דרסיה נרבאז

שינת תינוקות נורמלית: דפוסים משתנים

שינת תינוקות נורמלית: דפוסים משתנים

שינת תינוקות נורמלית כוללת עירנות ומשך משתנה

"הילדה שלי מתעוררת בשתיים לפנות בוקר לשעה-שעתיים!"

אחת מכותבות המאמר זוכרת בבירור את הפעם הראשונה שהבת שלה עשתה את זה. בערך בגיל 14 חודשים, היא התעוררה באמצע הלילה ולא נראה שהיא הייתה מוכנה או יכולה לחזור לישון במשך שעה עד שעתיים לא משנה איזה אסטרטגיות ניסו ההורים שלה. זה נמשך בקביעות כחודשיים. ואז באותה מהירות בה זה הופיע, זה הפסיק ולא קרה שוב מעל שנה.

ה"למה" לתופעה הזאת לא ממש ידוע – למרות שחוקרים ממשיכים לבחון את הגורמים הגופניים לשינה – אבל אנחנו יודעים שהתעוררויות לילה ממושכות כאלה קורות להרבה ילדים עד בערך גיל 3 (ווינראוב, בנדר, פרידמן, סוסמן, קנוק, ברדלי ואחרים, 2012). הרבה פעמים ההתעוררויות קצרות והילד נרגע במהרה. פעמים אחרות לוקח לו יותר זמן להרגע. בכל מקרה, ההתעוררויות האלה לא אומרות מיד שיש לילד שלך "בעיית" שינה. התעוררויות לילה מוגברות, צעקות ובכי שכיחים יותר בגיל שישה חודשים בערך, ושוב לקראת גיל שנתיים. התעוררויות אלה עלולות פשוט להיות אחת (ממספר רב) של התגשמויות של חרדת נטישה שחווה הילד. – שינוי נורמלי שמתרחש כשהתינוקות לומדים שהם מתקיימים בנפרד מהמטפלים שלהם (לסקירה ראו Middlemiss, 2004).

חלק טוענים שהתעוררויות לילה בילדות משקפות בעיות שינה, אבל הדיעות האלה מבוססות על קריטריונים שלא בהכרח משקפים את המציאות של שינת תינוקות. מספר מחקרים מצאו שהתעוררויות ליליות הן נפוצות יחסית בין גילאי 12 ל 24 חודשים (ריצ'מן, 1981; גודין-ג'ונס, בארנהם, גיילור ואנדרס, 2001; שר, 2000, ווינראוב ואחרים, 2013). כך, השקפות ההורה לגבי מה הן בעיות שינה עלולות להתעורר עקב חוסר התאמה בין ציפיות לשינה רצופה ודפוסי שינה של תינוק שנופלים בתחום הנורמלי, או על ידי ההשפעה שיש להתעוררויות לילה על איכות השינה והתפקוד במהלך היום (לוטסנהיסר, אהל/וויסא והופמן, 2012). אולם, למרות ששינויים בדפוסי השינה עלולים להיות לא נוחים ומתסכלים, הן התרחשויות נורמליות בהקשר של מערכת יחסים בריאה בין הורה לילד. כאשר רואים אותם כמצביעים על בעיה, במקום כדפוסי שינה משתנים ונורמליים, הורים יכולים לחוות לחץ ודאגה רבים יותר (מידלמיס, 2004). כמו שלמדנו מהורים רבים, ההבנה שהתעוררויות הלילה האלה הן דבר נורמלי יכולה להועיל רבות בהפיכתן למשהו נסבל יותר.

"הילד שלי לא הולך לישון לפני 22:00."

זה לא בלתי נפוץ בחלק מהעולם המערבי להניח שתינוקות וילדים צעירים חייבים להיות במיטה עד, למשל, השעה 19:00 כדי לפתח הרגלי שינה טובים. לצערנו, זאת פשוט לא המציאות להרבה משפחות וזה לא בגלל שההורים רשלניים בשליחת הילדים למיטה, אלא בגלל שלחלק מהילדים יש פשוט שעון ביולוגי שונה או שלוח זמנים מאוחר יותר יכול להתאים למשפחה. חלק מהילדים ימשיכו עם הדפוס הזה עד גיל שלוש ויותר.

מידע חוצה תרבויות על שעות השכבה עבור תינוקות מראה ששעת השכבה מאוחרת היא די נפוצה במדינות אסייתיות (מינדל, שדה, וויגנד, האו, גו, 2010). בעוד שזמן הההשכבה החציוני בעבור ילדים במדינות עם רוב של אנשים לבנים הוא 20:42, במדינות עם רוב אסייתי הזמן החציוני הוא 21:44, כאשר בהונג קונג הזמן החציוני המאוחר ביותר עם 22:17. ראוי לציון שזמן הקימה היה מאוחר יותר במדינות אלה. עוד ממצא הוא שהרוב הגדול של ילדים במדינות בעלות רוב אסייתי ישנים במיטה או בחדר ההורים. לכן ילדים שישנים עם ההורים שלהם עשויים באופן טבעי לפתח דפוסי שינה הדומים יותר להוריהם בגלל סידורי השינה.

חשוב לזכור ששעת השכבה מאוחרת היא לא בעיה לכשעצמה. אם היא מהווה בעיה למשפחה בכללותה, הורים עשויים לרצות להתאים את שגרת ההשכבה (מינדל, טלופסקי, וויגלנד, קורץ, 2009) או להתחיל את שגרת ההשכבה מוקדם יותר כדי לעבור בהדרגתיות לשעת השכבה מוקדמת יותר (ריצ'מן, 1991).

"הילדה שלי ישנה פחות (או יותר) ממשך הזמן המומלץ לא משנה מה אני עושה!"

רוב האנשים ראו את "הנחיות השינה" לגבי כמה שינה הילדים שלנו צריכים בגילאים שונים. נאמר להורים שתינוקות שרק נולדו צריכים לישון בערך 16-18 שעות, שילדים בגיל שנתיים צריכים לישון 13 שעות, וכן הלאה. כשחוקרים בודקים מה משך הזמן שתינוקות וילדים צריכים לישון ומה ההמלצות הבריאותיות, התשובות לא כל כך ברורות והן מבוססות הרבה פעמים על בחינה של כמה ילדים ישנים בזמנים שונים בהיסטוריה (מטריצ'יאני, אולדס, בלונדן, ריגני, וויליאמס, 2012).

כהורים חשוב לזכור שאלה המלצות. כל ילד שונה וההמלצות עלולות לא להתאים לכל ילד. אחדים יצטרכו הרבה יותר שינה ואחדים פחות. אם יש לילד חוסר בשינה, יהיו סימנים נראים לעין. סימנים של חוסר בשינה כוללים שפשוף עיניים, מבט המום, חוסר מיקוד באנשים וצעצועים, פעלתנות מוגזמת מאוחר בלילה וקושי בתהעוררות בבוקר. על ידי תשומת לב לילדה שלך ולסימנים ולהתנהגויות שלה, תוכלי לדעת אם היא ישנה מספיק, בלי קשר למספר המדויק של שעות השינה שלה. שינה היא דבר חשוב, אבל יש הרבה דרכים להשיג אותה חוץ מבשינה אחת ארוכה ורציפה.

באופן מעניין, חוקרים אומרים היום שהתעוררות בלילה היא נפוצה אצל מבוגרים ונראתה כדבר נורמלי בעבר. ה"שינה הראשונה" נמשכה כארבע שעות עם זמן עירות שאחריו הייתה "שינה שנייה" של עוד ארבע שעות (לעוד פרטים, תבדקו כאן ובספרAt Day's Close: Night in Times Past by Roger Ekirch (Norton 2005.

לחלק הראשון בסדרת המאמרים על שינה נורמלית לתינוקות, תלחצו כאן.

לחלק השלישי, תלחצו כאן.

כדי לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

————————————————————————————————————————

סימוכין:

Goodlin-Jones, B. L., Burnham, M. M., Gaylor, E. E., & Anders, T. F. (2001). Night waking, sleep-wake organization, and self-soothing in the first year of life. Journal of developmental and behavioral pediatrics: JDBP22(4), 226.

Loutzenhiser, L., Ahlquist, A., & Hoffman, J. (2011). Infant and maternal factors associated with maternal perceptions of infant sleep problems.Journal of Reproductive and Infant Psychology29(5), 460-471.

Matricciani, L. A., Olds, T. S., Blunden, S., Rigney, G., & Williams, M. T. (2012).  Never enough sleep: a brief history of sleep recommendations for children.  Pediatrics, 129, 548-556.

Middlemiss, W.  (2004). Infant sleep: a review of normative and problematic sleep and interventions.  Early Child Development and Care, 174, 99-122.

Mindell, J. A., Sadeh, A., Wiegand, B., How, T. H., & Goh, D. Y. T. (2010). Cross-cultural differences in infant and toddler sleep.  Sleep Medicine, 11, 274-280.

Mindell, J. A., Telofski, L. S., Weigand, B., & Kurtz, E. S. (2009).  A nightly bedtime routine: impact on sleep in young children and maternal mood. Sleep, 32, 599-606.

Richman, N.  (1981a).  A community survey of characteristics of one to two-year-olds with sleep disruptions.  Journal of the American Academy of Child Psychiatry, 20, 281-291.

Richman, N. (1981b).  Sleep problems in young children.  Archives of Disease in Childhood, 56, 491-493.

Scher A. (1991). A longitudinal study of night waking in the first year. Child: care, health and development. Professional Care of Mother and Child, 17(5), 295-302.

Weinraub, M., Bender, R. H., Friedman, S. L., Susman, E. J., Knoke, B., Bradley, R., Houts, R., & Williams, J. (2012).  Patterns of developmental change in infants’ nighttime sleep awakenings from 6 through 36 months of age.  Developmental Psychology, 48, 1511-1528.

————————————————————————————————————————

השתתפו בכתיבת הסדרה:

טרייסי קאסלס מאוניברסיטת קולומביה הבריטית
www.evolutionaryparenting.com

שרה אוקוול-סמית
babycalming.com

וונדי מידלמיס, אוניברסיטת צפון טקסס

ג'ון הופמן
uncommonjohn.wordpress.com

קת'לין קנדל-טאקט, אוניברסיטת טקסס טק
http://www.uppitysciencechick.com/sleep.html

הלן סטיבנס
Safe Sleep Space

ג'יימס מקנה, המעבדה להתנהגויות שינת אם-תינוק, אוניברסיטת נוטרה-דאם
www.cosleeping.nd.edu

דרסיה נרבאזדרסיה נרבאז היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת נוטר דאם. המחקר שלה בוחן שאלות בנוגע לההכרה מוסרית, התפתחות המוסר וחינוך למוסר. היא כתבה עשרות מאמרי מחקר ופרקים. היא המחברת והעורכת של ארבעה ספרים נושאי פרסים. היא העורכת של הירחון ללימודי חינוך. הספר האחרון שלה עוסק באבולוציה, חוויות מוקדמות והתפתחות.