העדינה (Gentle Parenting) הוא איך להתגבר על אבני הנגף בדרך לשינוי. מעבר מסגנון הורות מבוסס שליטה, בין אם אתם רגילים למכות בישבן, פסקי זמן, טבלת פרסים או שילוב של שלושתם, לסגנון הורות מבוסס חיבור הוא שינוי של הלב ודפוסי החשיבה כמו שהוא שינוי של סגנון חיים. העובדה הבלתי ניתנת לערעור היא ששינוי הוא עבודה קשה. בין אם את מנסה להתגבר על הילדות שלך או על סגנון ההורות שכבר רכשת לעצמך, את יכולה לצפות שזה ייעשה קשה יותר לפני שזה ייעשה קל יותר. כמו כל שינוי בסגנון חיים, את תתקעי בקירות לאורך הדרך, והם אפילו עלולים להחזיר אותך לאחור צעד או שניים. הנה חמישה טיפים שיעזרו לך להישאר רגועה ולהשיג את מטרות ההורות שלך:

  1. תתחייבי לא לצעוק או לאיזה סימן אחר של כעס או תסכול, ותתני לזה להיות נקודת ההתחלה שלך, הקו האדום שאותו אין מצב שתעברי. כמו בנישואין, אם את לא עושה את ההתחייבות, אין דבר שיחזיק אותך מליפול לתבניות קודמות.
  2. תחשבי מחדש על התפקיד שלך כהורה ותעברי מלנסות להכריח או לתמרן או להתחנן או כל טקטיקה אחרת שבעזרתה את מנסה לשלוט בהתנהגות של הילדים שלך ובמקום זאת תבני בילדיך רצון לשתף פעולה בגלל שהם סומכים עלייך שאת לוקחת החלטות נכונות ורוצה שהם יהיו שמחים ובטוחים.
  3. תבחני איזו דוגמה אישית את נותנת. אם כעת את מתעקשת על דרכך ומגיבה בכעס ובמשחקי כוח לחוסר שיתוף הפעולה של ילדך, מה את מדגימה? עקשנות וחוסר ויסות רגשי (כלומר התקפי זעם של מבוגרים). אם, במקום זאת, את מתחברת אל הילדים שלך, עוסקת איתם בפתרון בעיות בצורה יצירתית, ועובדת איתם על החלטה משותפת לסוגיה שיש לכם, מה את מדגימה? פשרה, תושייה ושיתוף פעולה. שיעורים חשובים לחיים!
  4. תמשיכי לעבוד על עצמך. תזכירי לעצמך שאלה הרגשות והחוויות והציפיות שלך שגורמות להתפרצויות שלך, לא ההתנהגות של הילדה שלך. תשאלי את עצמך למה את כל כך מוטרדת. תתני לעצמך לחקור את הטריגרים הפנימיים שלך. תעבדי על זה פנימית במקום להגיב לזה חיצונית.
  5. תבחרי חפץ בצבע שיעזור לך להישאר מקורקעת, משהו להסתכל עליו או להחזיק כשאת מרגישה שאת חוזרת לתבניות חשיבה והתנהגות ישנות. זה יכול להיות שרשרת או צמיד או מחזיק מפתחות בצבע שתופס את המהות של ההורה שאת רוצה להיות כדי לעזור לך להישאר ממוקדת כשאת עובדת על דרכך להפוך לאותו הורה. לצבעים יש השלכות פסיכולוגיות, אז כמה צבעים טובים יכולים להיות כחול, שהוא הצבע של שלווה ואמון; טורקיז, שהוא הצבע של תקשורת; ורוד, שהוא הצבע של אהבה ללא תנאי או ארגמן, שהוא בצבע ההרמוניה. את יכולה גם להציב את הצבע ברחבי הבית כתזכורת לבית השלו שאת מנסה ליצור וכסמל לשינוי והתחדשות שיעזור לך לזכור לעצור ולנשום ולחשוב לפני שאת מגיבה לילד שלך.

תזכרי, זה שינוי עצום לעבור מדרישת צייתנות להזמנת שיתוף פעולה, ואם את כבר בתבנית של יריבות עם הילד שלך, התהליך ייקח יותר זמן וסבלנות. תזכרי גם שאף שיטת הורות לא תעבוד אם המטרה שלה היא להפוך את הילד שלך למבוגר או לבובה מושלמת. ילדים הם אנשים לא מושלמים אותם מגדלים אנשים לא מושלמים בעולם לא מושלם! אבל שינוי החשיבה שלך מציפייה או דרישה של משמעת לעבודה עם הילדים שלך, להבנה שלהם, לחיבור אליהם ולהזמין אותם לשתף פעולה (במקום "אם לא תשימי את הכלים בכיור לא תקבלי גלידה לקינוח" תנסי "תגידי לי כשהכלים בכיור כדי שאוכל להביא לך גלידה.") הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר לקראת סגנון הורות עדין ובית שלו יותר.

—————————————————————————————————————–

ל.ר. נוסטמאמר זה לקוח מתוך הספר The Gentle Parent: Positive' Practical, Effective Discipline

בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

ל. ר. נוסט היא מחברת רבי מכר של ספרי הורות וילדים והמייסדת והמנהלת של Little Hearts/Gentle Parenting Resources, אתר ללימוד הורות עדינה.
ספריה כוללים את:
Whispers Through Time: Communication Through the Ages and Stages of Childhood
Two Thousand Kisses a Day: Gentle Parenting Through the Ages and Stages
The Gentle Parent: Positive' Practical, Effective Discipline
ספרים אלה ועוד ניתן למצוא באמזון.

3 מחשבות על “צבע השינוי

  1. היי עידן, היי חבר'ה !

    אני חוזר ואומר:

    מה הם המקורות של המשמעת העצמית הפנימית? כיצד בן אדם מצליח לפתח את הכוח הפנימי שלו ואת אופיו אשר יכולים להעניק סדר והגיון לחייו?

    השאלה עצמה מרמזת על חלק גדול מהתשובה. מה שאנחנו מחפשים הוא פיתוחה של משמעת עצמית בתוך כל פרט. הדבר מרמז על כושר לעמוד בגפנו, להיות עצמאיים מבחינה מוסרית, להיות הגיוניים מבחינה אינטלקטואלית; בקיצור, את היכולת למצוא הגיון בחיינו, ליצור זהות שהיא שלמה ומהווה יחידה. אנחנו מדברים על דמות של אדם המתאים לקהילה חופשית של אזרחים שווים ביחסי הגומלין שביניהם – אדם המסוגל לקבל החלטות בתוך מסגרת הגיונית ועקבית עם עקרונותיה, אדם המסוגל להתייחס, ושיתייחסו אליו, בכבוד.

    סוג האופי אותו אנחנו מחפשים איננו נחוץ בכל סוג אחר של חברה. היכן שהמדינה שולטת עליונה, נחוצים אנשים אשר מסוגלים מעל הכול לציית, להטביע את העצמי הייחודי שלהם בדפוס גדול יותר. תלות ולא עצמאות, היא התכונה המתאימה ביותר למדינות סמכותיות.

    אנחנו, מאידך, מחפשים עצמאות. האדם העצמאי הוא האידאל שלנו.

    סימן ההיכר של האדם העצמאי הוא יכולתו לשאת באחריות. להיות אחראי ולמסור דין וחשבון בעבור מעשיו. לעשות, ולעמוד מאחורי מעשיו. לא להסתתר מאחורי "פקודות מגבוה", לא לחפש מקלט מאחורי החלטות הקבוצה, לא לאזור כוח מאיזושהי דמות של גיבור, אלא להיות גיבורים של עצמנו.

    אין דרך ללמד או להכשיר אדם אחר לעצמאות, אין טכניקה כדי להשיג או להעביר תכונות אלו. הדרך היחידה שבן אדם הופך אחראי על עצמו היא להיות אחראי על עצמו בעצמו, ללא סייגים או תנאים.

    בבית הספר ובבית, כל המלכודות של תמיכה חיצונית אשר מהוות מקום מבטחים לחלש, כל המלכודות של סמכות חיצונית אשר מהווה תחליף להכוונה העצמית הפנימית, כל המלכודות של לחץ מוסרי חיצוני אשר מהוות תחליף להתפתחות המוסרית הפנימית, כל הכוונות הטובות של האביזרים אשר מחלישים ולעתים משתקים את הרצון האינדיבידואלי של ילדים ונוער, תלמידים ומורים כאחד, חייבות להיעלם לגמרי.

    יחידת הבניה הבסיסית בבית הספר ובבית, חייבת להיות האדם האחראי אשר תחושת החיים שלו נגזרת מהעובדה שהוא התגבר בכוחות עצמו על המכשולים הענקיים הטעויות והפיתויים אשר נזרעו בדרכו, ואשר קיומו קיבל צורה כתוצאה ממאמציו היצירתיים.
    .
    .
    .
    כפי שאליס מילר אמרה,

    "אין אנו זקוקים שיאמר לנו באם להיות קפדנים ומחמירים או מתירנים עם ילדינו. מה שכן נחוץ לנו הוא לרכוש כבוד לצורכיהם, רגשותיהם, וייחודיותם, באותה מידה כמו לשלנו עצמנו."

    [ מתוך, "ההקדמה למהדורה האמריקאית", נובמבר 1982, "לטובתך — אכזריות סמויה בגידול ילדים ושורשי האלימות", מאת, אליס מילר ]

    http://www.nospank.net/fyog2.htm

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *