ארכיון הקטגוריה: שינה

הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך

הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך

יש הבדל בסיסי בדרך בה מגדלים ילדים ברוב העולם לעומת העולם המערבי. הוא נובע מהיתרונות המשוערות של תלות-הדדית לעומת עצמאות. לאחר שחוויתי את שתי התרבויות אני יכולה להגיד שהן יכולות ללמוד אחת מהשנייה, אבל בסופו של דבר, לבחירות ההורים יכולות להיות השפעות עמוקות לפי ההקשר התרבותי שלהן.

כשחזרתי למדינה בה נולדתי, קניה, אחרי יותר מעשור וחצי של חיים באנגליה, היה זה דחף אימהי חזק שהניע אותי. גדלתי בקניה, חוף השנהב ואנגליה והייתי להוטה שבני העתידי יגדל עם הבנה של תלות-הדדית. גם הייתי (כמו הרבה הורים טריים) נאיבית להחריד. הפעם הראשונה בה חשבתי על הורות במהלך הלילה הייתה כשנתקלתי בספר של דר. וויליאם סירס שנקרא "הורים גם בלילה". עד אז פשוט הנחתי שבהתחשב בנטייה שלי לשינה, התינוק שלי יהיה בדיוק כמוני. כמה שטעיתי.

זמן אפריקאי שונה מזמן אירופאי בכך שהדגש הוא על הפעולה שמתרחשת ולא על זמן שרירותי המוקצב לפעולה. אלה שחיים יותר בהתאמה למחזורי הטבע מוצאים בזה פחות בעיה, אבל אני חזרתי אל ניירובי שהיא דומה מאוד לכל עיר מערבית בדרך בה היא מתפקדת.

כשחזרתי לראשונה, חייתי עם אמא שלי שברוב טובה התאימה את הבית שלה להגעתי המתקרבת. היא התקינה במיוחד חדר אמבטיה עם חדר שינה צמוד. מה שבלט בהיעדרו הוא החוסר בחדר ילדים לתינוק הממשמש ובא. אפילו לא הייתה עריסה. בסגנון ההורות האפריקאי המסורתי, היה זה מקובל שבימים הראשונים אהיה עם התינוק 24 שעות ביממה, וזה כלל גם את הלילות.

יש הרבה ספרים ומאמרים שמפרטים על ה"בטיחות" של שינה משותפת. זה דבר שמשעשע הרבה אימהות בקניה. בקניה זה בדיוק הפוך כי שם נתפס כמסוכן שתינוקות ישנים בחדר לבד. איך אמא יכולה להגיב בזריזות לצרכים של התינוק, ומה לגבי הנקות ליליות?

בגלל שלא ניתנה לי האפשרות, ובגלל שלא באמת הצלחתי לדמיין אפשרות אחרת, פשוט זרמתי עם זה. הבת שלי ישנה לידי וגיליתי עולם שלם שלא ידעתי שקיים. בין גילאי 8-12 חודשים היא הייתה מתעוררת בבוקר ושרה לעצמה במשך חצי שעה לפני שהיא אפילו פקחה את העיניים. רופא הילדים שלה הודיע לי שהיא הייתה אחת הילדות היחידות שהוא ראה עם אקזמה כל כך חמורה שלא גירדה עד לדימום – בכך שהייתי לידה יכולתי לתפוס את הידיים שלה ולמרוח קרם מרגיע בכל פעם שהיא הייתה צריכה.

הלילה הפך להיות עוד הזדמנות להתחבר ולהקשר. זה גרם לי להתעניין בשינה. בקליניקה שלי, התחלתי לשאול מטופלים איך הרבה מהם (כמבוגרים) ישנים לאורך כל הלילה. הרבה פחות ממה שאתם חושבים הצליחו. הרבה קמו לשירותים, אחרים בשביל לשתות, חלק קמו באופן קבוע ומצאו דרך להתמודד עם זה וחלק נאבקו בנדודי שינה. זה גרם לי להבין שאולי מה שאנחנו דורשים מתינוקות הוא למעשה די בלתי אפשרי לחלקם וכך התחלתי לחקור את הנושא. מצאתי שהרבה תרבויות מסביב לעולם לא מחשיבות התעוררויות במהלך הלילה למוזרות ואפילו מנצלות את הזמן הזה!

בשבט הקונג בבוטסואנה שרים ומשחקים. במאה ה-16 באירופה היו בתי קפה מיוחדים בשעות הלילה ששירתו את הלקוחות המיוחדים האלה. (מיתוס 8 שעות השינה הוא מאמר שמדבר על הנושא בצורה טובה) יש אפילו תפילות קתוליות שאמורות להיאמר ב"זמן שבין שתי השינות".

זה היה מידע רב ערך לתקופה שבה הבת שלי הייתה מתעוררת לגמרי בשתיים לפנות בוקר. במקום ללכת הלוך וחזור בניסיון להשכיב אותה בחזרה עשינו דברים. אפינו, ציירנו ואחרי שעה או שעתיים היא הייתה חוזרת לישון. השלב הזה החזיק מעמד רק מספר חודשים וכשאני מסתכלת עליו אני רואה איך הצלחנו לחטוף זמן איכות שאבד לנו בימים העמוסים בהם חזרתי לעבוד.

בגיל 4 היא החליטה שהגיע הזמן – היא התעוררה בוקר אחד ובזמן שהיא פתחה את הארון היא הכריזה "למה אנחנו צריכים לחלוק הכל?" כך הגיע לסיומו המנהג העקבי של שינה משותפת. גיסתי הביאה לי מיטה, הסבתי את חדר העבודה שלי לחדר שינה והיא יצאה מחדרי ועברה לחדר משלה.

הפילוסופיה האפריקאית מאחורי שינה משותפת והורות בשעת הלילה נתנה לי ארבע שנים של שחרור. הייתי חופשיה ליהנות מהקרבה שלנו בלי רגשות אשם, חופשיה לקבל את דפוסי השינה המשתנים שלה ולחכות להופעתה של עקביות טבעית, בעודי חופשיה לשחק איתה באמצע הלילה בגלל שלא היה לחץ על כך שהיא אמורה לעשות משהו שונה ממה שהיא עשתה באותו רגע. לא היה עליה לחץ להיות עצמאית בגיל צעיר כל כך ולא היו דאגות שהיא לעולם לא תלמד לעשות את אחד הדברים הטבעיים האלה – אלא פשוט בסגנון הייחודי לה.


ג'יי.סי. ניאלהבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

ג'יי.סי. ניאלה היא אמא, יוצרת ואוסטאופטית שנהנית לחקור את השוני שלמזלנו עדיין קיים בין התרבויות ברחבי העולם.

יש לה עוד מאמר שתורגם לעברית שנקרא "מדוע תינוקות אפריקאיים לא בוכים?".

ולאתר שלה אתם יכולים להכנס כאן.

 

דר. ג'יימס מקנה

השיחה שלי עם המומחה לשינה משותפת ג'יימס מקנה

השיחה שלי עם המומחה לשינה משותפת ג'יימס מקנה

פורסם במקור בהאפינגטון פוסט

דר. ג'יימס מקנה הוא פרופסור לאנתרופולוגיה ומנהל מעבדת השינה ההתנהגותית לאמהות ותינוקות באוניברסיטת נוטרדאם. הוא מומחה בעל שם עולמי לשינת תינוקות – ובמיוחד לשינה משותפת ביחס להנקה. בשיחות שלנו, הוא שיתף את התובנות שלו על שינה משותפת ודפוסי שינה ביפאזית ונתן עצות להורים חדשים.

אתה תומך בשינה משותפת – תאר את המחקר שלך על סידור שינה זה. באילו אוכלוסיות הוא נפוץ? מה היתרונות של שינה משותפת?

המחקר שלי על שינה משותפת של אמהות ותינוקות התחיל כשגילינו שאשתי בהריון. כמו כל הזוגות שעומדים להיות הורים, רצנו לקנות את כל ספרי ההורות. אבל אחרי שקראנו כמה ספרים שעוסקים בדרך הטובה ביותר לטפל בתינוק שלך נשארנו עם שתי מסקנות: או שכל מה שלמדנו באנתרופולוגיה, תחום המומחיות שלי, היה שגוי, או שכל ההמלצות המערביות האלה לגבי הטיפול הטוב ביותר בתינוק שלך בכלל לא עסקו בתינוקות. אולי הם עסקו בכל מה שקשור לאידיאולוגיות התרבותיות והערכים החברתיים המערביים העדכניים שמשקפים את מה שאנחנו רוצים שתינוקות יהפכו להיות, במקום במי הם באמת ומה הם צריכים.

בכל קורס מבוא לביולוגיה אנתרופולוגית, סטודנטים לומדים שתינוק האדם הוא היונק העליון הכי פגיע, תלוי-מגע ואיטי להתפתח, בעיקר בגלל שבני אדם נולדים טרם זמנם מבחינה נוירולוגית, ביחס ליונקים עליונים אחרים. כדי שתינוק האדם יעבור בבטחה בפתח האגן הצר של האם, שהוא צורך אדריכלי להליכה זקופה, התינוק צריך להיוולד רק עם 25 אחוז מנפח המוח הבוגר שלו. המשמעות היא שהמערכות הגופניות שלו לא יכולות לתפקד בצורה מיטבית בלי מגע עם גוף האם, אשר ממשיך לווסת את התינוק בצורה דומה לזו שנעשתה בהריון. אשלי מונטאגו, הגיבורה האינטלקטואלית שלי, קראה לתינוקות האדם "עוברים חיצוניים" (extero-gestates). נגיעה בתינוק משנה את הנשימה, חום הגוף, קצב הגדילה, לחץ הדם, מידת הדחק והגדילה עצמה. במילים אחרות, גוף האם הוא הסביבה היחידה לה מותאם תינוק האדם. כמו שאמר דר. ויניקוט, פסיכולוג הילדים המפורסם, "אין תינוק, יש תינוק ומישהו."

זוהי נקודת פתיחה נכונה מבחינה מדעית להבין למה תינוקות לעולם לא יסכימו או יגיבו לתזכיר שאומר שהם צריכים לישון לבד. סביבת השינה המבודדת מייצגת משבר נוירולוגי לרך הנולד כיוון שהמיקרו-סביבה הזאת לא תקפה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של תינוקות. אכן, שינה בחדר לבד וחוסר בהנקה מוכרים כיום כגורמי סיכון בלתי תלויים למוות בעריסה, עובדה שמסבירה למה רוב העולם לא שמע על תסמונת המוות בעריסה.

אשתי ואני היינו המומים כשקראנו מה היה לחוקרי שינת ילדים להגיד לגבי שינה נורמלית לתינוקות והרעיון של "הרגעה עצמית". כבר אז ידענו שזה לא יותר ממבנה חברתי חסר ראיות אמפיריות שיגבו את מהימנותו.

כשנולד בני, גיליתי שאני יכול לשנות את הנשימה שלו על ידי שינוי מהירות הנשימה שלי, כאילו היינו אמורים להיות מתואמים אחד עם השני. המחקר שלי אישר מאוחר יותר שהנשימה של האם והתינוק מווסתת על ידי הנוכחות אחד של השנייה – קולות השאיפה והנשיפה, ההתרוממות והשקיעה של החזה והפחמן הדו-חמצני שננשף על ידי אחד ונשאף על ידי השנייה מזרז את הנשימה הבאה! טענתי במאמרים מדעיים שזה סימן נוסף שמזכיר לתינוקות לנשום, מנגנון אל-כשל למקרה שמעברי הנשימה הפנימית של התינוק יגמגמו.

חקרתי את ההשפעות הגופניות השליליות של הפרדה קצרת-טווח על גורי קופים – כמו קצב פעימות לב, נשימה, חום גוף, פגיעות לווירוסים, רמות קורטיזול, עיכול וגדילה. איך יכולתי להיות מופתע שהיונק העליון הכי פחות בוגר – אנחנו – יהיה אפילו רגיש יותר לכל האותות החושיים? החזקה, נשיאה ושינה עם התינוק הם לא רק רעיונות חברתיים נחמדים, אלא תרומה חשובה לרווחתם של התינוקות.

החלטתי לקחת את הידע שלי על התנהגות יונקים-עליונים, להכיל אותו עלינו, ולראות אם מגע לילי (הנקה ושינה משותפת) באמת יווסתו תינוקות בדרכים אותן תיארתי, ומה קורה כשתינוקות ישנים לבד. הובלתי קבוצת מדענים שתיעדו בפעם הראשונה את ההשפעות ההתנהגותיות והגופניות של שינת תינוקות מבודדת ואיך נראית שינה כשהיא נמדדת בהקשר השינה המשותפת וההנקה בהם היא התפתחה.

הראינו איך המודליות החושית של אימהות ותינוקות משפיעות בצורה הדדית אחד על השנייה. לא רק האמא משנה את השינה והמצב הגופני של התינוק, אלא גם התינוק מווסת את ההתנהגות ואת המצב הגופני של האם.

חשוב לזכור שהשינה המשותפת של אימהות ותינוקות עברה אבולוציה, אבל לא כך המיטות וכלי המיטה. אנחנו חייבים לנקוט באמצעי זהירות. אבל שינה משותפת יכולה להיות מגוננת כשהיא מקושרת להנקה. אנחנו יודעים היום שהרבה אימהות מניקות בוחרות בשינה משותפת בדיוק בגלל שהן מצליחות לישון יותר, לנהל את אספקת החלב שלהן בצורה טובה יותר, ולהתקשר בעוצמה חזקה יותר עם התינוקות שלהן.

כשעושים זאת בצורה בטיחותית, שינה משותפת משמחת אימהות (ואבות!) ותינוקות, ויש לה השפעות חיוביות על גדילת ילדים. אסור להכפיש או להגיד על אימהות שהן לא-אחראיות בגלל שהן ישנות עם התינוקות שלהן. למעשה, 90 אחוז מבני האדם ישנים עם התינוקות שלהן בצורה כזו או אחרת!

צוטטת על כך שכל בני האדם למעשה ישנים בצורה ביפאזית כשאמרת: "באמריקה, מצפים ממך ללכת לישון ב 23:00 ובעצם למות עד השעה 7:00, ואם זה לא קורה, אתה סובל מבעיה – נדודי שינה." איך אתה מגיב לכותרות שנותנות גבולות ברורים לכמות השינה שאנחנו "אמורים" לקבל?

נראה שחילוף החומרים האנושי מאט את הקצב בשעות אחר הצהריים, ובסבירות גבוהה, הביולוגיה שלנו נוטה לצורה מסוימת של שינה ביפאזית. העובדה שבתרבויות מגוונות אנשים מצליחים להתאים את עצמם לביולוגיה הזאת משקפת ללא ספק את העבר האבולוציוני שלנו, שהתפתח באזורים טרופיים שם היה צורך להימנע מהחום הכבד של היום.

הערכים החברתיים תוחמים, אם לא מווסתים, איך ומתי אנחנו ישנים. בארה"ב הביטוי, "אני לא רוצה שיתפסו אותי מנמנם", מרמז שנמנום הוא סוג של עבירה. תרבויות אחרות, לעומת זאת, מעדיפות נמנומים או סיאסטות במהלך היום.

הצורך האבולוציוני להיות דרוך במהלך השינה ולהתעורר במהירות איפשר לבני האדם להסתגל לאתגרים בסביבות חברתיות, פסיכולוגיות ורגשיות משתנות. לכן חשוב לכבד שוני בין אנשים ולקחת בחשבון את הבריאות הכללית ממספר נקודות מבט. אני מרגיש חוסר נוחות כשאני קורא כותרות עם הצהרות חד משמעיות, שיכולות לגרום לאנשים עם דפוסי שינה פחות סדירים לעצבנות, במיוחד כשהם מרגישים מצוין ומלאי אנרגיה במהלך היום. וכשכל המחלות והתסמונות מוסברים במונחים של מחסור כרוני בשינה, אנחנו צריכים להבין שההערכה של מהי הסיבה ומהי התוצאה היא דבר קשה.

כמומחה לשינת תינוקות, אילו טיפים אתה יכול לתת להורים חדשים שיעזרו לילד שלהם (ולעצמם) לישון?

תעשו מה שעובד במשפחה שלכם ותסמכו על עצמכם שאתם מכירים את התינוק שלכם יותר טוב מכל סמכות חיצונית. אתם מבלים את רוב הזמן עם הילד שלכם, וכל תינוק הוא שונה. פעוטות, ילדים וההורים שלהם, נפגשים במגוון דרכים שונות. למעשה, אין תבנית למערכת היחסים שנפתח. כשזה מגיע לסידורי שינה, הרבה משפחות מפתחות ומפגינות רעיונות מאוד גמישים בנוגע לאיפה התינוק שלהם "אמור" לישון. הורים עם רעיונות פחות נוקשים לגבי איך ואיפה התינוקות שלהם אמורים לישון נוטים באופן כללי להיות שמחים יותר ומאוכזבים פחות כשהילדים שלהם לא יכולים לתפקד כמו שהם "אמורים" – כלומר, לישון כל הלילה.

מעל לכל, תזכרו שלתינוקות אין אג'נדה. הם לא מנסים להקשות עליכם, או לתמרן אתכם. עם כאלה מוחות קטנים ולא מפותחים, הם הכי קרובים לגנים שלהם מאשר כל אדם יכול להיות ויש להם שליטה מועטה על ההתנהגות שלהם. בשישה-שבעה החודשים הראשונים לחייהם, לתינוקות אין "רצונות", רק צרכים. תזכרו שתינוקות הם "קורבנות" של ההתנהגות שלהם בדיוק באותה מידה כמו שאתם עלולים להיות.

הדבר החשוב עבור שביעות הרצון של ההורים הוא לא לקבל מה שאנשים אחרים אומרים שהם צריכים לעשות. במקום זאת, תהיו פתוחים לדרך בה מערך מערכות היחסים שמרכיב את המשפחה שלכם מצטלב ותזרמו עם הפתרונות שעובדים. תנסו לא לשפוט את השינה של התינוק שלכם. אל תבלבלו את ההמלצה הרפואית לשינה טובה עם "טוב מוסרי" – הרעיון שתינוקות "טובים" ישנים כל הלילה. ההמצאה התרבותית הכי גרועה להורים היא הרעיון של "תינוק טוב".

————————————

לכל המאמרים של דר. ג'יימס מקנה, תלחצו כאן.

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, דר. ג'יימס מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.

אווה נייר

קראתי את כל ספרי השינה לתינוקות

קראתי את כל ספרי השינה לתינוקות

נכנסתי לאמזון וקניתי את כל הספרים על התפתחות ושינת תינוקות. קראתי את כולם, כמו כמה בלוגים ואתרים שקשורים לשינה. אספתי הרבה עצות.

אסור לאמן תינוקות לשינה בכלל, לפני גיל שנה, לפני גיל שישה חודשים או לפני ארבעה חודשים, אבל אם תחכו יותר מידי, התינוק שלכם לעולם לא יוכל לישון בלעדיכם. ילדים אחרי צבא אף פעם לא צריכים שיניקו, ינדנדו, יעטפו אותם, ישירו להם, וכו' בשביל להירדם, אז אל תדאגו בקשר להרגלים רעים. הנקה, נדנוד, עיטוף, שירה, וכו' להרדמה הם הרגלים רעים ויש להפסיק אותם מיידית. רעש לבן יעזור להם להירדם. רעש לבן, רעשי פעימות לב, וכו', לא עובדים.  תנומות צריכות להיות תמיד במיטה ולעולם לא בנדנדה, רכב, עגלה או מנשא. לתת להם להירדם ברכב או בנדנדה מזיק לגולגולת שלהם. אם לתינוק שלכם יש בעיה להירדם במיטה, שימו אותם בנדנדה, רכב, עגלה או מנשא.

שימו את התינוק בחדר נפרד, במיטה בחדר שלכם, במיטה שלכם. שינה משותפת היא הדרך הטובה ביותר לישון, אבל היא יכולה להרוג את התינוק שלכם, אז לעולם אל תעשו זאת. אם התינוק שלכם לא ימות, תצטרכו לחלוק איתו מיטה עד הצבא.

השתמשו באותם הסימנים כמו בלילה: עמעמו אורות, שימרו על הבית שקט ודומם. הבדילו בין תנומות לשנת לילה על ידי השארת האורות דולקים ומידה קבועה של רעש. השאירו את החדר חם, אך לא חם מידי. תעטפו את התינוק צמוד, אך לא צמוד מידי. השכיבו אותם לישון על הגב, אבל אל תתנו להם לישון על הגב זמן רב מידי או שההתפתחות שלהם תתעכב. תנו להם מוצץ כדי להפחית את הסיכוי למוות בעריסה. היזהרו ממוצצים כי הם עלולים לגרום לבעיות הנקה ולהפסיק את השינה העמוקה של התינוק שלכם. אם התינוק שלכם ישן עמוק מידי, הוא ימות ממוות בעריסה.

אל תתנו לתינוק לישון יותר מידי, אם הוא מנמנם זמן רב מידי, תעירו אותו. לעולם אל תעירו תינוק. כל בעיה שיש לתינוק אפשר לפתור אם תשכיבו אותו לישון מוקדם יותר, אפילו אם הוא מתעורר מוקדם מידי. אם התינוק שלכם מתעורר מוקדם מידי, השכיבו אות לישון מאוחר יותר או החסירו תנומה אחת. אל תתנו להם לנמנם אחרי חמש אחה"צ. שינה גורמת לעוד שינה אז תנסו לגרום לילד שלכם לישון כמה שיותר. השכיבו את הילד לישון ער אך ישנוני. אל תעירו את התינוק אם הוא נרדם תוך כדי הנקה.

התחילו שגרה ותעקבו אחרי כל דבר. לא רק מתי התינוק נרדם וכמה זמן הוא ישן, אלא גם כמה זמן הוא היה ער, כמה תנומות היו לו במהלך היום, ומה עשיתם לפני שהוא נרדם. קבעו זמן מסוים בו אתם משכיבים אותם לישון. אל תסתכלו על השעון. קבעו להם סדר יום. סדר יום יהפוך את חייכם לבלתי אפשריים בגלל שלא תצליחו לעמוד בו ולבסוף תהפכו לאסירים בבית שלכם.

לתת להם לבכות עד שיירדמו יגרום להם לחשוב שנטשו אותם ושעוד מעט יטרוף אותם אריה. זה גם גורם לנזק מוחי. מעט מידי שינה תגרום לבעיות נפשיות וחברתיות, אז ודאו שאתם משכיבים אותם לישון בכל דרך אפשרית, בעיקר על ידי כך שיבכו עד שירדמו, שהיא השיטה האפקטיבית ביותר. לתת להם לבכות עד שהם נרדמים היא שיטה אכזרית מעבר לכל דמיון וגם הדבר היחיד שבאמת עובד כי ההורים הם הסחת דעת. היא תימנע מהילד שלך להקשר אלייך בצורה בריאה. שינה משותפת וצורות הרגעה עדינות יותר יגרמו לילד שלך להיות יותר מידי תלוי בך.

שטיפה של הפנים והצוואר של התינוק שלך לפני השינה יעזרו למנוע התעוררויות בלילה. כשתינוקות מתעוררים בלילה, זה לא בגלל שהם רעבים. אם התינוק רוצה לינוק כדי להירדם, תלחצי על הסנטר שלו כדי לסגור לו את הפה. אל תמנעי מהתינוק לינוק תוך כדי שינה, כי זה לא יגרום להרגל רע. היזהרי מהנקות לילה. אם תגיבי מהר מידי עם מגע או אוכל, התינוק יתמרן אותך. תינוקות לא מתמרנים אותך. תינוקות מעל גיל שישה חודשים יכולים לתמרן אותך.

תישני כשהתינוק ישן. תנקי כשהתינוק מנקה. אל תדאגי. לחץ גורם ללחץ אצל התינוק ותינוק לחוץ לא ישן.

————————————————————————————————————————-

אווה ניירהפוסט נכתב על ידי אווה נייר, ופורסם לראשונה ב Reddit.

בשביל לקרוא אותו, תלחצו כאן.

תודה למירי כנען שהעלתה את הרעיון לתרגם את המאמר הזה.

ג'יימס מקנה

שינה משותפת מסביב לעולם

שינה משותפת מסביב לעולם

לרוב המכריע של אמהות ותינוקות מסביב לעולם, שינה משותפת הוא מנהג שאין עליו עוררין. ברוב אירופה הדרומית, אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, אמהות ותינוקות חולקים שינה באופן קבוע. בתרבויות רבות, שינה משותפת היא הנורמה עד שהילדים נגמלים מחלב אם, ובחלקן ממשיכים הרבה אחרי הגמילה. הורים (או סבים) יפניים ישנים לרוב בקרבה לילדיהם עד גיל הנעורים, כשהם מתייחסים לסידור הזה כנהר – האמא היא גדה אחת, האבא הוא גדה שניה, והילד הישן ביניהם הוא המים. רוב התרבויות בעולמינו כיום נוהגות בצורה כזו או אחרת של שינה משותפת ויש מעט מאוד תרבויות בעולם בהם זה בכלל יהיה מתקבל על הדעת או רצוי שתינוקות ישנו לבד.

שינה משותפת מתקיימת במגוון דרכים ברחבי העולם. באמריקה הלטינית, הפיליפינים וויטנאם, חלק מההורים ישנים כשהתינוק שלהם בערסל ליד המיטה. אחרים מניחים את התינוק שלהם בסל נצרים על המיטה, בין שני ההורים. ביפן, הורים רבים ישנים ליד התינוק שלהם על מחצלות במבוק או קש, או על מזרן פוטון. חלק מההורים פשוט חולקים חדר על ידי כך שהם שמים את התינוק בעריסה שנמצאת בהישג יד מהמיטה. ברוב התרבויות בהן שינה משותפת היא מנהג קבוע, על כל צורותיה, יש מקרים נדירים מאוד של תסמונת מוות בעריסה. להונג קונג, שם שינה משותפת היא נפוצה ביותר, כמות מקרי תסמונת מוות בעריסה מהנמוכים בעולם.

שינה משותפת נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב בארצות הברית. בבית האמריקאי הטיפוסי יש חדר שמכיל עריסה בשביל התינוק, והורים מדווחים שהתינוק ישן בעריסה. אולם כשחוקרים שואלים שאלות ספציפיות על מי ישן איפה, מסתבר שרוב האמהות ישנות עם הילדים הצעירים שלהן לפחות בחלק מן הלילות. הורים מציגים את עצמם כאילו יש להם תינוקות שישנים לבד, כי הם נוהגים על פי הנורמה החברתית של התינוק בחדר שלו והזוג ישן בחדר ההורים, אבל זה לא יצוג מדויק של מה שקורה באמת.

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן באטלנטה אוסף נתונים שמספקים מידע על גורמי דחק (סטרס) במהלך ההריון ואצל תינוקות. דרכם, אנחנו יודעים ששינה משותפת היא כלל לא יוצאת דופן עבור המשפחה האמריקאית. בערך 68% מהתינוקות נהנים משינה משותפת לפחות חלק מהזמן. ניתוח נוסף של הנתונים מראה לנו שבערך 26% מהתינוקות ישנו במשותף "תמיד" או "כמעט תמיד". בשילוב עם התינוקות שישנים במשותף "לפעמים", נראה ש 44% מהתינוקות בארה"ב בין גילאי 2-9 חודשים ישנים במיטה עם מבוגר בכל זמן נתון1.

יפן, עוד מדינה מתועשת, לא רק שיש לה את שיעורי תמותת התינוקות הנמוכים ביותר (פחות מ-3 לכל 1000 לידות בהשוואה לבערך 7 בארה"ב), אלא גם יש לה את שיעורי תסמונת המוות בעריסה הנמוכים בעולם (בין 0.2 ל 0.3 לכל 1000 לידות בהשוואה לבערך 0.5 לכל 1000 בארה"ב). הארגון המשפחתי היפני לתסמונת המוות בעריסה מדווח ששיעורי תסמונת המוות בעריסה ממשיכים לרדת ביפן כשעישון בקרב אמהות מתקרב ל-0%, והנקה ללא שימוש בתחליפי חלב מתקרבת ל 70-75%. למעשה, דו"ח אחד מראה שככל ששינה משותפת והנקה עלו ועישון של האם ירד, שיעורי תסמונת המוות בעריסה ירדו. זה מרמז שוב שזה לא בהכרח השינה באותה מיטה, אלא איך היא מיושמת, שיכולה להיות מסוכנת.

באופן מעניין, יכול להיות ששיעורי השינה המשותפת ביפן לא שונים כל כך מאלה של ארה"ב, אבל הקבלה החברתית של שינה משותפת כנורמה שונה מאוד. ב 1998, 60% מההורים ביפן אמרו שהם חולקים מיטה עם הילדים שלהם, רק 16% יותר מבארה"ב. זה אומר שהנוהג של שינה משותפת לא בהכרח משתנה הרבה בין תרבויות, אלא שהקבלה החברתית של שינה משותפת היא מה שמשתנה.

————————————————————————————————————————

מתוך הספר Sleeping With Your Baby: A Parent's Guide To Cosleeping

בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.

דרסיה נרבאז

שינת תינוקות נורמלית: דפוסים משתנים

שינת תינוקות נורמלית: דפוסים משתנים

שינת תינוקות נורמלית כוללת עירנות ומשך משתנה

"הילדה שלי מתעוררת בשתיים לפנות בוקר לשעה-שעתיים!"

אחת מכותבות המאמר זוכרת בבירור את הפעם הראשונה שהבת שלה עשתה את זה. בערך בגיל 14 חודשים, היא התעוררה באמצע הלילה ולא נראה שהיא הייתה מוכנה או יכולה לחזור לישון במשך שעה עד שעתיים לא משנה איזה אסטרטגיות ניסו ההורים שלה. זה נמשך בקביעות כחודשיים. ואז באותה מהירות בה זה הופיע, זה הפסיק ולא קרה שוב מעל שנה.

ה"למה" לתופעה הזאת לא ממש ידוע – למרות שחוקרים ממשיכים לבחון את הגורמים הגופניים לשינה – אבל אנחנו יודעים שהתעוררויות לילה ממושכות כאלה קורות להרבה ילדים עד בערך גיל 3 (ווינראוב, בנדר, פרידמן, סוסמן, קנוק, ברדלי ואחרים, 2012). הרבה פעמים ההתעוררויות קצרות והילד נרגע במהרה. פעמים אחרות לוקח לו יותר זמן להרגע. בכל מקרה, ההתעוררויות האלה לא אומרות מיד שיש לילד שלך "בעיית" שינה. התעוררויות לילה מוגברות, צעקות ובכי שכיחים יותר בגיל שישה חודשים בערך, ושוב לקראת גיל שנתיים. התעוררויות אלה עלולות פשוט להיות אחת (ממספר רב) של התגשמויות של חרדת נטישה שחווה הילד. – שינוי נורמלי שמתרחש כשהתינוקות לומדים שהם מתקיימים בנפרד מהמטפלים שלהם (לסקירה ראו Middlemiss, 2004).

חלק טוענים שהתעוררויות לילה בילדות משקפות בעיות שינה, אבל הדיעות האלה מבוססות על קריטריונים שלא בהכרח משקפים את המציאות של שינת תינוקות. מספר מחקרים מצאו שהתעוררויות ליליות הן נפוצות יחסית בין גילאי 12 ל 24 חודשים (ריצ'מן, 1981; גודין-ג'ונס, בארנהם, גיילור ואנדרס, 2001; שר, 2000, ווינראוב ואחרים, 2013). כך, השקפות ההורה לגבי מה הן בעיות שינה עלולות להתעורר עקב חוסר התאמה בין ציפיות לשינה רצופה ודפוסי שינה של תינוק שנופלים בתחום הנורמלי, או על ידי ההשפעה שיש להתעוררויות לילה על איכות השינה והתפקוד במהלך היום (לוטסנהיסר, אהל/וויסא והופמן, 2012). אולם, למרות ששינויים בדפוסי השינה עלולים להיות לא נוחים ומתסכלים, הן התרחשויות נורמליות בהקשר של מערכת יחסים בריאה בין הורה לילד. כאשר רואים אותם כמצביעים על בעיה, במקום כדפוסי שינה משתנים ונורמליים, הורים יכולים לחוות לחץ ודאגה רבים יותר (מידלמיס, 2004). כמו שלמדנו מהורים רבים, ההבנה שהתעוררויות הלילה האלה הן דבר נורמלי יכולה להועיל רבות בהפיכתן למשהו נסבל יותר.

"הילד שלי לא הולך לישון לפני 22:00." להמשיך לקרוא שינת תינוקות נורמלית: דפוסים משתנים

דרסיה נרבאז

שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

"הילד שלי מתעורר כל שעה"

בעיות שינה אצל תינוקות מהווים חלק מהדאגות השכיחות ביותר המדווחות על ידי הורים לילדים צעירים. תשאלו הורים חדשים ורובם יתלוננו על מחסור בשינה. הרבה מהם גם ידאגו שמה שהם חווים הוא לא "נורמלי" ויאמינו שלילד שלהם יש בעיה שצריך לתקן. אז הם בודקים בספרים, שואלים חברים ומשפחה או אפילו את הרופאים שלהם מה לעשות לגבי דפוסי השינה הבעייתיים של הילד. בנוסף על כל זה, הם מרגישים חרדה גדולה כלפי הילדים.

חלק ממגיפת החרדה של ההורים לגבי שינת ילדים הוא שאנחנו חיים בתרבות בה אומרים שוב ושוב להורים שהם צריכים לדאוג לגבי השינה של הילד שלהם, שיהיו השלכות הרות גורל אם הילד שלהם לא יישן מספיק. בעיה נוספת היא שרוב ההורים החדשים, להם ניסיון מועט ביותר עם ילדים קודם לכן, לא מודעים מה באמת "נורמלי" כשזה מגיע לשינת תינוקות.

מודעות לדפוסי שינה נורמליים יכולים להקל על הלחץ והחרדה שמרגישים ההורים, מה שיוביל לשמחה רבה יותר לכל המשפחה.

אז מה נורמלי? להמשיך לקרוא שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

קווי מנחה לשינה משותפת

קווי מנחה לשינה משותפת בטוחה

קווי מנחה לשינה משותפת בטוחה

קווי מנחה לשינה בטוחה עם תינוקות:

להביא למקסימום את הסיכויים לשינת תינוקות בטוחה בנפרד וביחד (במיטה משותפת, במיוחד), על ידי ג'יימס מקנה פרופסור לאנתרופולוגיה ביולוגית, מנהל המעבדה לשינת אם-תינוק, אוניברסיטת נוטרה דאם.

קווי מנחה לשינה משותפתמתחת סיכמתי והדגשתי חלק מהנושאים שיש להתחשב בהם כשאתם מחליטים איפה ואיך יישן התינוק שלכם.

מה המרכיבים של "סביבת שינה בטוחה" ללא קשר למקום בו ישן התינוק?

שינת תינוק בטוחה מתחילה עם הריון בריא, בעיקר בלי שהעובר ייחשף לעישון מצד האם.

הנקה עוזרת בצורה ניכרת להגן על תינוקות ממקרי מוות הכוללים מוות בעריסה או מוות פתאומי אחר וממחלות משניות ו/או פגמים מולדים.

שינת תינוק בטוחה לאחר הלידה מתחילה עם הנוכחות של אמא מחוייבת, מניקה ומיודעת, או עם אבא מיודע ומחוייב.

תינוקות צריכים לישון על הגב, על משטחים מוצקים, נקיים, בהעדר עשן, מתחת לשמיכה דקה (נוחה), ולעולם אין לכסות את הראש שלהם.

אין לשים בובות או כריות מסביב לתינוק ואף פעם לא להניח תינוק לישון על גבי כרית.

אין להשתמש בעור כבש או חומרים תפוחים אחרים ובמיוחד אין להשתמש במזרונים בסגנון פופים. מיטות מים יכולות גם כן להיות מסוכנות, והמזרנים תמיד צריכים להפגש עם מסגרת המיטה. אסור לתינוקות לישון על ספות או כורסאות, עם או בלי מבוגר כיוון שהם יכולים להחליק (עם הפנים מטה) לתור רווח או להתקע בגב הספה.

מיטה משותפת: חשוב להיות מודעים שמיטות של מבוגרים לא תוכננו להבטיח בטיחות של תינוקות!

  • על תינוקות שמואכלים בבקבוק לישון תמיד לצד האם על משטח נפרד ולא באותה המיטה.
  • אם ישנים באותה המיטה, בצורה האידיאלית, על שני ההורים להסכים ולהרגיש נוח עם ההחלטה. כל אחד מהאנשים החולקים את המיטה צריך להבין שהיא או הוא אחראים באותה מידה לתינוק ולהכיר בנוכחות התינוק. לפי הרגשתי שני ההורים צריכים לחשוב על עצמם כמטפלים עיקריים.
  • תינוקות מגיל שנה ומטה לא כדאי שישנו עם אחים או אחיות – אלא תמיד עם אדם שיקח אחריות על כך שהתינוק נמצא שם.
  • אנשים שלוחקים סמי הרגעה, תרופות או סמים, או שיכורים – או כאלה שקשה להם להתעורר במידה מוגזמת אסור שישנו על אותו המשטח עם התינוק.
  • שיער ארוך באופן מופרז צריך להיאסף כדי למנוע הסתבכות של השיער סביב צוואר התינוק (כן זה באמת קרה!).
  • אנשים שמנים מאוד, שעלולים לא להרגיש איפה בדיוק או כמה קרוב נמצא התינוק, יכולים לרצות לישון לצד התינוק אך על משטח שונה.
  • חשוב להבין שהתנאים הפיזיים והחברתיים שבהם מתרחשת השינה המשותפת, בכל צורותיה המגוונות, הם אלה שיקבעו את הסיכונים והתועלות של התנהגות זו. מה שקורה במיטה הוא מה שחשוב.
  • עלול להיות חשוב לבחון או להרהר על האם תחשבו שחנקתם את התינוק שלכם אם, בתסריט הכי בלתי סביר, התינוק שלכם מת ממוות בעריסה בזמן שהוא היה במיטה שלכם. כמו שתינוקות יכולים למות ממוות בעריסה בשינה מבודדת חסרת סיכונים, כך גם עלול להיות שהתינוק ימות בשינה משותפת חסרת סיכונים. רק תוודאו, במידת האפשר, שאם התינוק נפטר, שאת או בעלך לא תחשבו שהשינה המשותפת תרמה למוות, או שאחד מכם באמת חנק בטעות את התינוק. שווה לחשוב על זה.

מלבד לעולם לא לתת לתינוק לישון מחוץ להשגחתו של מבוגר מחוייב, כלומר שינה משותפת על משטחים שונים הבטוחה לכל התינוקות, אני לא ממליץ לשום הורה סוג מסויים של סידור שינה כיוון שאני לא מכיר את הנסיבות תחתיהן ההורים חיים. מה שאני ממליץ הוא לקחת בחשבון את כל האפשרויות ולהיות מיודע ככל האפשר ולהתאים את מה שלמדת עם מה שאת חושבת שיכול לעבוד בצורה הטובה ביותר לך ולמשפחה שלך.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

טרייסי קאסלס

מוכיחים את הסיכון באימון שינה לתינוקות

מוכיחים את הסיכון באימון שינה לתינוקות

נכתב על ידי טרייסי ג. קאסלס, Evolutionary parenting. אם אתם רוצים לקרוא את המאמר באנגלית, תלחצו כאן.

מאמר ביקורת חדש בירחון לרופאי ילדים התפתחותיים והתנהגותיים[1] גורם לי לשמוע מקהלות מלאכים, לראות את העננים נפתחים, ואת השמש מאירה (אני גרה בונקובר, אז זה משהו שאני כמעט לא רואה) על כך שמישהו סוף סוף מתייחס לעניין אימון השינה אצל ילדים צעירים על ידי סיכום כל המחקר (אם כי רק עד גילאי שישה חודשים). מאמר הביקורת החדש בוחן את כל המאמרים מ 1993 עד אוגוסט 2013 שבחנו את ההשפעות של אימון שינה על תינוקות מתחת לגיל שישה חודשים.

תינוק בוכהרק לתזכורת, אם אנשים לא יודעים, הרבה רופאים, מומחי שינה, יועצי שינה ומרפאות מתחילים לעודד אימון שינה בגיל 3 או 4 חודשים. הורים מסויימים מתחילים אפילו יותר מוקדם. וכשמישהו מאיתנו מדבר נגד העידוד של אימון שינה, וטוען שתינוקות נמצאים בתקופה רגישה בפרק הזמן הזה (מה שנקרא השליש הרביעי) או שתהליכי השעון הביולוגי שלהם מתפתחים בצורה טבעית ואנחנו לא רוצים לשבש אותם, או שסוג זה של אימון יכול להזיק להצלחת ההנקה, אומרים לנו שאנחנו צריכים להוכיח את הנזק אם אנחנו לא רוצים שיעודדו את זה. טוב… הנה ההוכחה. (תזכרו שאנחנו מדברים על עידוד של משהו פה, אנחנו לא מדברים על הורים שהשתמשו בטכניקות שלא ביודעין או שנאמר להם על ידי רופאים, יועצי שינה וכו' להשתמש בטכניקות האלה מוקדם.)

דר. פמלה דאגלס ודר. פיטר היל מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה (שהייתי רוצה לקנות לשניהם משקאות) ביצעו את הביקורת. 43 מאמרים עמדו בקריטריון הכניסה. היו מספר טכניקות לאימון שינה שונות שנכללו בביקורת. החשודים המיידיים, כמו גם הפרדת ההנקה משינה ומגע (כלומר לא לתת לתינוק להרדם על הציצי או על הידיים, ללמד את הילד להרגיע את עצמו בלי מגע או אוכל), לקבוע זמן לשינה של התינוק בין אם הוא עייף או לא, והפחתה של גירוי במהלך היום. הם בחנו את כל אלה לגבי התוצאות המשוייכות אליהם לתינוקות ולאמהות.

אחד הגילויים המטרידים ביותר הוא שלמאמרים שמעודדים אימון שינה בחודשים הראשונים אין באמת גיבוי מדעי. מה שהרבה מהם מצאו הוא שהשינה מתייצבת במהירות במהלך ארבעת החודשים הראשונים לאחר הלידה ועקב כך, מניחים שאלה ראיות שאימון שינה מונע בעיות במחזורי השינה אצל תינוקות. אבל כשבוחנים את ההשפעות לתינוק ולאמא (כי היא זאת שעשתה את עיקר אימוני השינה במחקרים שנמצאו), הם מצאו את הדברים הבאים:

• אימון שינה במהלך 12 השבועות הראשונים אכן גורם למשך שינה ארוך יותר אבל לא מפחית בכי, שהוא הדאגה העיקרית אצל הורים שמבקשים אימון שינה.

• התעוררויות לילה מוגברות אצל תינוקות יונקים לא משוייכות לכל סוג של הפרעות שינה או התנהגותיות למרות שישנם הרבה אנשים שרומזים על השלכות ארוכות טווח המשוייכות להתעוררויות בלילה.

• תינוקות בעלי סימנים של התעוררויות בלילה או הפרעות שינה אחרות בגיל שישה חודשים (ללא התערבות) הם בעלי בריאות נפשית נורמלית בגילאי הבגרות, כלומר לאלה שרומזים על קשר לבעיות מאוחרות אין ראיות לעמוד מאחוריהם.

• לאלה שדואגים לגבי אמהות עם דכאון, אימון שינה לפני גיל שישה חודשים לא נמצא שהוריד דכאון לאחר לידה בכלל. למעשה, בעיות שינה של האם לא תואמות לשינה של התינוק אלא הן נגרמות מהדכאון, לא מהתינוק.

• למעשה, דכאון לאחר לידה חזה עוררות ארוכה יותר של התינוק בלילה (אבל לא תכיפה יותר), ולא להיפך.

• אמהות שמתעוררות יותר כדי להניק מדווחות על איכות שינה טובה יותר ורמות נמוכות יותר של דכאון לאחר לידה.

• במחקרים הבודדים שדיווחו על ירידה בדכאון לאחר לידה עקב התערבות, ההתערבויות היו מורכבות ביותר עם הרבה גורמים שונים (כמו תמיכה לאם) והירידה בדכאון לא יכולה להיות משוייכת לאימון השינה.

• להפרדת האכלה משינה בתינוקות מתחת לחצי שנה נקשר סיכוי גדול יותר לכשלון בהנקה.

• לוח זמני שינה וטיפול נוקשה בחודשים הראשונים נקשר לסיכון גדול פי שלושה לבעיות התנהגותיות בגיל שישה חודשים ובכי כפול מאשר תינוקות שטיפלו בהם לפי סימן.

• לשים תינוק בחדר חשוך במהלך היום בטוענה שהם צריכים לישון או שהם בוכים כי הם "יותר מידי מגורים" או "עייפים מידי" למעשה מעכב את הביסוס של שנת לילה (כלומר יותר התעוררויות בלילה) ומגביר את הסיכוי למוות בעריסה. זה גם מפחית את היכולת של האמא לפתח ביוריתמוס יומי טוב עם התינוק מה שמפחית את הבריאות הנפשית של האם.

• המיקוד על התערבות בשינה – בעיקר הזמן שהתינוק ישן, כמה זמן עבר בין שינה לשינה, מספר ההתעוררויות, וכו'. – מגביר את החרדה ההורית. זה עלול גם לגרום לשינה גרועה יותר של התינוק.

אולי הדבר הכי מעניין, למרות שהוא לא השפעה, היא שרוב המשפחות לא מדווחות על בעיות שינה של התינוק בששת החודשים הראשונים. לרוב האנשים נאמר להשתמש בטכניקות התנהגותיות כגורם מונע לבעיות מאוחרות. אלא שאין ראיות שזה עובד וכמו שקראנו, זה יכול לגרום ליותר בעיות למשפחה בטווח הקצר ובטווח הבינוני. ואף אחד מהמחקרים האלה לא בדק בכלל השפעות ארוכות טווח או בעיות רגשיות שיכולות להיגרם מאימון שינה בגיל צעיר כל כך, לכן השאלה של נזקים ארוכי טווח נשארת בעינה.

מה לעשות? כמו שהכותבים פה ממליצים, טיפול צריך להיות כוללני. לפי החוקרים והכותבים האלה, טיפול מוקדם של כל בעיה שהיא צריך להמנע מאימון שינה ומכל טכניקות התנהגותיות ובמקום לטפל לפי סימן, סינכרוניות הורה-ילד, ביוריתמוס יומי בריא, והפניית תשומת הלב לחרדה הורית לגבי שינה ובכי נורמליים. יתרה מכך, בעיות בהאכלה צריכות להבדק כאחד הגורמים הפוטנציאליים לאי נוחות אצל התינוק, לכן הורים צריכים לקבל את כל העזרה שהם צריכים כדי להתייחס לכל בעית האכלה.

זה לא עצוב שהיינו צריכים 20 שנים של מחקרים כדי להוכיח נזק? לא היינו יכולים לעודד זאת ולחסוך למשפחות האלה את החרדה, מתח, והבעיות שמגיעות עם העידוד של משהו שלא הוכח כלא מזיק למרות שהוא סותר כל נורמה ביולוגית?

אז… יועצי שינה, "מומחים" לתינוקות, רופאים וכל מי שמעודד אימון שינה אצל תינוקות צעירים. מה אתם הולכים לעשות עכשיו?

[1] Douglas PS, Hill PS. Behavioral sleep interventions in the first six months of life do not improve outcomes for mothers or infants: a systematic review. J Dev Behav Pediatr 2013; 34: 497-507

———————————————————————–

טרייסי קאסלסטרייסי קאסלס היא הכותבת העיקרית ל Evolutionary parenting. היא סיימה תואר ראשון במדעי הקוגניציה באוניברסיטת קליפורניה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה והיא כרגע מועמדת לדוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית באותה אוניברסיטה, שם היא לומדת איך גורמים אבולוציונים מסויימים משפיעים על התנהגות אמפתית בילדים. טרייסי משמשת כיועצת בשותפות בריאות הילד וזכויות האדם ועבדה בעברה במועצה הקנדית ללמידה, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש למחקר אלמנטים של למידה לאורך משך החיים. אבל הכי חשוב בעבורה, היא אמא למדלין (מאדי), לבן החורג דסמונד, ואישתו של בריאן.

מים ביאליק

למה אנחנו נותנים לילדים לישון במיטה שלנו

למה אנחנו נותנים לילדים לישון במיטה שלנו

שני ילדים, בלי לול… בלי בעיות? לחלוק מיטה עם הילדים שלכם זה לא הנורמה בארצות הברית אבל השחקנית מים ביאליק מסבירה איך זה עובד במשפחה שלה – ולמה היא חושבת שזה לא כל כך מוזר.

מאת ד"ר מים ביאליק

אנחנו ישנים עם שני הילדים שלנו. הם בני חמש ושנתיים, ומעולם לא היה לנו לול או עריסה. המיטה המשפחתית שלנו מורכבת משני פוטונים על הרצפה אחד לצד השני: אחד עם סדינים שחורים, והשני מקושט עם אבירים, טירות ודרקונים. אנחנו לא פשוט ישנים באותו חדר, אנחנו ישנים באותה מיטה.

אני יודעת שחלק מכם חושבים שזה לא בטיחותי. אני יודעת שחלק מכם חושבים שזה לא בריא. אני יודעת שחלק מכם חושבים שהילדים המפונקים שלי לעולם לא יגמלו מזה. ובואו נהיה כנים לחלוטין: אני יודעת שאתם חושבים שזה מוזר.

לא בטיחותי. לישון עם הילדים שלכם זה לא דבר לא בטיחותי. למעשה זה מאוד בטיחותי ומאוד חכם: אתם יודעים מה המצב של הילד שלכם בכל רגע כי הוא במרחק נגיעה. ישנם קווי מנחה מבוססים שמסבירים איך לישון עם התינוק שלכם. כשאתם ישנים עם התינוק שלכם, אתם יודעים אם הוא משתעל, אם יש לו גודש, אם הוא מתחיל להרגיש לא בנוח, או אם קר או חם לו מידי. גוף האם מתוכנן כדי לעזור לתינוק שלה להשיג חום גוף מיטבי, זאת חוכמה! להתגלגל על תינוק זה פחד מוגזם שלא מבוסס על שום מחקר. לא קשה להכין מיטה שתהיה בטוחה לתינוק. תשימו אותה על הרצפה או שתתקינו מעקה כדי לשמור שהקטנצ'יק לא יתגלגל החוצה. זה לא נראה טוב? מצטערת. גם הבטן שלי לא נראית טוב אחרי שני ילדים.

לא בריא. שינה עם התינוק שלך מאפשרת הנקה קלה ורגועה יותר, שזה הדבר הבריא ביותר שאת יכולה לעשות עבור הילד שלך בשנה הראשונה לחייו. שינה עם התינוק שלך מגרה הורמונים שמעודדים חיבור, מפחיתים לחץ ודכאון, ומעלים את הסיכוי שתהיה לך אספקה חזקה של חלב אם. הדריכות שיש לאם חדשה כלפי הילד שלה מתוכנתת לתוך ה DNA שלנו. יונקים ישנים עם יונקים אחרים, גם אנחנו אמורים לעשות את זה. את לא ישנה לבד, למה שתינוקות וילדים ישנו לבד?

להגמל מזה. אתם מכירים איזשהו בן 18 שישן עם ההורים שלו? יונק? משתמש במוצץ? לובש חיתול? לא חשבתי ככה. תלות מוקדמת בהורים שלנו לנוחות, חום, בטיחות ואהבה בלילה, כמו גם ביום, היא טבעית ונורמלית. ילדים נגמלים מה"צורך" כשהם מוכנים מבחינה התפתחותית לעשות זאת. אין שום ראיות שילדים שישנים עם ההורים שלהם הם בכיינים, תלותיים, מפונקים או עלולים פחות להפוך להיות מבוגרים יצרנים, רגישים ודואגים. נהפוך הוא, משפחות שישנות יחד מדווחות על תחושות בטחון, קרבה ואמון שאני חושבת שהחברה שלנו צריכה יותר מהם.

מוזר. אין שום דבר מוזר או שגוי מיסודו לגבי שינה עם הילדים שלך. זה מרגיש טוב להתכרבל, לא? תינוקות וילדים גם חושבים כך. זה נורמלי. אתם חוששים שחיי המין הנהדרים שלכם יסבלו? תמצאו מקומות אחרים מלבד המיטה שלכם לעשות סקס. סוף הסיפור. אם הילד שלכם בועט, תקנו תוספת למיטה. אם השינה שלכם כזאת קלה שאתם מרגישים שבא לכם לרצוח מישהו בבוקר, אני לא הולכת להגיד לכם שאתם חייבים לישון עם הילד שלכם. האם אני ישנה טוב עם הילדים במיטה שלנו כמו שאני ישנה בלעדיהם? לא. אבל זה יגמר בקרוב, וזה לא מוזר לרצות להיות קרוב לילדים שלך כשהמצב ההתפתחותי הפיסיולוגי והפסיכולוגי שלהם מכתיב שהם צריכים להיות מוחזקים קרוב.

האירגון. היה לנו פוטון אחד בשבילי, בשביל בעלי ובשביל תינוק מספר 1. אחר כך נכנסתי להריון והוספנו את פוטון "האח הגדול" שבעלי ו"האח הגדול" לעתיד התחילו לישון בו. אחר כך, כשהגיע תינוק מספר 2, ישנתי עם שני הבנים. המיטה המשפחתית היא המאחדת הגדולה: זה המקום בו כולנו שווים. אפילו כשהתפקיד של הבן הראשון שלנו במשפחה השתנה בגלל התינוק החדש, כששקעה השמש, היינו כולנו שווים במיטה הגדולה שלנו. היום (ובלילה), בעלי ישן במיטת האבירים והטירות יחד עם הבן הגדול שלנו, ואני ישנה עם הבן הצעיר. מספר לילות בשבוע, הבן הגדול שלנו קופץ ל"מיטה שלי" וחוזר לבעלי לכרבולי בוקר בזמן שאני מניקה את הבן הצעיר אל יום חדש.

את הרגעים שאנחנו חולקים בבוקר אני לא אחליף תמורת שום דבר: הלחישות, הצחקוקים, החלומות והרהורי ההתעוררות של איש קטן מאוד ששמח להיות בטוח בזרועותי. "אמא, אני הולך לישון איתך אפילו כשאהיה נער" נלחש אלי לפני שאפילו פתחתי את עיניי בשבוע שעבר. פשוט צחקתי. הוא עוד לא יודע כמה לא רצוי זה יהיה לכל המעורבים!

הרגעים שאנחנו חולקים אחרי שאנחנו מדקלמים את קריאת שמע על המיטה גם הם יקרים לנו – לראות את הבנים שלנו עוברים מערנים ויוקדים, לנינוחים ומלאכיים: ישנים סוף כל סוף. אני מוצאת את עצמי בוהה בפרצופים האלה הרבה פעמים בלילה. תזכורת שלמרות שבעלי ואני לא מושלמים, הילדים שנושאים את שמינו עלולים להיות. וזאת תזכורת שמנחמת אותנו – כל הלילה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

—————————————————————————

מים ביאליקמים ביאליק כיכבה בתחילת שנות התשעים בתוכנית הטלוויזה "בלוסום" והיום היא מופיעה בתוכנית "המפץ הגדול". יש לה תואר דוקטור במדעי המוח, והיא הוציאה ספר על הורות ועקרון הרצף.

ג'יימס מקנה

סיפור לפני השינה: מחקר על שינה משותפת

סיפור לפני השינה: מחקר על שינה משותפת

הכי אחורה שתהיו מוכנים ללכת, אמהות תמיד נהגו על פי המנהג המגונן והנוח של לישון עם תינוקיהן. אפילו כעת, לרוב מכריע של אנשים על פני הגלובוס, שינה משותפת והנקה ליילית הם עדיין מנהגים בלתי נפרדים. רק ב 200 השנים האחרונות, ובעיקר בתרבות המתועשת המערבית, חשבו הורים שזה נורמלי ומתאים מבחינה ביולוגית לאם ותינוקה לישון בנפרד.

במעבדת השינה של בית הספר אירווין לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה, עמיתי ואני צפינו בזוגות של אמהות-תינוקות כאשר הם ישנו בנפרד וביחד במשך שלושה לילות רצופים. בעזרת פוליגרף, הקלטנו את קצב הלב, גלי המוח (EEG), הנשימה, חום הגוף ותקופות ההנקה של האמהות והתינוקות. מצלמות אינפרה אדומות עקבו אחר התנהגותם.

מצאנו שתינוקות שישנים ביחד פונים לכיוון האמהות שלהם רוב הלילה, ושהאמא והתינוק עירניים ביותר לתנועות אחד של השני, מתעוררים בתדירות גבוהה יותר, ומבלים יותר זמן בשלבי שינה קלה מאשר אם היו ישנים בנפרד. תינוקות שישנים ביחד יונקים מספר פעמים כמעט כפול, ואורכה של כל הנקה גדול פי שלוש, לעומת לילות שהם ישנים בנפרד. אבל הם כמעט לא בוכים. אמהות שישנות עם תינוקיהן באופן קבוע ישנות אותה כמות זמן לפחות כמו אמהות שישנות בלי תינוקיהן.

בנוסף לסיפוק תזונה ליילית והגנה, שינה עם האם מספק לתינוק זרם מתמיד של תחושות של נוכחות האם, שכוללות מגע, ריח, תנועה וחום. הגרויים האלה יכולים אולי לפצות על חוסר הבשלות הקיצונית של מערכת העצבים של התינוק בלידה.

שינה משותפת עלולה לספק לחלק מהתינוקות הגנה מפני מוות בעריסה, רוצח שובר לב ומסתורי. תינוקות שישנים ביחד יונקים תדיר יותר, ישנים קל יותר, ומאומנים להגיב להתעוררות אימהית. פגמים בהתעוררות נחשדים בחלק ממקרי המוות בעריסה, ופרקי זמן ארוכים בשינה עמוקה יכולים להחריף את הבעיה. אולי השינויים הפסיכולוגיים שנובעים משינה משותפת, במיוחד אם הם באים יחד עם הנקה ליילית, יכולים להועיל לחלק מהתינוקות לישון קל יותר. באותו הזמן, שינה משותפת מקלה על האם לגלות ולהגיב לתינוק בצרה. חשיבה מחדש על נוהגי שינה כבר הראו תוצאה דרמטית: בארצות הברית, מקרי המוות בעריסה צנחו לפחות ב 30% לאחר 1992, כאשר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים המליצה להשכיב ילדים לישון על הגב, לעומת שינה עם הפנים כלפי מטה.

ההשפעה של שינה משותפת על מוות בעריסה עוד טעון הוכחה, אז זה יהיה מוקדם מידי להמליץ עליה כסידור הטוב ביותר לכל המשפחות. הסכנות בשינה משותפת גם מצריכות בחינה. האם הסביבה בטוחה, עם אביזרי השינה מתאימים? האם ההורים מעשנים? האם הם צורכים סמים או אלכוהול? (אלה כנראה הגורמים העיקריים במקרים יוצאי הדופן בהם האם חונקת את תינוקה בהסח הדעת.) כיוון ששינה משותפת הייתה המצב הקדמוני, עתידם של תינוקינו עלול לכלול השאלה מדרכים קדומות.

פורסם לראשונה ב Human Nature באוקטובר 1997. לקריאת המאמר באנגלית, תלחצו כאן.

————————————

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.