מג קונלי

5 דברים שלמדתי כשאמרתי כן לבת שלי במשך 24 שעות

5 דברים שלמדתי כשאמרתי כן לבת שלי במשך 24 שעות

בת השש שלי חזרה מסבתא שלה בשבוע שעבר עם ניצוץ של "יש לי רעיון מבריק" בעיניה.

"היי, אמא! ראיתי דיסני ג'וניור והיו שם ילדים שדיברו על לעשות 'יום כן'! זה יום שבו ההורים צריכים להגיד כן! לכל מה שהילדים מבקשים! אנחנו יכולים לעשות את זה? אפשר לעשות 'יום כן'?"

המחשבה הראשונה שלי הייתה, "בגלל זה אין לנו כבלים".

המחשבה השנייה שלי הייתה, "למה לא?"

החלטנו שהבקשה שלה צריכה לכלול את אחותה הקטנה, שעוד לא מבינה את הרעיון, אבל תאהב את הבילוי. אחרי זה העלינו רק ארבעה חוקים: בלי לנסוע יותר משעה מחוץ לעיר, בלי צבע קבוע לשיער, בלי קניות מעל 100 ש"ח ושום דבר שיכול לפגוע בנו או בכל אחד אחר. לבסוף קבענו תאריך לניסוי הגדול בחיוב.

אני כותבת את הפוסט הזה מהצד השני של חניכת "יום הכן" שלנו, ואני מותשת. הייתי צריכה להשקיע באיזה משטר ויטמינים בשבוע שקדם ליום הגדול. אבל אם נתעלם מהעייפות, אני חייבת להגיד, הילדה הזאת והרעיון הקטן הגדול שלה הזכירו לי כמה דברים שהמוח האימהי העייף שלי שכח במהלך השנה האחרונה.

1. הילדים שלי הם לא מפלצות קטנות שמנסות להביס אותי

תשמעו, אני יודעת שזה נשמע קצת דרמטי, אבל לפעמים, ככה זה מרגיש. ויש לי ילדות טובות! ילדות קלות. ילדות כאלה ששומרות על עצמן ואומרות לי תודה אחרי ארוחת הערב.

אבל עדיין.

יש ימים שאני מרגישה שאני עוטה שריון לפני שאני צריכה להיכנס לזירת האימהות. כי לפעמים, זה מרגיש כאילו זה אני נגדן. השיעורים שאני צריכה ללמד מול המוחות המשוטטים והרגליים הזריזות. בית נקי מול ידיים דביקות. שעת שינה מול תירוצים בלתי פוסקים בשביל להשיג עוד חמש דקות.

הזכות להגיד "לא" הוא אחד האמצעים הבטוחים של תחזוקת הטירה, של הגנה על רכושי, של שמירה מפני פלישת ההמון. (אתם בטח חושבים, "יש לך שני ילדים מג! זה לא המון." אני חולקת על דעתכם. תנסו את בת השלוש שלי בלי שנת צהריים או את בת השש שלי עם רמת סוכר נמוכה. תאמינו לי, הן המון). אבל, נכנסתי ל"יום הכן" רגועה. בגלל שהיינו בסירה הזאת ביחד! הייתי אמורה להצטרף אליהן, במקום לרעות אותן. זה היה מדהים. דיברנו וצחקנו יותר מכל החודשים האחרונים. איפשהו בין היציאה הראשונה לקנות דונאט לבין ההשכרה האחרונה של סרט, נזכרתי שאנחנו בעלות ברית באותה מידה שאנחנו אמא וילדות. יש מקום לשתי ההתגלמויות האלה במערכת היחסים שלנו, אפילו אם אחת לא תמיד יכולה להתקיים ביחד עם השנייה.

2. הרבה פעמים מה שהילדים שלנו רוצים באמת הוא פשוט נפלא

כן, היו כמה בקשות שלא הפתיעו אותי בכלל – ללכת לקנות דונאט, להבריז מבית ספר וארוחת צהריים בצ'יק-פיל-א. אבל היו גם בקשות שהיו פשוטות ומתוקות – נסיעה לקַנְיון בשביל לראות את השלג האחרון, ממתק בשביל אחותה, תלבושת של גיבור-על שעשויה כולה מנייר. הדבר הכי מפתיע היה כל מה שהיא לא ביקשה – לא הייתה בקשה אחת לצעצועים. כמעט כל מה שהיא רצתה היה חוויה, בדרך כלל משהו שכלל אותי ואת אחותה. היא בילתה את יומה בהזנת הלב שלה, לא מילוי קופסת הצעצועים. מתי הייתה הפעם האחרונה שביליתי יום בהזנת הלב שלה במקום באינסטגרם שלי או ברצון שלי לבית נקי או בכל ה"אמור-ים" וה"צריך-ים" שלי?

3. את לא צריכה תמיד להגיד "לא" בשביל, את יודעת, להגיד לא

תקשיבו, הייתי טירונית. אף פעם לא יצא לי לעשות את זה. הילדה בת השש הסופר מילולית שלי שיננה את ארבעת החוקים שלי ומצאה כמה בקשות בלתי אפשריות שלא חרגו מהן. הבקשה האהובה עלי הייתה כשהיא ביקשה אם היא ואחותה יכולות לצייר על הקירות עם מרקרים. לא רציתי להפר את החוזה ולהגיד, "אה, אין מצב". אבל גם לא רציתי 32 ציורים שונים של ביימקס משורבטים על כל הצבע הלבן הטרי על הקירות. אז דיברנו על זה. דיברנו על זה שזאת החלטה קבועה למחצה. יכול להיות שבעוד כמה שבועות היא בכלל לא תאהב דמויות מהסרט שישה גיבורים. אבל, זה נחמד שהיא רוצה לקשט את החדר שלה, אז האם יש דרך טובה יותר בה היא תוכל לעשות את זה? הפתרון שלה היה להדביק ניירות על הקיר כדי שהיא תוכל לצייר עליהם ולהחליף אותם מתי שתרצה. בכנות, אני מקווה שהשיחה הבלתי נמנעת שלנו על קעקועים בעוד עשר שנים תהיה טובה כמו זאת. היא לא הייתה צריכה שאני אגיד לא. היא רק הייתה צריכה שאספק את ההקשר לנימוק שלי ביחד עם קצת זמן שבו היא תוכל להגיע לפתרון משלה. באותו רגע היינו שותפות, והפוטנציאל המשותף שלנו היה הרבה יותר גדול מהפוטנציאל של כל אחת לחוד.

4. גם כשאומרים "כן" יש משהו שלילי

אמירת ה"כן" לא הייתה פעולת הוותרנות ואי-הסדר שחשבתי שהיא תהיה. בזמן שצפיתי בה מחליטה מה היא הולכת לבקש, גם צפיתי בה מחליטה על מה היא הולכת לוותר. "יום הכן" מגיע פעם בשנה! היא הייתה חייבת לבחור מה חשוב לה במכלול ה"כן-ים" הגדול. זה חינוך שמנעתי ממנה עם כל ה"לא" וה-"את אמורה כבר לדעת" שלי. היא הייתה צריכה לשים את הדברים שהיא קצת רצתה לעשות בהמתנה בשביל הדברים שהיא ממש רצתה. זה היה מרתק ומעודד לראות מה עבר את הסינון. היא רצתה שכל כן יחשב, אז היא נזהרה עם כל מילה שלה. אני מקווה שזה שיעור שהיא תזכור כשהיא תתבגר. יותר מידי מחיינו כנשים – מהאוכל שאנחנו אוכלות עד הבגדים שאנחנו לובשות ואיך שאנחנו מבלות את זמנינו – מוּנַע על ידי המילה "לא". אנחנו מתמקדים במה שכדאי לנו להפסיק יותר ממה שכדאי לנו לאמץ. כשהזרועות שלך מלאות ב"כן-ים" הנכונים, אין מקום לכל הלא המקטינים.

ולבסוף,

5. אמירת "כן" יכולה להדגים הבנה של ערך עצמי

האם יש זמן ומקום ל"לא"? ברור שיש. כמעט כל שעה בכל יום טומנת בחובה לפחות תשובה שלילית לגיטימית אחת. וחשוב ללמד את הילדים שלנו (ואת עצמנו) שאמנם ה"כן" הנכון מקדם אותנו, אבל ה"כן" השגוי יכול להחזיר אותנו לאחור. עם כל זאת, אני סוף סוף מתחילה להבין את הכוח של "כן". ראיתי אותו משרה על ילדתי הקטנה תחושה של תכלית והעצמה. זה דבר נפלא, להחליט שאתה ראוי ל"כן" פה ושם. כדאי לכולנו לעשות זאת יותר פעמים – כי, אתן יודעות, אנחנו ראויות לזה. היום הטוב הגיע לסוף טוב. זמן אמבטיה ותפילות ושאלה אחת כשהשכבתי אותה במיטה:

"אמא, אנחנו יכולות להגיד שוב כן מתישהו?"

כן. כן, אנחנו יכולות.

—————————————————————————————————————–

מג קונליבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

מג קונלי היא כותבת ונואמת. אפשר למצוא אותה בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר או באתר שלה.

25 מחשבות על “5 דברים שלמדתי כשאמרתי כן לבת שלי במשך 24 שעות

  1. נשמע מדהים ומפחיד באותה המידה פתחת את מוחי לרעיון אדיר אבל עדיין חוששת מלא להצליח לעמוד במילתי ולא למצוא את האמצע כמוך בסיטואציה עם הציורים על הקיר. מעניין!!!!!!!!!!!!!

    1. בקשר לציורים בקיר……אמא שלי הייתה נותנת לנו קיר אחד ואמרה פה אתם יכולות לצייר כמה שאתם רוצים, היום אני בת 30 פלוס והקיר נשאר עד היום, היא אומרת זה הנחת שלי, ולנו נשאר להנות מאותם זיכרונות ילדות

  2. מאמר מרתק, הבנות שלי באותו גיל וזה נשמע לי חוויה מדהימה לא להגיד את הלא המתיש הזה. נתת לי רעיון מעולה לחופשת פסח. אעדכן.

  3. נפלא – תודה על הרעיון אאמץ את זה לימי הולדת – אבל מה קורה כשיש שלושה ילדים ,
    זה קצת מסבך את העניין לא ?

  4. עושים את זה אצלנו . זה היה רעיון שלי דווקא ..(לשם שינוי ) וזה הדבר הכי משחרר שאפשר לעשות . משחרר את הצורך בשליטה מאפשר לילדים להרגיש שיש להם מקום . במקום הורים שתלטניים קובעי כל יודעי כל (בעיני עצמם) . הכי הכי מצחיקה היא תגובה של אמהות ששומעות על הפטנט הזה וחושבות שזה פתח לאין סוף בקשות , הן לא מבינות שכשפותחים את האפשרות זה ממלא את הלב והצורך .

    1. אחת מהנחות המוצא של תקשורת מקרבת היא שתמיד אפשר למצוא פתרון שעונה על הצרכים של כולם. בלי ויתורים, בלי פשרות, פתרון שמתאים לכולם.

      אבל כן, זה עלול לסבך את העניינים… אז אם זה יצליח לך אני אשמח לשמוע!

  5. אני אם כבר למעלה מ-30 שנה ל-3 ילדים אינטליגנטים ומאתגרים.
    במשך שנים אילה אמרתי ״לא״ נחרץ אולי 4 פעמים, (לא לנסיעה לסיני פעמיים, לא לעגיל בגבה, לא לקעקוע)
    עבד!בגדול!
    הילדים בוגרים, יודעים להתנהל בעולם, נעימים לבריות, וגם אסרטיביים.
    נסו את השיטה, ולא תרגישו שבויים של ההורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *