דבורה מאייר

מוכנים ללמוד

מוכנים ללמוד

מפיהם של המומחים שמתכננים את תוכנית הגנים המורחבת.

"אנחנו מנסים להבטיח שכל הילדים יהיו מוכנים ללמוד כשהם מגיעים לבית הספר," אמרה נירה טאנדן, הנשיאה ויושבת הראש של קבוצת החשיבה ויועצת בכירה לשעבר בממשל אובמה. "ההשקעה בלמידה מוקדמת בגנים היא ההשקעה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לעשות. ההחזר על ההשקעה משמעותי."

מה נירה טאנדני חושבת שילדים קטנים עושים מהרגע שהם עוזבים את הרחם עד שהם מגיעים לכיתה לגילאי 3, 4 או 5??? נהגנו לנסות להבין איך לשמר את הלמידה המופלאה שכל הילדים עוסקים בה מהלידה עד גיל 5 בחיים גם לאחר שהם מגיעים לבית הספר. תעשו רשימה של כל מה שהם יודעים שהם לא ידעו בזמן הלידה. אפילו "הדברנים" האיטיים ביותר מפתחים אוצר מילים (ללא קשר לניב) שהיינו חושבים שהוא בלתי נתפס אם היינו מנסים לספק אותו בלימוד ישיר. אנחנו מין שאין לו ברירה אלא להיות לומדים, למעט תחת הצורות הקיצוניות ביותר של חסכים חושיים.

אם לא נכיר בזה, ונעריך את זה לא נוכל להיות שותפים יעילים אם אנחנו לא לומדים בעצמנו. אנחנו חייבים לפגוש ילדים עם שמחה וגאווה במה שהם כבר השיגו, לא עם רשימה של מטלות מתקנות שתפצה על מה שהם לא השיגו. אנחנו צריכים לחבור אליהם כלומדים, כמו שנראה שרוב האמהות יודעות לעשות באופן אינסטינקטיבי. להצטרף אליהם, ללמוד לצידם, בשיתוף, בהנאה – זאת השפה של אינטרטקציה מוקדמת טובה בין מבוגרים לילדים.

ואז – מעל ומעבר – אנחנו צריכים להתייחס כחברה לחסכים שהעוני עצמו מסב – במדינה בעלת עושר רב יש לנו אחוזים מדהימים של ילדים בעוני ירוד. אנחנו משיגים את העולם המתפתח בעוני, תת-תזונה ומאסרים! זוהי השקעה גדולה וקריטית שאסור לנו "להוסיף" בהסח הדעת לכיתה טובה. זה מצריך את שיתוף הפעולה של הורים ומורים, אך גם את מומחיות החברה שכבר יודעת מה המשמעות של דיור טוב, טיפול רפואי טוב וביטחון שכונתי – אבל כל זה לא מגיע לבערך 25 % מהילדים. בואו לא נכביד עליהם או על מוריהם יותר בניסיון "ללמוד אותם ללמוד".

לקריאת המאמר המקורי תלחצו כאן.

——————————

דבורה מאיירדבורה מאייר הקימה מספר בתי ספר ציבוריים בניו יורק שילדים רוצים לבוא אליהם ומורים רוצים ללמד בהם.

אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה.