Documenting Delight

כישורים חברתיים וילדים שלא הולכים לבית הספר

כישורים חברתיים וילדים שלא הולכים לבית הספר

מאת ג'ורג'יה בריסוויילה

לפני כמה זמן חיכיתי בחדר מיון עם ת'יאו לראות את האחות התורנית. זאת הייתה המתנה ארוכה והתחלתי שיחה ידידותית עם אישה מקסימה שבמקרה גרה בפרבר שכן. צחקנו ושוחחנו על הדמיון בינינו, דיברנו על הילדים שלנו והתענגנו על האינטרקציה כדי להעביר את השעות. חברתי החדשה נהייתה שקטה פתאום ואז כמעט כועסת. "הו מתוקה, את לא יכולה לעשות את זה לילדים שלך, פשוט לא, הם יגדלו להיות תמהונים שלא יכולים להתיידד עם אף אחד."

צחקתי ושאלתי אותה אם הייתה לה בעיה להתיידד איתי – מישהי שהייתה בחינוך ביתי?

היא היססה לענות, "לא, תראי, אבל את רק בן אדם אחד, רוב הילדים הופכים להיות תמהונים אם הם לא גדלים עם קבוצת חברים – את פשוט חייבת לשלוח אותם לבית ספר."

כשחייכתי ואמרתי שאנחנו לו דואגים לגבי זה השיחה הפכה קרירה. האישה הזאת הייתה מודאגת באמת ובתמים שככל הנראה הייתי "נחושה להרוס את הכישורים החברתיים של ילדי" (בזמן שאני יכולה להוסיף שהאישה הזאת לא הייתה מסוגלת להמשיך את השיחה עם מישהי בעלת אמונות שונות משלה אך היא הייתה מודאגת מהכישורים החברתיים של הילדים שלי? הא).

למען האמת מצאתי שכישורים חברתיים הם הסיבה העיקרית והטיעון היחיד שקיבלתי מכל מי שמתנגד שהילדים שלנו לא ילכו לבית הספר. זה קצת משעשע אותי כי את עלולה לחשוב, מאיך שאנשים לא מפסיקים לדבר על זה, שהמטרה היחידה של ללכת לבית הספר היא למען הכישורים החברתיים של ילדינו. אף אחד שדיברתי איתו פנים מול פנים לא רמז שילדינו לא יקבלו חינוך טוב בבית – לא… הם רק לא ידעו איך לרכוש חברים בפארק.

נראה שזאת עובדה מוגמרת שלהיות בבית ספר ולהתקבץ לפי גיל מהווה את הדרך הנורמלית לפתח כישורים חברתיים אצל ילדים.

כשאני חושבת על בית הספר "המקבץ לפי גילאים" הסטנדרטי מבחינה היסטורית ומחוץ לבית הספר – זה נראה כמו כל דבר חוץ מנורמלי.

בני אדם לא תוכננו להיות מקובצים על פי גיל באופן כללי. שלא כמו הרבה יונקים אנחנו לא נוטים ללדת קבוצות של תינוקות. הם מתוכננים לקבל פער של שנה לפחות ביניהם. קבוצות רב גילאיות הוכחו כמגבירות למידה ויצרנות. כשמשדכים אותם עם ילדים בני אותו גיל, ילדים לא מעודדים להיות חונכים או ללמוד מבגרותו של ילד מבוגר יותר.

רק מהסתכלות בילדי, פרייה (Priya) כל הזמן מדהימה אותי בבגרות והחמלה שלה לצרכי האחים הקטנים שלה. ת'יאו ממשיך להדהים אותי בכמה שהוא מפותח לעומת פרייה בגילו. הם מוציאים את הטוב ביותר אחד מהשני בדרך זאת.

המשאב הטוב ביותר שלי הוא שיש לי חברים בגילאים שונים ויכולות שונות. יש לי חברים בשנות החמישים שלהם וחברים שרק סיימו בית ספר. כשאני עם אנשים צעירים ממני אני נוטה לקבל עלי תפקיד אימהי. כשאני עם אנשים מבוגרים ממני אני מעודדת מהבגרות שלהם ומתנהגת בהתאם. כשמחלקים אותי לקבוצה שבה כולם אנשים בגיל וברמת הבגרות שלי אנחנו דוחקים אחד את השני עד למצב שאנחנו גונבים תמרורים מהצומת (למרבה הצער אני לא צוחקת).

כשאני חושבת על כישורי החברה של ילדי אני רוצה שיהיו להם חברים בגיל שלהם אבל אני לא רוצה שזאת תהיה האינטראקציה העיקרית שלהם. אני לא חושבת שאלה חיי חברה בריאים לילד. ילדים לומדים איך להיות מבוגרים בוגרים ובטוחים בעצמם (הפתעה!) ממבוגרים בוגרים ובטוחים בעצמם.

ארול (Errol) ואני רוצים שתהיה לנו השפעה על החברים שילדינו בוחרים. בבית הספר לחברים של הילדים יש השפעה עצומה עליהם. עד שילדיי בגיל בו הם יכולים להפעיל שיקול דעת לגבי מי משפיע עליהם לטובה – אני רוצה שתהיה לי הכוונה כלשהי לגבי אלה שהם בוחרים לבלות איתם את זמנם. אני לא חושבת שזאת הורות חששנית, אני חושבת שזה תפקידי כהורה – לספק לילדיי אינטראקציה בריאה איפה שאני יכולה. כל עוד ילדיי בהשגחתי – אני רוצה להכיר את חבריהם.

אנחנו רוצים לתת לילדינו חיי חברה עשירים עם אנשים מכל גיל, מוצא וניסיון חיים. אני לא יכולה לחשוב על דרך טובה יותר מאשר להשאיר אותם מחוץ לבית הספר! זה משאיר לנו חופש לתת להם גישה להרבה פעילויות עם ילדים בגילאים שונים (דרך חוגי ספורט, אמנות, קבוצות מוסיקה וכו'), לאפשר להם הרבה זמן לא-מובנה עם חבריהם ואחיהם ולתת להם להיות מעורבים בחיינו ובחיי החברה הנורמליים של החברה מחוץ לבית הספר.

—————————————–

Documenting Delight2משפחת בריסוויילה גרה בבריזביין אוסטרליה.

ג'ורג'יה מצלמת, עושה סרטים וכותבת. ארול עובד בחברת הרכבות.

פרייה רוצה להיות מיילדת והייתה שמחה מאוד להשאיל את התינוק שלכם. פרייה היא בת 4.

ת'יאו רוצה להיות נמר, הוא בן שנתיים.

אתם מוזמנים לקרוא את הבלוג שלהם באנגלית Documenting Delight.

לקריאת המאמר המקורי לחצו כאן.