איך תרבויות אחרות מונעות דיכאון לאחר לידה
מבנים חברתיים שמגינים על הבריאות הנפשית של אמהות חדשות
"האם שלנו היא לא חברה מוזרה שממקדת כל כך הרבה תשומת לב על ילודה כשכמעט כולה מבוססת על חרדה ופחד וכל כך מעט על הזמן הקריטי לאחר הלידה, זמן בו מתהוות תבניות שישפיעו על היחיד ועל המשפחה עשרות שנים?" – סוזן ארמס
כאזרחים של מדינה מתועשת, אנחנו מתנהגים רוב הזמן כאילו אין למה מה ללמוד מהעולם השלישי. אבל הרבה מהמדינות האלה עושות משהו נכון בצורה יוצאת דופן במיוחד בדרך בה הם דואגים לאמהות חדשות. במאמר הקלאסי שלהם, סטרן וקרוקמן (1983) מציגים ביקורת אנתרופולוגית של הספרות המקצועית. הם מצאו שבתרבויות שהן בחנו, הפרעות לאחר לידה, שכוללות גם "עצבות ילודה" (baby blues), כמעט לא היו קיימות. לעומת זאת, 50% עד 85% מהאמהות החדשות במדינות מתועשות חוות "עצבות לידה", ו – 10% עד 20% חוות דיכאון לאחר לידה. מה גורם להבדל? סטרן וקרוקמן ציינו שלכל התרבויות שלהן שכיחות נמוכה של מחלות נפשיות לאחר הלידה יש טקסים שמספקים תמיכה וטיפול לאמהות חדשות. התרבויות האלה, למרות השוני הניכר, חולקות חמישה מבנים חברתיים מגינים. אלה מתוארים למטה.
1. תקופה יחודית לאחר הלידה
בתרבויות אחרות, התקופה לאחר הלידה מזוהה כזמן שונה מהחיים הרגילים. זה זמן שבו האם אמורה להתאושש, הפעילויות שלה מוגבלות וקרובות המשפחה שלה מטפלות בה. סוג כזה של עזרה היה נפוץ גם באמריקה הקולוניאלית, כשהתקופה שלאחר הלידה הייתה ידועה כתקופת "משכב היולדת". תקופה זו גם שימשה כזמן ל"חונכות", כאשר אמהות מנוסות יותר חנכו את האם החדשה.
2. אמצעים מגינים המשקפים את הפגיעות של האם החדשה
במהלך התקופה לאחר הלידה, אמהות מזוהות כפגיעות במיוחד. טקסי רחצה, שטיפת שיער, עיסוי, כריכה של הבטן וסוגים אחרים של טיפול אישי שכיחים בטקסים לאחר הלידה של גואטמלה הכפרית, נשי המאיה באיזור יוקטן ונשים ממוצא לטיני בארה"ב ובמקסיקו. הטקסים האלה גם כן מציינים את התקופה לאחר הלידה כשונה מזמנים אחרים בחיי הנשים.
3. בידוד חברתי ומנוחה
התקופה לאחר הלידה היא זמן לאמא לנוח, לצבור כוחות ולטפל בתינוק. מנהג הבידוד החברתי קשור לרעיון הפגיעות אצל אמהות חדשות. למשל, בפונג'אב, נשים והתינוקות שלהן נמצאים במגע רק עם קרובות המשפחה שלהן ומיילדות למשך חמישה ימים. הבידוד אמור לעודד הנקה והוא מגביל את הפעולות הרגילות של האישה. מנגד, מצופה מהרבה אמהות אמריקאיות לארח אחרים – אפילו במהלך שהותן בבית החולים. כשהן מגיעות הביתה, המנהג הזה ממשיך כשהרבה פעמים מצופה מהן לבדר משפחה וחברים שבאים לראות את התינוק.
4. עזרה תפקודית
כדי שיתקיימו הבידוד והמנוחה, אמהות צריכות להיות משוחררות מנטל העבודה הרגיל שלהן. בתרבויות אלה, מספקים לנשים מישהי שתטפל בילדים מבוגרים יותר ותדאג למטלות הבית. כמו בתקופה הקולוניאלית בארה"ב, נשים חוזרות לרוב לבית אימן כדי להבטיח שעזרה כזאת זמינה.
5. הכרה חברתית בתפקיד ובסטטוס החדש
בתרבויות שסטרן וקרוקמן בדקו, ניתנה תשומת לב גדולה לאם. בסין ובנפאל, מעט מאוד תשומת לב מוקדשת להריון, הרבה יותר תשומת לב מתמקדת באם לאחר שהתינוק נולד. זה תואר כ"לתפקד כאם לאם". למשל, הסטטוס של האם החדשה מזוהה דרך טקסים חברתיים ומתנות. בתרבות פונג'אב, יש "טקס יציאה", הכולל רחצה ושטיפת שיער טקסית על ידי מיילדת, וארוחה טקסית הנערכת על ידי ברהמין. כשהאם חוזרת למשפחת בעלה, היא חוזרת עם הרבה מתנות שניתנו לה ולתינוק שלה. כעת תקראו תיאור של טקס לאחר הלידה שמבוצא על ידי הצ'אגה מאוגנדה. הוא שונה מאוד ממה שחוות נשים אמריקאיות.
שלושה חודשים לאחר לידת התינוק, ראשה של האם מגולח ומוכתר בכתר חרוזים, היא מולבשת בלבוש עור עתיק משובץ חרוזים, נותנים לה מטה הדומה למטות הזקנים, והיא מגיחה מהבקתה שלה להופעה פומבית ראשונה עם התינוק. בהליכה איטית לכיוון השוק, מקבלים את פניהם עם שירים כגון אלה השרים ללוחמים שחוזרים מהקרב. היא והתינוק שרדו את השבועות המסוכנים. הילד לא פגיע יותר, אלא תינוק שלמד את משמעותה של אהבה, חייך את חיוכיו הראשונים, ומוכן כעת ללמוד על העולם הבוהק והרועש בחוץ.
מה חוות נשים אמריקאיות
מנגד, נשים אמריקאיות חוות לרוב שאנשים דואגים להם יותר לפני הלידה. לאשה בהריון, אנשים עלולים להציע לסחוב לה דברים, לפתוח דלתות או לשאול איך היא מרגישה. חברות יעשו לה מסיבה לתינוק (baby shower) שם היא תקבל תמיכה נפשית ומתנות לתינוק. יש שיעורים לקראת הלידה ובדיקות מעקב לקראת הלידה, והרבה אנשים שרוצים לדעת על הפרטים של חוויות היום שלה.
אחרי שהיא יולדת, לעומת זאת, תמיכה ממוקדת-אם פוחתת במהירות. במקרה אופייני, אשה תשוחרר מבית החולים 24 עד 48 שעות בלידה ואגינלית, או 2 עד 4 ימים אחרי ניתוח קיסרי. יכול, או לא, להיות לה מישהו שיעזור לה בבית, וכנראה שאף אחד בבית החולים אפילו לא שאל. בן הזוג שלה כנראה יחזור לעבודה תוך שבוע, והיא נשארת לבד וצריכה לוודא שיש לה מה לאכול, ללמד את עצמה להניק ולהחלים מהלידה. האנשים שסיפקו לה תשומת לב במהלך ההריון כבר לא נמצאים, ואלה שכן מגיעים מעוניינים יותר בתינוק. יש הבנה מרומזת ולעיתים מפורשת שהיא לא צריכה "להטריח" את נותני השירות הרפואי שלה אלא אם כן יש סיבה רפואית, והיא צריכה לחכות לדבר עם הרופא שלה עד לבדיקת המעקב לאחר שישה שבועות.
כנראה שיש משאבים בקהילה שלה שיכולים לעזור, אבל היא לא יודעת איפה הם והיא יותר מידי המומה מכדי לחפש אותם בעצמה. אז היא חייבת לדאוג לעצמה הכי טוב שהיא יכולה. זה מפליא שנשים חוות את התקופה לאחר הלידה כמלחיצה בצורה קיצונית? ספר פופולרי אחד שנכתב לאמהות טריות (אייזנברג ואחרים, 1989) מתאר את המעבר כ"סינדרלה הפוכה, הנסיכה ההריונית נהפכה לפשוטת העם לאחר הלידה בהינף שרביטו של הרופא המיילד" (עמוד 546).
בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.
——————————————————————
קת'לין קנדל תאקט היא פסיכולוגית, יועצת הנקה בינלאומית מוסמכת, והבעלים והעורכת של הוצאת פרייקלרוס (Praeclarus Press), הוצאה קטנה המתמחה בבריאות נשים. היא המחברת של יותר מ 360 מאמרים ופרקי ספרים, והכותבת או העורכת של 23 ספרים בנושאי טראומה, בריאות נשים, דיכאון והנקה.
לרשימת הספרים שלה באמזון, תלחצו כאן.