ארכיון תגיות: שינה

הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך

הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך

יש הבדל בסיסי בדרך בה מגדלים ילדים ברוב העולם לעומת העולם המערבי. הוא נובע מהיתרונות המשוערות של תלות-הדדית לעומת עצמאות. לאחר שחוויתי את שתי התרבויות אני יכולה להגיד שהן יכולות ללמוד אחת מהשנייה, אבל בסופו של דבר, לבחירות ההורים יכולות להיות השפעות עמוקות לפי ההקשר התרבותי שלהן.

כשחזרתי למדינה בה נולדתי, קניה, אחרי יותר מעשור וחצי של חיים באנגליה, היה זה דחף אימהי חזק שהניע אותי. גדלתי בקניה, חוף השנהב ואנגליה והייתי להוטה שבני העתידי יגדל עם הבנה של תלות-הדדית. גם הייתי (כמו הרבה הורים טריים) נאיבית להחריד. הפעם הראשונה בה חשבתי על הורות במהלך הלילה הייתה כשנתקלתי בספר של דר. וויליאם סירס שנקרא "הורים גם בלילה". עד אז פשוט הנחתי שבהתחשב בנטייה שלי לשינה, התינוק שלי יהיה בדיוק כמוני. כמה שטעיתי.

זמן אפריקאי שונה מזמן אירופאי בכך שהדגש הוא על הפעולה שמתרחשת ולא על זמן שרירותי המוקצב לפעולה. אלה שחיים יותר בהתאמה למחזורי הטבע מוצאים בזה פחות בעיה, אבל אני חזרתי אל ניירובי שהיא דומה מאוד לכל עיר מערבית בדרך בה היא מתפקדת.

כשחזרתי לראשונה, חייתי עם אמא שלי שברוב טובה התאימה את הבית שלה להגעתי המתקרבת. היא התקינה במיוחד חדר אמבטיה עם חדר שינה צמוד. מה שבלט בהיעדרו הוא החוסר בחדר ילדים לתינוק הממשמש ובא. אפילו לא הייתה עריסה. בסגנון ההורות האפריקאי המסורתי, היה זה מקובל שבימים הראשונים אהיה עם התינוק 24 שעות ביממה, וזה כלל גם את הלילות.

יש הרבה ספרים ומאמרים שמפרטים על ה"בטיחות" של שינה משותפת. זה דבר שמשעשע הרבה אימהות בקניה. בקניה זה בדיוק הפוך כי שם נתפס כמסוכן שתינוקות ישנים בחדר לבד. איך אמא יכולה להגיב בזריזות לצרכים של התינוק, ומה לגבי הנקות ליליות?

בגלל שלא ניתנה לי האפשרות, ובגלל שלא באמת הצלחתי לדמיין אפשרות אחרת, פשוט זרמתי עם זה. הבת שלי ישנה לידי וגיליתי עולם שלם שלא ידעתי שקיים. בין גילאי 8-12 חודשים היא הייתה מתעוררת בבוקר ושרה לעצמה במשך חצי שעה לפני שהיא אפילו פקחה את העיניים. רופא הילדים שלה הודיע לי שהיא הייתה אחת הילדות היחידות שהוא ראה עם אקזמה כל כך חמורה שלא גירדה עד לדימום – בכך שהייתי לידה יכולתי לתפוס את הידיים שלה ולמרוח קרם מרגיע בכל פעם שהיא הייתה צריכה.

הלילה הפך להיות עוד הזדמנות להתחבר ולהקשר. זה גרם לי להתעניין בשינה. בקליניקה שלי, התחלתי לשאול מטופלים איך הרבה מהם (כמבוגרים) ישנים לאורך כל הלילה. הרבה פחות ממה שאתם חושבים הצליחו. הרבה קמו לשירותים, אחרים בשביל לשתות, חלק קמו באופן קבוע ומצאו דרך להתמודד עם זה וחלק נאבקו בנדודי שינה. זה גרם לי להבין שאולי מה שאנחנו דורשים מתינוקות הוא למעשה די בלתי אפשרי לחלקם וכך התחלתי לחקור את הנושא. מצאתי שהרבה תרבויות מסביב לעולם לא מחשיבות התעוררויות במהלך הלילה למוזרות ואפילו מנצלות את הזמן הזה!

בשבט הקונג בבוטסואנה שרים ומשחקים. במאה ה-16 באירופה היו בתי קפה מיוחדים בשעות הלילה ששירתו את הלקוחות המיוחדים האלה. (מיתוס 8 שעות השינה הוא מאמר שמדבר על הנושא בצורה טובה) יש אפילו תפילות קתוליות שאמורות להיאמר ב"זמן שבין שתי השינות".

זה היה מידע רב ערך לתקופה שבה הבת שלי הייתה מתעוררת לגמרי בשתיים לפנות בוקר. במקום ללכת הלוך וחזור בניסיון להשכיב אותה בחזרה עשינו דברים. אפינו, ציירנו ואחרי שעה או שעתיים היא הייתה חוזרת לישון. השלב הזה החזיק מעמד רק מספר חודשים וכשאני מסתכלת עליו אני רואה איך הצלחנו לחטוף זמן איכות שאבד לנו בימים העמוסים בהם חזרתי לעבוד.

בגיל 4 היא החליטה שהגיע הזמן – היא התעוררה בוקר אחד ובזמן שהיא פתחה את הארון היא הכריזה "למה אנחנו צריכים לחלוק הכל?" כך הגיע לסיומו המנהג העקבי של שינה משותפת. גיסתי הביאה לי מיטה, הסבתי את חדר העבודה שלי לחדר שינה והיא יצאה מחדרי ועברה לחדר משלה.

הפילוסופיה האפריקאית מאחורי שינה משותפת והורות בשעת הלילה נתנה לי ארבע שנים של שחרור. הייתי חופשיה ליהנות מהקרבה שלנו בלי רגשות אשם, חופשיה לקבל את דפוסי השינה המשתנים שלה ולחכות להופעתה של עקביות טבעית, בעודי חופשיה לשחק איתה באמצע הלילה בגלל שלא היה לחץ על כך שהיא אמורה לעשות משהו שונה ממה שהיא עשתה באותו רגע. לא היה עליה לחץ להיות עצמאית בגיל צעיר כל כך ולא היו דאגות שהיא לעולם לא תלמד לעשות את אחד הדברים הטבעיים האלה – אלא פשוט בסגנון הייחודי לה.


ג'יי.סי. ניאלהבשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

ג'יי.סי. ניאלה היא אמא, יוצרת ואוסטאופטית שנהנית לחקור את השוני שלמזלנו עדיין קיים בין התרבויות ברחבי העולם.

יש לה עוד מאמר שתורגם לעברית שנקרא "מדוע תינוקות אפריקאיים לא בוכים?".

ולאתר שלה אתם יכולים להכנס כאן.

 

דר. ג'יימס מקנה

השיחה שלי עם המומחה לשינה משותפת ג'יימס מקנה

השיחה שלי עם המומחה לשינה משותפת ג'יימס מקנה

פורסם במקור בהאפינגטון פוסט

דר. ג'יימס מקנה הוא פרופסור לאנתרופולוגיה ומנהל מעבדת השינה ההתנהגותית לאמהות ותינוקות באוניברסיטת נוטרדאם. הוא מומחה בעל שם עולמי לשינת תינוקות – ובמיוחד לשינה משותפת ביחס להנקה. בשיחות שלנו, הוא שיתף את התובנות שלו על שינה משותפת ודפוסי שינה ביפאזית ונתן עצות להורים חדשים.

אתה תומך בשינה משותפת – תאר את המחקר שלך על סידור שינה זה. באילו אוכלוסיות הוא נפוץ? מה היתרונות של שינה משותפת?

המחקר שלי על שינה משותפת של אמהות ותינוקות התחיל כשגילינו שאשתי בהריון. כמו כל הזוגות שעומדים להיות הורים, רצנו לקנות את כל ספרי ההורות. אבל אחרי שקראנו כמה ספרים שעוסקים בדרך הטובה ביותר לטפל בתינוק שלך נשארנו עם שתי מסקנות: או שכל מה שלמדנו באנתרופולוגיה, תחום המומחיות שלי, היה שגוי, או שכל ההמלצות המערביות האלה לגבי הטיפול הטוב ביותר בתינוק שלך בכלל לא עסקו בתינוקות. אולי הם עסקו בכל מה שקשור לאידיאולוגיות התרבותיות והערכים החברתיים המערביים העדכניים שמשקפים את מה שאנחנו רוצים שתינוקות יהפכו להיות, במקום במי הם באמת ומה הם צריכים.

בכל קורס מבוא לביולוגיה אנתרופולוגית, סטודנטים לומדים שתינוק האדם הוא היונק העליון הכי פגיע, תלוי-מגע ואיטי להתפתח, בעיקר בגלל שבני אדם נולדים טרם זמנם מבחינה נוירולוגית, ביחס ליונקים עליונים אחרים. כדי שתינוק האדם יעבור בבטחה בפתח האגן הצר של האם, שהוא צורך אדריכלי להליכה זקופה, התינוק צריך להיוולד רק עם 25 אחוז מנפח המוח הבוגר שלו. המשמעות היא שהמערכות הגופניות שלו לא יכולות לתפקד בצורה מיטבית בלי מגע עם גוף האם, אשר ממשיך לווסת את התינוק בצורה דומה לזו שנעשתה בהריון. אשלי מונטאגו, הגיבורה האינטלקטואלית שלי, קראה לתינוקות האדם "עוברים חיצוניים" (extero-gestates). נגיעה בתינוק משנה את הנשימה, חום הגוף, קצב הגדילה, לחץ הדם, מידת הדחק והגדילה עצמה. במילים אחרות, גוף האם הוא הסביבה היחידה לה מותאם תינוק האדם. כמו שאמר דר. ויניקוט, פסיכולוג הילדים המפורסם, "אין תינוק, יש תינוק ומישהו."

זוהי נקודת פתיחה נכונה מבחינה מדעית להבין למה תינוקות לעולם לא יסכימו או יגיבו לתזכיר שאומר שהם צריכים לישון לבד. סביבת השינה המבודדת מייצגת משבר נוירולוגי לרך הנולד כיוון שהמיקרו-סביבה הזאת לא תקפה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של תינוקות. אכן, שינה בחדר לבד וחוסר בהנקה מוכרים כיום כגורמי סיכון בלתי תלויים למוות בעריסה, עובדה שמסבירה למה רוב העולם לא שמע על תסמונת המוות בעריסה.

אשתי ואני היינו המומים כשקראנו מה היה לחוקרי שינת ילדים להגיד לגבי שינה נורמלית לתינוקות והרעיון של "הרגעה עצמית". כבר אז ידענו שזה לא יותר ממבנה חברתי חסר ראיות אמפיריות שיגבו את מהימנותו.

כשנולד בני, גיליתי שאני יכול לשנות את הנשימה שלו על ידי שינוי מהירות הנשימה שלי, כאילו היינו אמורים להיות מתואמים אחד עם השני. המחקר שלי אישר מאוחר יותר שהנשימה של האם והתינוק מווסתת על ידי הנוכחות אחד של השנייה – קולות השאיפה והנשיפה, ההתרוממות והשקיעה של החזה והפחמן הדו-חמצני שננשף על ידי אחד ונשאף על ידי השנייה מזרז את הנשימה הבאה! טענתי במאמרים מדעיים שזה סימן נוסף שמזכיר לתינוקות לנשום, מנגנון אל-כשל למקרה שמעברי הנשימה הפנימית של התינוק יגמגמו.

חקרתי את ההשפעות הגופניות השליליות של הפרדה קצרת-טווח על גורי קופים – כמו קצב פעימות לב, נשימה, חום גוף, פגיעות לווירוסים, רמות קורטיזול, עיכול וגדילה. איך יכולתי להיות מופתע שהיונק העליון הכי פחות בוגר – אנחנו – יהיה אפילו רגיש יותר לכל האותות החושיים? החזקה, נשיאה ושינה עם התינוק הם לא רק רעיונות חברתיים נחמדים, אלא תרומה חשובה לרווחתם של התינוקות.

החלטתי לקחת את הידע שלי על התנהגות יונקים-עליונים, להכיל אותו עלינו, ולראות אם מגע לילי (הנקה ושינה משותפת) באמת יווסתו תינוקות בדרכים אותן תיארתי, ומה קורה כשתינוקות ישנים לבד. הובלתי קבוצת מדענים שתיעדו בפעם הראשונה את ההשפעות ההתנהגותיות והגופניות של שינת תינוקות מבודדת ואיך נראית שינה כשהיא נמדדת בהקשר השינה המשותפת וההנקה בהם היא התפתחה.

הראינו איך המודליות החושית של אימהות ותינוקות משפיעות בצורה הדדית אחד על השנייה. לא רק האמא משנה את השינה והמצב הגופני של התינוק, אלא גם התינוק מווסת את ההתנהגות ואת המצב הגופני של האם.

חשוב לזכור שהשינה המשותפת של אימהות ותינוקות עברה אבולוציה, אבל לא כך המיטות וכלי המיטה. אנחנו חייבים לנקוט באמצעי זהירות. אבל שינה משותפת יכולה להיות מגוננת כשהיא מקושרת להנקה. אנחנו יודעים היום שהרבה אימהות מניקות בוחרות בשינה משותפת בדיוק בגלל שהן מצליחות לישון יותר, לנהל את אספקת החלב שלהן בצורה טובה יותר, ולהתקשר בעוצמה חזקה יותר עם התינוקות שלהן.

כשעושים זאת בצורה בטיחותית, שינה משותפת משמחת אימהות (ואבות!) ותינוקות, ויש לה השפעות חיוביות על גדילת ילדים. אסור להכפיש או להגיד על אימהות שהן לא-אחראיות בגלל שהן ישנות עם התינוקות שלהן. למעשה, 90 אחוז מבני האדם ישנים עם התינוקות שלהן בצורה כזו או אחרת!

צוטטת על כך שכל בני האדם למעשה ישנים בצורה ביפאזית כשאמרת: "באמריקה, מצפים ממך ללכת לישון ב 23:00 ובעצם למות עד השעה 7:00, ואם זה לא קורה, אתה סובל מבעיה – נדודי שינה." איך אתה מגיב לכותרות שנותנות גבולות ברורים לכמות השינה שאנחנו "אמורים" לקבל?

נראה שחילוף החומרים האנושי מאט את הקצב בשעות אחר הצהריים, ובסבירות גבוהה, הביולוגיה שלנו נוטה לצורה מסוימת של שינה ביפאזית. העובדה שבתרבויות מגוונות אנשים מצליחים להתאים את עצמם לביולוגיה הזאת משקפת ללא ספק את העבר האבולוציוני שלנו, שהתפתח באזורים טרופיים שם היה צורך להימנע מהחום הכבד של היום.

הערכים החברתיים תוחמים, אם לא מווסתים, איך ומתי אנחנו ישנים. בארה"ב הביטוי, "אני לא רוצה שיתפסו אותי מנמנם", מרמז שנמנום הוא סוג של עבירה. תרבויות אחרות, לעומת זאת, מעדיפות נמנומים או סיאסטות במהלך היום.

הצורך האבולוציוני להיות דרוך במהלך השינה ולהתעורר במהירות איפשר לבני האדם להסתגל לאתגרים בסביבות חברתיות, פסיכולוגיות ורגשיות משתנות. לכן חשוב לכבד שוני בין אנשים ולקחת בחשבון את הבריאות הכללית ממספר נקודות מבט. אני מרגיש חוסר נוחות כשאני קורא כותרות עם הצהרות חד משמעיות, שיכולות לגרום לאנשים עם דפוסי שינה פחות סדירים לעצבנות, במיוחד כשהם מרגישים מצוין ומלאי אנרגיה במהלך היום. וכשכל המחלות והתסמונות מוסברים במונחים של מחסור כרוני בשינה, אנחנו צריכים להבין שההערכה של מהי הסיבה ומהי התוצאה היא דבר קשה.

כמומחה לשינת תינוקות, אילו טיפים אתה יכול לתת להורים חדשים שיעזרו לילד שלהם (ולעצמם) לישון?

תעשו מה שעובד במשפחה שלכם ותסמכו על עצמכם שאתם מכירים את התינוק שלכם יותר טוב מכל סמכות חיצונית. אתם מבלים את רוב הזמן עם הילד שלכם, וכל תינוק הוא שונה. פעוטות, ילדים וההורים שלהם, נפגשים במגוון דרכים שונות. למעשה, אין תבנית למערכת היחסים שנפתח. כשזה מגיע לסידורי שינה, הרבה משפחות מפתחות ומפגינות רעיונות מאוד גמישים בנוגע לאיפה התינוק שלהם "אמור" לישון. הורים עם רעיונות פחות נוקשים לגבי איך ואיפה התינוקות שלהם אמורים לישון נוטים באופן כללי להיות שמחים יותר ומאוכזבים פחות כשהילדים שלהם לא יכולים לתפקד כמו שהם "אמורים" – כלומר, לישון כל הלילה.

מעל לכל, תזכרו שלתינוקות אין אג'נדה. הם לא מנסים להקשות עליכם, או לתמרן אתכם. עם כאלה מוחות קטנים ולא מפותחים, הם הכי קרובים לגנים שלהם מאשר כל אדם יכול להיות ויש להם שליטה מועטה על ההתנהגות שלהם. בשישה-שבעה החודשים הראשונים לחייהם, לתינוקות אין "רצונות", רק צרכים. תזכרו שתינוקות הם "קורבנות" של ההתנהגות שלהם בדיוק באותה מידה כמו שאתם עלולים להיות.

הדבר החשוב עבור שביעות הרצון של ההורים הוא לא לקבל מה שאנשים אחרים אומרים שהם צריכים לעשות. במקום זאת, תהיו פתוחים לדרך בה מערך מערכות היחסים שמרכיב את המשפחה שלכם מצטלב ותזרמו עם הפתרונות שעובדים. תנסו לא לשפוט את השינה של התינוק שלכם. אל תבלבלו את ההמלצה הרפואית לשינה טובה עם "טוב מוסרי" – הרעיון שתינוקות "טובים" ישנים כל הלילה. ההמצאה התרבותית הכי גרועה להורים היא הרעיון של "תינוק טוב".

————————————

לכל המאמרים של דר. ג'יימס מקנה, תלחצו כאן.

ג'יימס מקנהמומחה בעל שם עולמי בשינת תינוקות – בשינה משותפת, ובמיוחד בקשר שלה להנקה, דר. ג'יימס מקנה הוא סמכות מצוטטת לרוב בנוגע לנושא ההורות המדובר הזה. כמנהל המעבדה לשינת אמהות-תינוקות באוניברסיטת נוטרה דאם, הוא ידוע כראשון שערך מחקרים פסיכולוגיים והתנהגותיים על ההבדלים בין שינה ביחד ובנפרד של זוגות אמהות-תינוקות. מקנה הוא תומך נלהב של שינה משותפת ומתמקד במחקרו ביחס שבין סידורי שינה, שיטות האכלה, וגורמי סיכון לסינדרום מוות בעריסה. המחבר של “Sleeping With Baby: A Parent’s Guide to Co-sleeping" מקנה פירסם יותר מ 130 מאמרים בבטאונים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים ורפואיים, והשלים שני מחקרים על מוות בעריסה ושינת תינוקות.

אווה נייר

קראתי את כל ספרי השינה לתינוקות

קראתי את כל ספרי השינה לתינוקות

נכנסתי לאמזון וקניתי את כל הספרים על התפתחות ושינת תינוקות. קראתי את כולם, כמו כמה בלוגים ואתרים שקשורים לשינה. אספתי הרבה עצות.

אסור לאמן תינוקות לשינה בכלל, לפני גיל שנה, לפני גיל שישה חודשים או לפני ארבעה חודשים, אבל אם תחכו יותר מידי, התינוק שלכם לעולם לא יוכל לישון בלעדיכם. ילדים אחרי צבא אף פעם לא צריכים שיניקו, ינדנדו, יעטפו אותם, ישירו להם, וכו' בשביל להירדם, אז אל תדאגו בקשר להרגלים רעים. הנקה, נדנוד, עיטוף, שירה, וכו' להרדמה הם הרגלים רעים ויש להפסיק אותם מיידית. רעש לבן יעזור להם להירדם. רעש לבן, רעשי פעימות לב, וכו', לא עובדים.  תנומות צריכות להיות תמיד במיטה ולעולם לא בנדנדה, רכב, עגלה או מנשא. לתת להם להירדם ברכב או בנדנדה מזיק לגולגולת שלהם. אם לתינוק שלכם יש בעיה להירדם במיטה, שימו אותם בנדנדה, רכב, עגלה או מנשא.

שימו את התינוק בחדר נפרד, במיטה בחדר שלכם, במיטה שלכם. שינה משותפת היא הדרך הטובה ביותר לישון, אבל היא יכולה להרוג את התינוק שלכם, אז לעולם אל תעשו זאת. אם התינוק שלכם לא ימות, תצטרכו לחלוק איתו מיטה עד הצבא.

השתמשו באותם הסימנים כמו בלילה: עמעמו אורות, שימרו על הבית שקט ודומם. הבדילו בין תנומות לשנת לילה על ידי השארת האורות דולקים ומידה קבועה של רעש. השאירו את החדר חם, אך לא חם מידי. תעטפו את התינוק צמוד, אך לא צמוד מידי. השכיבו אותם לישון על הגב, אבל אל תתנו להם לישון על הגב זמן רב מידי או שההתפתחות שלהם תתעכב. תנו להם מוצץ כדי להפחית את הסיכוי למוות בעריסה. היזהרו ממוצצים כי הם עלולים לגרום לבעיות הנקה ולהפסיק את השינה העמוקה של התינוק שלכם. אם התינוק שלכם ישן עמוק מידי, הוא ימות ממוות בעריסה.

אל תתנו לתינוק לישון יותר מידי, אם הוא מנמנם זמן רב מידי, תעירו אותו. לעולם אל תעירו תינוק. כל בעיה שיש לתינוק אפשר לפתור אם תשכיבו אותו לישון מוקדם יותר, אפילו אם הוא מתעורר מוקדם מידי. אם התינוק שלכם מתעורר מוקדם מידי, השכיבו אות לישון מאוחר יותר או החסירו תנומה אחת. אל תתנו להם לנמנם אחרי חמש אחה"צ. שינה גורמת לעוד שינה אז תנסו לגרום לילד שלכם לישון כמה שיותר. השכיבו את הילד לישון ער אך ישנוני. אל תעירו את התינוק אם הוא נרדם תוך כדי הנקה.

התחילו שגרה ותעקבו אחרי כל דבר. לא רק מתי התינוק נרדם וכמה זמן הוא ישן, אלא גם כמה זמן הוא היה ער, כמה תנומות היו לו במהלך היום, ומה עשיתם לפני שהוא נרדם. קבעו זמן מסוים בו אתם משכיבים אותם לישון. אל תסתכלו על השעון. קבעו להם סדר יום. סדר יום יהפוך את חייכם לבלתי אפשריים בגלל שלא תצליחו לעמוד בו ולבסוף תהפכו לאסירים בבית שלכם.

לתת להם לבכות עד שיירדמו יגרום להם לחשוב שנטשו אותם ושעוד מעט יטרוף אותם אריה. זה גם גורם לנזק מוחי. מעט מידי שינה תגרום לבעיות נפשיות וחברתיות, אז ודאו שאתם משכיבים אותם לישון בכל דרך אפשרית, בעיקר על ידי כך שיבכו עד שירדמו, שהיא השיטה האפקטיבית ביותר. לתת להם לבכות עד שהם נרדמים היא שיטה אכזרית מעבר לכל דמיון וגם הדבר היחיד שבאמת עובד כי ההורים הם הסחת דעת. היא תימנע מהילד שלך להקשר אלייך בצורה בריאה. שינה משותפת וצורות הרגעה עדינות יותר יגרמו לילד שלך להיות יותר מידי תלוי בך.

שטיפה של הפנים והצוואר של התינוק שלך לפני השינה יעזרו למנוע התעוררויות בלילה. כשתינוקות מתעוררים בלילה, זה לא בגלל שהם רעבים. אם התינוק רוצה לינוק כדי להירדם, תלחצי על הסנטר שלו כדי לסגור לו את הפה. אל תמנעי מהתינוק לינוק תוך כדי שינה, כי זה לא יגרום להרגל רע. היזהרי מהנקות לילה. אם תגיבי מהר מידי עם מגע או אוכל, התינוק יתמרן אותך. תינוקות לא מתמרנים אותך. תינוקות מעל גיל שישה חודשים יכולים לתמרן אותך.

תישני כשהתינוק ישן. תנקי כשהתינוק מנקה. אל תדאגי. לחץ גורם ללחץ אצל התינוק ותינוק לחוץ לא ישן.

————————————————————————————————————————-

אווה ניירהפוסט נכתב על ידי אווה נייר, ופורסם לראשונה ב Reddit.

בשביל לקרוא אותו, תלחצו כאן.

תודה למירי כנען שהעלתה את הרעיון לתרגם את המאמר הזה.

דרסיה נרבאז

שינת תינוקות נורמלית – רחם חיצוני

התנהגויות נורמליות של הורים ולמה הם לא יפגעו בילדים שלכם

"הילד שלי עדיין ישן איתנו במיטה"

הרבה הורים שישנים עם הילדים שלהם מקבלים הערות בסגנון, "הילד שלכם לא יעזוב אף פעם אם לא תעבירו אותו" או "מה עם הסקס שלכם?". אלה גורמים להורים לשאול את עצמם אם הם עושים את הדבר הנכון לילד שלהם, או שהם תוהים אם הם יתקעו עם בן 16 שעדיין רוצה לזחול למיטה של אמא ואבא כל לילה. בתחילה, בואו נעסוק בשאלה מתי ילד עוזב את מיטת הוריו. תהיו בטוחים שהילד שלכם לא יקח אתכם לצבא כדי שתישנו איתו במיטה גם אם לא תכריחו אותו לישון לבד.

הגיל בו ילדים מוכנים לעבור לחדר משלהם משתנה רבות ושינה משותפת היא נפוצה מאוד בעולם. ראוי לציין ששיעור השינה במיטה משותפת במדינות הסקנדינביות והאסייתיות גבוה בהרבה מאשר בארה"ב ובקנדה (מינדל, שדה, וויגנד, האו, גו, 2010; נלסון וטיילור, 2001; וולס-ניסטרום, 2005; לסקירה ראו את קאסלס, 2013). הורים שנשאלו על ידי חוקרים על הגיל בו הילד שלהם יזם מעבר לחדר אחר מדווחים על גילאים שהצעיר ביניהם בן 18 חודשים והמבוגר בן 10 שנים.

גורמים שמשפיעים על גיל המעבר כוללים: אח או אחות בחדר אחר (מה שמאפשר לחלוק חדר עם עוד ילד), הנוכחות של תינוק חדש במיטה (ותשומת הלב לבטיחות כלפי התינוק החדש וההפרעה בשינה לילד המבוגר יותר) והצרכים ההתפתחותיים של הילד. כל משפחה תצטרך לקחת בחשבון את הגורמים הרלוונטיים לילד שלהם. אף אחד לא צריך להגיד למשפחה להפסיק לחלוק מיטה אם זה עובד עבורם. באופן חשוב, המחקר על חלוקת מיטה לפרק זמן ארוך לא מצאה שום נזק חברתי, רגשי או קוגניטיבי לילדים שחולקים מיטה עם הוריהם לעומת ילדים שישנו בחדר משלהם מהינקות (אייבל, פארק, טיפן-ליץ', פינאו, לינן, 2001; ברחס, מרטין, נרוקס-גאן, הייל, 2011; גלר וגולדברג, 2004; אוקאמי, וויסנר, אולמסטד, 2002).

הדאגה השנייה שעולה בדרך כלל קשורה לזוגיות ההורים כשישנים במיטה משפחתית אחת. מחקר חדש שבוחן שינה משותפת ושביעות רצון מהזוגיות דיווח שלשינה משותפת אין השפעה על מערכת היחסים הזוגית כשהשינה המשותפת מכוונת (מסמר, מילר, יו, 2012). כששינה משותפת היא תגובה לבעיות שינה של הילד, הורים עלולים לדווח על לחץ רב יוצר במערכת היחסים, אבל סביר שזה בגלל הבעיות המשויכות לבעיות השינה של התינוק. בכל הנוגע לאינטימיות, הורים שחולקים חדר או מיטה עם הילדים שלהם מוצאים הרבה פעמים דרכים יצירתיות לוודא שגם הצרכים שלהם נענים. יש בלוגים מצויינים (ומצחיקים) בנושא אם אתם צריכים קצת עזרה.

החשיבות של הנקה לילית

רוב ההורים בחודשים הראשונים יודעים כמה מהר תינוק יכול להרדם בזמן שהוא יונק. למעשה, הנקה היא הרבה פעמים מה שמרדים את הקטנים שלנו. למרות שהרבה אנשים לא חושבים פעמיים על ההתנהגויות האלה כשהתינוקות שלהם עדיין קטנים, הם מתחיל לדאוג לגביהן כשהתינוק גדל. זה לא עוזר שהרדמות תוך כדי הנקה רשומה כאחת מהפרעות השינה על ידי חוקרי שינה (מלצר, מינדל, 2006) ושהרבה פעמים המשפחה והחברים יגידו לך שאת מזיקה לילד ושהוא אף פעם לא ילמד להרדם לבד. הרבה "מומחי שינה" ימליצו לא לתת לתינוק להרדם על הציצי שלך כדי לא ליצור "הרגל רע" (מלצר, מינדל, 2006), וימליצו שתעוררי אותו לפני שאת משכיבה אותו לישון לבד.

כל עוד שההנקה של התינוק שלך עד שהוא נרדם והשכבתו תוך כדי שהוא ישן הם לא בעיה עבורך, את לא צריכה לדאוג לגבי הילד שלך. איך אנחנו יכולים להגיד זאת? תחילה, ילד עייף מספיק ירדם עם או בלי הנקה. אף על פי שהרדמות תוך כדי הנקה יכולה להשאר הדרך המועדפת להרדם בשביל הילד (כי היא מלאה בקרבה ואינטימיות הכל כך הכרחיים ליצירת קשר חזק), זה לא יהיה שלב הכרחי. ככל שילדים מתבגרים, הם ירדמו במגוון מקומות ותנוחות. לא צריך להכריח תינוקות צעירים להרדם בלי תמיכה. הם עשויים להיות להצטרך לינוק כדי להיות רגועים ובטוחים מספיק על מנת להרדם. עוד גורם שיש לזכור הוא שכל הילדים נגמלים בסופו של דבר. הנקה והתכרבלות מעניקים נוחות לילד שלך, קרבה שמתקשרת עם תוצאות התפתחותיות חיוביות. ילדים יחפשו את הקרבה הזאת כחלק טבעי של התפתחותם. זה לא דבר רע, זה פשוט לספק לילד שלך את הקרבה שמהווה חלק טבעי בצמיחה והורות.

אם את עדיין לא בטוחה, תדעי שהנקה היא דרך טבעית לעזור לילדים לישון ולספק להם תמיכה חשובה לגדילתם. הורים צריכים לדעת שחלב אם בערב מכיל יותר טריפטופן (חומצת אמינו המעודדת שינה). טריפטופן הוא חומר שממנו נוצר סרוטונין, הורמון חיוני לתפקוד המוח ולהתפתחות. בהתחלת החיים, טריפטופן מוביל להתפתחות של יותר קולטני סרוטונין (היברד, ברוק, קרטר, האוג, הרצר, 1981). בהנקה לילית גם יש חומצות אמינו שמעודדות סינטוז סרוטונין (דלגאדו, 2006; גולדמן, 1983; ליאן, 2003). סרוטונין גורם למוח לעבוד טוב יותר, מעודד מצב רוח טוב יותר ועוזר למחזורי השינה-ערנות (סומר, 2009). אז זה עשוי להיות חשוב במיוחד שילדים יקבלו חלב אם בערב או בלילה בגלל הטריפטופן, מעבר לניסיון להרדים אותם.

עוד דאגה שעולה היא שתינוקות או ילדים שנרדמים על החזה (או אפילו על הידיים) יתעוררו ויחפשו את אותה סביבה בה הם נרדמו לראשונה (אנדרס, הלפרן, הואה, 1992). דבר זה עלול להוביל לבכי תוך כדי התעוררות כשהם מוצאים את עצמם בסביבה שונה, כמו עריסה. [הורים החולקים מיטה ומניקים מדווחים ירידה בסימני ההתעוררות כשהתינוקות לומדים לחפש את החזה של האם ולהתחיל לינוק מיוזמתם כשהם מתעוררים בלילה. למרות שיש יותר התעוררויות אצל זוגות שחולקים מיטה (מסקו, ריצ'רד, מקנה, 1997), האינטראקציה הטבעית הזאת מעניקה דרך מרגיעה ופשוטה לדאוג לתינוק כשהוא מתעורר.] במקרים האלה, כשהילדים מוכנים מבחינה התפתחותית, השכבתם כשהם כמעט רדומים ולתת להם להשלים את התהליך לבד עלולה להפחית התעוררויות הקשורות בסימון להורה. בכל אופן, אין לצפות שתינוק או פעוט ישן כל הלילה כיוון שיש להם מגוון צרכים הדורשים תגובות הוריות, אפילו במהלך הלילה.

"הילד שלי מנמנם רק כשאני בחוץ/הולכת והוא עלי"

נכון שזה יהיה נחמד אם תינוקות וילדים ירצו לישון בדיוק איפה שאנחנו רוצים להשכיב אותם? זאת לא בדיחה – זה יהיה נהדר, אבל למרבה הצער לא כך תינוקות ישנים. שמענו על אמהות מתלוננות שהן חייבות להיות בחוץ כדי שהתינוקת תנמנם בזמן שהן גרות בערים עם סופות וטמפרטורה של מינוס 30, או שחייבות ללכת בלי להפסיק (בפנים או בחוץ) מה שאומר שתנומות הן לא רק לא זמן להפוגה עבור האם, הן ממש לא נעימות.

באופן מעניין, המצבים הכי נפוצים דורשים מגע, צליל או תנועה, שלושה דברים שהיו לתינוק בשפע כשהוא היה ברחם. תזכרו שתינוקות נולדים לפחות תשעה חודשים מוקדם יותר בהשוואה לבעלי חיים אחרים בגלל גודל הראש (אם הם היו גדולים יותר הם לא היו יכולים לעבור בתעלת הלידה; ראו טרבית'ן, 2011), אז לפחות תשעה חודשים הגוף שלהם מצפה ל"רחם חיצוני". האם זה מפתיע כל כך שמחוץ לרחם הם מצפים לאותם הדברים שיעזרו להם לישון? בקשר למגע, אנחנו יודעים שאוקסיטוצין משחק תפקיד חשוב בתחושות שביעות רצון, בטחון ואהבה אשר משפיעים על איכות השינה שלנו (אובנס-מוברג,2003). אז לא קשה לדמיין שלתינוקות הקרובים גופנית למטפלים שלהם, אשר חווים שחרור של אוקסיטוצין,  יש סיכוי גבוה יותר להרדם ולהמשיך לישון.

גורם שני הוא צליל  – הראוי לציון מיוחד הוא קול פעימות הלב של המטפל, צליל מוכר ביותר לתינוקות מהזמן שלהם ברחם. כשהאם אוחזת בתינוק, קול פעימות הלב, הקול והנשימה שלה יכולים להוות רעש לבן שיעזור לתינוק להרגיש בטוח ולהמשיך לישון, למרות שאותן התוצאות יכולות לקרות גם כשמטפל אחר מחזיק את התינוק. כשזה לא אפשרי, מכונות רעש לבן שחוסמות חלק מהרעשים המגרים מהסביבה בזמן שהן פולטות רעש רקע יכולות לעזור לשינת התינוק. מכונות רעש לבן אלה מצליחות לעודד שינת תינוקות (ספנסר, מורן, לי, טלברט, 1990), ועוזרות לחלק מההורים לישון טוב יותר (לי, גיי, 2011).

הגורם השלישי, תנועה, היה גם הוא בשפע ברחם, כשהתינוקת הייתה בשק רך ונוזלי והתנדנדה בקביעות. זוכרת איך התינוקת ברחם שלך הייתה תמיד ערה כשנחת? זה בגלל שהיא ישנה בזמן שזזת. הורים מודרניים בתרבויות מערביות מתמקדים הרבה פעמים בנסיעה ברכב כדי לגרום לילדים שלהם לישון. התנועה המרגיעה ביחד עם הכסא הנוח יכולים לשלוח הרבה ילדים למצב ישנוני, מה שמאפשר להם לנמנם בסיפוק בעוד ההורים נוהגים הנה והנה ללא יעד. אבל, את אותה שינה הנגרמת מתנועה אפשר גם להשיג על ידי שימוש בעגלה, מה שמאפשר לאמא או אבא לצאת לסידורים או לצאת להליכה או ריצה. כנראה הטוב מכולם, הוא המנשא המספק תנועה, מגע וצליל, הכל תוך שהוא מאפשר למטפל לעשות סידורים או באופן כללי להמשיך בחייו. נשיאת תינוקות עשויה לספק את הצורה הטובה ביותר של "רחם חיצוני" כדי לפתח את המוח והגוף של התינוק בדרכים אופטימליות (נרבאז ושותפים, 2013).

הנקודה פה היא שזה נורמלי שתינוקות יעדיפו לישון במגע עם אחרים ולא בנפרד שזה מה שאנשים עלולים להגדיר כמרחב השינה האידיאלי. למרות שמבוגרים עשויים להעדיף זאת, מיטה בחדר שקט היא לא בהכרח אידיאלית לתנומת התינוק. לתקציר של התנהגויות נמנום ובטיחות בזמן נשיאת תינוקות תלחצו כאן לתדפיס נהדר מ ISIS (המקור למידע על שינת תינוקות).

***

סיכום

במהלך שלושת הפוסטים האלה,אנחנו מקוות שהבהרנו שהרבה פעמים מה שהורים חושבים שהוא בעייתי בדפוסי שינת התינוק שלהם ודורשים "תיקון" הם למעשה דברים נורמליים ותקינים מבחינה התפתחותית. אנחנו מודעות לעובדה שהרבה משפחות עדיין מוצאות ששינת התינוק או הפעוט שלהם בעייתית, ולכן אנחנו גם כותבות על איך לעזור עם השינה שלהם. מה שאנחנו מקוות שהורים יקחו מהסדרה הזאת הוא (א) הבנה טובה יותר על המגוון הרחב של התנהגויות המרכיבות את "הנורמלי" כשזה מגיע לשינת ילדים ו- (ב) שאם ההתנהגות לא מהווה בעיה למשפחה, את יכולה להיות בטוחה שהילד לא סובל מההתנהגויות הנורמליות האלה. במקום לעשות מה שאומר מומחה כזה או אחר, תביני מה דרוש כדי לשמור על בטיחות התינוק שלך כשהוא ישן ותבני את סביבת השינה מסביב לזה… לאחר מכן תעשי מה שהכי טוב לילד שלך. תתני לילד שלך להיות המדריך שלך.

————————————————————————————————————————

בשביל לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

לחלק הראשון בסדרה, תלחצו כאן.

לחלק השני בסדרה תלחצו כאן.

השתתפו בכתיבת הסדרה:

טרייסי קאסלס מאוניברסיטת קולומביה הבריטית
www.evolutionaryparenting.com

שרה אוקוול-סמית
babycalming.com

וונדי מידלמיס, אוניברסיטת צפון טקסס

ג'ון הופמן
uncommonjohn.wordpress.com

קת'לין קנדל-טאקט, אוניברסיטת טקסס טק
http://www.uppitysciencechick.com/sleep.html

הלן סטיבנס
Safe Sleep Space

ג'יימס מקנה, המעבדה להתנהגויות שינת אם-תינוק, אוניברסיטת נוטרה-דאם
www.cosleeping.nd.edu

דרסיה נרבאז

דרסיה נרבאז היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת נוטר דאם. המחקר שלה בוחן שאלות בנוגע לההכרה מוסרית, התפתחות המוסר וחינוך למוסר. היא כתבה עשרות מאמרי מחקר ופרקים. היא המחברת והעורכת של ארבעה ספרים נושאי פרסים. היא העורכת של הירחון ללימודי חינוך. הספר האחרון שלה עוסק באבולוציה, חוויות מוקדמות והתפתחות.

דרסיה נרבאז

שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

"הילד שלי מתעורר כל שעה"

בעיות שינה אצל תינוקות מהווים חלק מהדאגות השכיחות ביותר המדווחות על ידי הורים לילדים צעירים. תשאלו הורים חדשים ורובם יתלוננו על מחסור בשינה. הרבה מהם גם ידאגו שמה שהם חווים הוא לא "נורמלי" ויאמינו שלילד שלהם יש בעיה שצריך לתקן. אז הם בודקים בספרים, שואלים חברים ומשפחה או אפילו את הרופאים שלהם מה לעשות לגבי דפוסי השינה הבעייתיים של הילד. בנוסף על כל זה, הם מרגישים חרדה גדולה כלפי הילדים.

חלק ממגיפת החרדה של ההורים לגבי שינת ילדים הוא שאנחנו חיים בתרבות בה אומרים שוב ושוב להורים שהם צריכים לדאוג לגבי השינה של הילד שלהם, שיהיו השלכות הרות גורל אם הילד שלהם לא יישן מספיק. בעיה נוספת היא שרוב ההורים החדשים, להם ניסיון מועט ביותר עם ילדים קודם לכן, לא מודעים מה באמת "נורמלי" כשזה מגיע לשינת תינוקות.

מודעות לדפוסי שינה נורמליים יכולים להקל על הלחץ והחרדה שמרגישים ההורים, מה שיוביל לשמחה רבה יותר לכל המשפחה.

אז מה נורמלי? להמשיך לקרוא שינת תינוקות נורמלית: שיטות האכלה והתפתחות

קווי מנחה לשינה משותפת

קווי מנחה לשינה משותפת בטוחה

קווי מנחה לשינה משותפת בטוחה

קווי מנחה לשינה בטוחה עם תינוקות:

להביא למקסימום את הסיכויים לשינת תינוקות בטוחה בנפרד וביחד (במיטה משותפת, במיוחד), על ידי ג'יימס מקנה פרופסור לאנתרופולוגיה ביולוגית, מנהל המעבדה לשינת אם-תינוק, אוניברסיטת נוטרה דאם.

קווי מנחה לשינה משותפתמתחת סיכמתי והדגשתי חלק מהנושאים שיש להתחשב בהם כשאתם מחליטים איפה ואיך יישן התינוק שלכם.

מה המרכיבים של "סביבת שינה בטוחה" ללא קשר למקום בו ישן התינוק?

שינת תינוק בטוחה מתחילה עם הריון בריא, בעיקר בלי שהעובר ייחשף לעישון מצד האם.

הנקה עוזרת בצורה ניכרת להגן על תינוקות ממקרי מוות הכוללים מוות בעריסה או מוות פתאומי אחר וממחלות משניות ו/או פגמים מולדים.

שינת תינוק בטוחה לאחר הלידה מתחילה עם הנוכחות של אמא מחוייבת, מניקה ומיודעת, או עם אבא מיודע ומחוייב.

תינוקות צריכים לישון על הגב, על משטחים מוצקים, נקיים, בהעדר עשן, מתחת לשמיכה דקה (נוחה), ולעולם אין לכסות את הראש שלהם.

אין לשים בובות או כריות מסביב לתינוק ואף פעם לא להניח תינוק לישון על גבי כרית.

אין להשתמש בעור כבש או חומרים תפוחים אחרים ובמיוחד אין להשתמש במזרונים בסגנון פופים. מיטות מים יכולות גם כן להיות מסוכנות, והמזרנים תמיד צריכים להפגש עם מסגרת המיטה. אסור לתינוקות לישון על ספות או כורסאות, עם או בלי מבוגר כיוון שהם יכולים להחליק (עם הפנים מטה) לתור רווח או להתקע בגב הספה.

מיטה משותפת: חשוב להיות מודעים שמיטות של מבוגרים לא תוכננו להבטיח בטיחות של תינוקות!

  • על תינוקות שמואכלים בבקבוק לישון תמיד לצד האם על משטח נפרד ולא באותה המיטה.
  • אם ישנים באותה המיטה, בצורה האידיאלית, על שני ההורים להסכים ולהרגיש נוח עם ההחלטה. כל אחד מהאנשים החולקים את המיטה צריך להבין שהיא או הוא אחראים באותה מידה לתינוק ולהכיר בנוכחות התינוק. לפי הרגשתי שני ההורים צריכים לחשוב על עצמם כמטפלים עיקריים.
  • תינוקות מגיל שנה ומטה לא כדאי שישנו עם אחים או אחיות – אלא תמיד עם אדם שיקח אחריות על כך שהתינוק נמצא שם.
  • אנשים שלוחקים סמי הרגעה, תרופות או סמים, או שיכורים – או כאלה שקשה להם להתעורר במידה מוגזמת אסור שישנו על אותו המשטח עם התינוק.
  • שיער ארוך באופן מופרז צריך להיאסף כדי למנוע הסתבכות של השיער סביב צוואר התינוק (כן זה באמת קרה!).
  • אנשים שמנים מאוד, שעלולים לא להרגיש איפה בדיוק או כמה קרוב נמצא התינוק, יכולים לרצות לישון לצד התינוק אך על משטח שונה.
  • חשוב להבין שהתנאים הפיזיים והחברתיים שבהם מתרחשת השינה המשותפת, בכל צורותיה המגוונות, הם אלה שיקבעו את הסיכונים והתועלות של התנהגות זו. מה שקורה במיטה הוא מה שחשוב.
  • עלול להיות חשוב לבחון או להרהר על האם תחשבו שחנקתם את התינוק שלכם אם, בתסריט הכי בלתי סביר, התינוק שלכם מת ממוות בעריסה בזמן שהוא היה במיטה שלכם. כמו שתינוקות יכולים למות ממוות בעריסה בשינה מבודדת חסרת סיכונים, כך גם עלול להיות שהתינוק ימות בשינה משותפת חסרת סיכונים. רק תוודאו, במידת האפשר, שאם התינוק נפטר, שאת או בעלך לא תחשבו שהשינה המשותפת תרמה למוות, או שאחד מכם באמת חנק בטעות את התינוק. שווה לחשוב על זה.

מלבד לעולם לא לתת לתינוק לישון מחוץ להשגחתו של מבוגר מחוייב, כלומר שינה משותפת על משטחים שונים הבטוחה לכל התינוקות, אני לא ממליץ לשום הורה סוג מסויים של סידור שינה כיוון שאני לא מכיר את הנסיבות תחתיהן ההורים חיים. מה שאני ממליץ הוא לקחת בחשבון את כל האפשרויות ולהיות מיודע ככל האפשר ולהתאים את מה שלמדת עם מה שאת חושבת שיכול לעבוד בצורה הטובה ביותר לך ולמשפחה שלך.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

טרייסי קאסלס

מוכיחים את הסיכון באימון שינה לתינוקות

מוכיחים את הסיכון באימון שינה לתינוקות

נכתב על ידי טרייסי ג. קאסלס, Evolutionary parenting. אם אתם רוצים לקרוא את המאמר באנגלית, תלחצו כאן.

מאמר ביקורת חדש בירחון לרופאי ילדים התפתחותיים והתנהגותיים[1] גורם לי לשמוע מקהלות מלאכים, לראות את העננים נפתחים, ואת השמש מאירה (אני גרה בונקובר, אז זה משהו שאני כמעט לא רואה) על כך שמישהו סוף סוף מתייחס לעניין אימון השינה אצל ילדים צעירים על ידי סיכום כל המחקר (אם כי רק עד גילאי שישה חודשים). מאמר הביקורת החדש בוחן את כל המאמרים מ 1993 עד אוגוסט 2013 שבחנו את ההשפעות של אימון שינה על תינוקות מתחת לגיל שישה חודשים.

תינוק בוכהרק לתזכורת, אם אנשים לא יודעים, הרבה רופאים, מומחי שינה, יועצי שינה ומרפאות מתחילים לעודד אימון שינה בגיל 3 או 4 חודשים. הורים מסויימים מתחילים אפילו יותר מוקדם. וכשמישהו מאיתנו מדבר נגד העידוד של אימון שינה, וטוען שתינוקות נמצאים בתקופה רגישה בפרק הזמן הזה (מה שנקרא השליש הרביעי) או שתהליכי השעון הביולוגי שלהם מתפתחים בצורה טבעית ואנחנו לא רוצים לשבש אותם, או שסוג זה של אימון יכול להזיק להצלחת ההנקה, אומרים לנו שאנחנו צריכים להוכיח את הנזק אם אנחנו לא רוצים שיעודדו את זה. טוב… הנה ההוכחה. (תזכרו שאנחנו מדברים על עידוד של משהו פה, אנחנו לא מדברים על הורים שהשתמשו בטכניקות שלא ביודעין או שנאמר להם על ידי רופאים, יועצי שינה וכו' להשתמש בטכניקות האלה מוקדם.)

דר. פמלה דאגלס ודר. פיטר היל מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה (שהייתי רוצה לקנות לשניהם משקאות) ביצעו את הביקורת. 43 מאמרים עמדו בקריטריון הכניסה. היו מספר טכניקות לאימון שינה שונות שנכללו בביקורת. החשודים המיידיים, כמו גם הפרדת ההנקה משינה ומגע (כלומר לא לתת לתינוק להרדם על הציצי או על הידיים, ללמד את הילד להרגיע את עצמו בלי מגע או אוכל), לקבוע זמן לשינה של התינוק בין אם הוא עייף או לא, והפחתה של גירוי במהלך היום. הם בחנו את כל אלה לגבי התוצאות המשוייכות אליהם לתינוקות ולאמהות.

אחד הגילויים המטרידים ביותר הוא שלמאמרים שמעודדים אימון שינה בחודשים הראשונים אין באמת גיבוי מדעי. מה שהרבה מהם מצאו הוא שהשינה מתייצבת במהירות במהלך ארבעת החודשים הראשונים לאחר הלידה ועקב כך, מניחים שאלה ראיות שאימון שינה מונע בעיות במחזורי השינה אצל תינוקות. אבל כשבוחנים את ההשפעות לתינוק ולאמא (כי היא זאת שעשתה את עיקר אימוני השינה במחקרים שנמצאו), הם מצאו את הדברים הבאים:

• אימון שינה במהלך 12 השבועות הראשונים אכן גורם למשך שינה ארוך יותר אבל לא מפחית בכי, שהוא הדאגה העיקרית אצל הורים שמבקשים אימון שינה.

• התעוררויות לילה מוגברות אצל תינוקות יונקים לא משוייכות לכל סוג של הפרעות שינה או התנהגותיות למרות שישנם הרבה אנשים שרומזים על השלכות ארוכות טווח המשוייכות להתעוררויות בלילה.

• תינוקות בעלי סימנים של התעוררויות בלילה או הפרעות שינה אחרות בגיל שישה חודשים (ללא התערבות) הם בעלי בריאות נפשית נורמלית בגילאי הבגרות, כלומר לאלה שרומזים על קשר לבעיות מאוחרות אין ראיות לעמוד מאחוריהם.

• לאלה שדואגים לגבי אמהות עם דכאון, אימון שינה לפני גיל שישה חודשים לא נמצא שהוריד דכאון לאחר לידה בכלל. למעשה, בעיות שינה של האם לא תואמות לשינה של התינוק אלא הן נגרמות מהדכאון, לא מהתינוק.

• למעשה, דכאון לאחר לידה חזה עוררות ארוכה יותר של התינוק בלילה (אבל לא תכיפה יותר), ולא להיפך.

• אמהות שמתעוררות יותר כדי להניק מדווחות על איכות שינה טובה יותר ורמות נמוכות יותר של דכאון לאחר לידה.

• במחקרים הבודדים שדיווחו על ירידה בדכאון לאחר לידה עקב התערבות, ההתערבויות היו מורכבות ביותר עם הרבה גורמים שונים (כמו תמיכה לאם) והירידה בדכאון לא יכולה להיות משוייכת לאימון השינה.

• להפרדת האכלה משינה בתינוקות מתחת לחצי שנה נקשר סיכוי גדול יותר לכשלון בהנקה.

• לוח זמני שינה וטיפול נוקשה בחודשים הראשונים נקשר לסיכון גדול פי שלושה לבעיות התנהגותיות בגיל שישה חודשים ובכי כפול מאשר תינוקות שטיפלו בהם לפי סימן.

• לשים תינוק בחדר חשוך במהלך היום בטוענה שהם צריכים לישון או שהם בוכים כי הם "יותר מידי מגורים" או "עייפים מידי" למעשה מעכב את הביסוס של שנת לילה (כלומר יותר התעוררויות בלילה) ומגביר את הסיכוי למוות בעריסה. זה גם מפחית את היכולת של האמא לפתח ביוריתמוס יומי טוב עם התינוק מה שמפחית את הבריאות הנפשית של האם.

• המיקוד על התערבות בשינה – בעיקר הזמן שהתינוק ישן, כמה זמן עבר בין שינה לשינה, מספר ההתעוררויות, וכו'. – מגביר את החרדה ההורית. זה עלול גם לגרום לשינה גרועה יותר של התינוק.

אולי הדבר הכי מעניין, למרות שהוא לא השפעה, היא שרוב המשפחות לא מדווחות על בעיות שינה של התינוק בששת החודשים הראשונים. לרוב האנשים נאמר להשתמש בטכניקות התנהגותיות כגורם מונע לבעיות מאוחרות. אלא שאין ראיות שזה עובד וכמו שקראנו, זה יכול לגרום ליותר בעיות למשפחה בטווח הקצר ובטווח הבינוני. ואף אחד מהמחקרים האלה לא בדק בכלל השפעות ארוכות טווח או בעיות רגשיות שיכולות להיגרם מאימון שינה בגיל צעיר כל כך, לכן השאלה של נזקים ארוכי טווח נשארת בעינה.

מה לעשות? כמו שהכותבים פה ממליצים, טיפול צריך להיות כוללני. לפי החוקרים והכותבים האלה, טיפול מוקדם של כל בעיה שהיא צריך להמנע מאימון שינה ומכל טכניקות התנהגותיות ובמקום לטפל לפי סימן, סינכרוניות הורה-ילד, ביוריתמוס יומי בריא, והפניית תשומת הלב לחרדה הורית לגבי שינה ובכי נורמליים. יתרה מכך, בעיות בהאכלה צריכות להבדק כאחד הגורמים הפוטנציאליים לאי נוחות אצל התינוק, לכן הורים צריכים לקבל את כל העזרה שהם צריכים כדי להתייחס לכל בעית האכלה.

זה לא עצוב שהיינו צריכים 20 שנים של מחקרים כדי להוכיח נזק? לא היינו יכולים לעודד זאת ולחסוך למשפחות האלה את החרדה, מתח, והבעיות שמגיעות עם העידוד של משהו שלא הוכח כלא מזיק למרות שהוא סותר כל נורמה ביולוגית?

אז… יועצי שינה, "מומחים" לתינוקות, רופאים וכל מי שמעודד אימון שינה אצל תינוקות צעירים. מה אתם הולכים לעשות עכשיו?

[1] Douglas PS, Hill PS. Behavioral sleep interventions in the first six months of life do not improve outcomes for mothers or infants: a systematic review. J Dev Behav Pediatr 2013; 34: 497-507

———————————————————————–

טרייסי קאסלסטרייסי קאסלס היא הכותבת העיקרית ל Evolutionary parenting. היא סיימה תואר ראשון במדעי הקוגניציה באוניברסיטת קליפורניה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה והיא כרגע מועמדת לדוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית באותה אוניברסיטה, שם היא לומדת איך גורמים אבולוציונים מסויימים משפיעים על התנהגות אמפתית בילדים. טרייסי משמשת כיועצת בשותפות בריאות הילד וזכויות האדם ועבדה בעברה במועצה הקנדית ללמידה, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש למחקר אלמנטים של למידה לאורך משך החיים. אבל הכי חשוב בעבורה, היא אמא למדלין (מאדי), לבן החורג דסמונד, ואישתו של בריאן.

פיטר גריי

למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה

למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה: סיפור על חוסר התאמה אבולוציוני

פורסם ב 11 לאוקטובר 2011 ע"י פיטר גריי ב"החופש ללמוד"

המפלצות מתחת למיטה אמיתיות

פעוטות וילדים צעירים בחברה שלנו מוחים באופן קבוע כשהם הולכים לישון. הם נותנים כל מיני תרוצים. הם אומרים שהם לא עייפים, כשלמעשה ברור שהם עייפים. הם אומרים שהם רעבים, או צמאים, או צריכים לשמוע סיפור (ואז עוד סיפור אחד) – הכל בשביל להרוויח זמן. הם מדברים על פחד מהחושך, או ממפלצות בארון או מתחת למיטה. תינוקות קטנים שלא יודעים לדבר, שעדיין לא יכולים להביע את הפחדים שלהם או לנסות להתמקח, פשוט צורחים.

למה כל המחאה הזאת? לפני הרבה שנים, הפסיכולוג הביהייויוריסט ג'ון ב. ווטסון טען, למעשה, שהתנהגות זו היא פתולוגית ונובעת מפינוק יתר וקלקול של הילדים[1]. שאריות של ההשקפה הזאת עדיין נמצאות בספרים על גידול ילדים, שם העצה הרווחת היא שההורים חייבים להיות נוקשים בקשר לשעת השינה ולא לוותר. זה, אומרים מומחים, הוא קרב כח רצון, ואתם, כהורים, חייבים לנצח כדי לא לקלקל את ילדיכם.

אבל ברור שמשהו חסר בהסברי המומחים. למה פעוטות וילדים צעירים בוחרים לאתגר את ההורים שלהם בנושא הספציפי הזה? הם לא מוחים נגד צעצועים, או שמש, או חיבוקים (טוב, בדרך כלל). למה הם מוחים על ללכת לישון כששינה היא משהו טוב ונחוץ להם?

התשובה מתחילה להפציע ברגע שאנחנו עוזבים את העולם המערבי ומסתכלים על ילדים במקומות אחרים. מחאות שעת השינה הן ייחודיות לתרבות המערבית. בכל התרבויות האחרות, פעוטות וילדים צעירים ישנים באותו חדר ובדרך כלל באותה מיטה עם מטפל בוגר אחד או יותר, ומחאת שעת השינה כלל לא קיימת[2]. מה שפעוטות וילדים צעירים מוחים עליו,כנראה, היא לא ההליכה לישון לכשעצמה, אלא ההליכה לישון לבד, בחושך, בלילה. כשאנשים מחוץ לתרבות המערבית שומעים על המנהג המערבי להשכיב ילדים צעירים לישון בחדרים נפרדים, לרוב אפילו בלי אח או אחות מבוגרים לישון איתם, הם מזועזעים. "הילדים המסכנים!" הם אומרים. "איך ההורים שלהם יכולים להיות אכזריים כל כך?" אלה שהכי מזועזעים הם אנשים שחיים בחברות של ציידים-לקטים, כי הם יודעים טוב מאוד למה ילדים צעירים מוחים נגד השארתם לבד בחושך.

רק עד לפני 10,000 שנים היינו כולנו ציידים-לקטים. כולנו חיינו בעולם שבו כל ילד צעיר, לבד, בחושך, יכול היה להיות חטיף טעים לטורפים ליליים. המפלצות מתחת לדלת או בתוך הארון היו אמיתיות, שוחרות לטרף בג'ונגל או בסוואנה, מרחרחות מסביב, לא הרחק ממחנה השבט. בקתת קש לא הייתה הגנה, אבל קרבה למבוגר, או עדיף להרבה מבוגרים, הייתה הגנה. בהיסטוריה של המין האנושי, לפעוטות וילדים צעירים שנבהלו ובכו כדי לעורר תגובה של מבוגר כשהם נשארו לבד בלילה היה סיכוי טוב יותר לשרוד ולהעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים מילדים שקיבלו את גורלם בשלווה. בחברת ציידים-לקטים רק משוגעים או מזניחים קיצוניים היו משאירים ילד קטן לבד בלילה, בסימן הכי קטן למחאה מצד הילד, מבוגר כלשהו היה מגיע להציל אותו.

כשילד בוכה כי השאירו אותו במיטה לבד בחושך, הילד שלך לא מנסה לבדוק את כח הרצון שלך! הילד שלך צועק, באמת, על חייו. הילד שלך צועק כי מבחינה גנטית כולנו ציידים-לקטים והגנים של הילדים שלך מכילים את המידע שלשכב לבד בחושך זאת התאבדות.

זאת דוגמה לרעיון של חוסר התאמה אבולוציוני. יש לנו פה חוסר התאמה בין הסביבה של אבותינו האבולוציונים, בה עוצבה הבריה הגנטית שלנו, והסביבה בה אנו חיים היום. בסביבה של אבותינו האבולוציונים, ילד לבד בלילה היה בסכנה רצינית להיאכל. היום, ילד לבד בלילה לא בסכנה רצינית להיאכל. בסביבה של אבותינו האבולוציונים, אף הורה שפוי ( או סבתא או דוד או דודה, או חבר מבוגר אחר בשבט) לא יתן לילד לישון לבד. אם בהיסח הדעת נשאר ילד רחוק מידי ממבוגר בלילה, בכי הילד היה מקבל תשומת לב מיידית.  היום, בלי הסכנות המעשיות, פחד הילד נראה לא הגיוני, אז אנשים נוטים לחשוב שהוא באמת לא הגיוני ושהילד צריך ללמוד להתגבר עליו.  או, אם הם קוראים את "המומחים", הם לומדים שהילד רק בודק את כח הרצון שלהם והוא מתנהג בצורה "מפונקת". וכך, אנשים נלחמים בילדיהם במקום להקשיב להם ולתחושות הבטן שלהם שאומרים להם שכל תינוק בוכה צריך להרים, להחזיק קרוב, לטפל בו, ולא להשאיר אותו לנפשו כדי "שיתגבר על זה".

מה אנחנו עושים עם חוסר התאמה אבולוציונית? במקרה הזה, שתי אפשרויות מופיעות. אנחנו יכולים לעשות מה "שהמומחים" מציעים ולהכנס למלחמת כח רצון ממושכת, או שאנחנו יכולים לעשות מה שהגנים שלנו מציעים ולחשוב על דרך שלא תהיה לא נוחה מידי לתת לילדינו לישון קרובים אלינו. כשבני נולד, לפני הרבה זמן כשהייתי סטודנט לתואר ראשון, הבחירה הייתה קלה. גרנו בדירת חדר, אז לא הייתה אפשרות להשכיב אותו לישון בנפרד מאיתנו. בחלק מהמובנים החיים קלים יותר כשאתה עני מאשר כשאתה יכול להרשות לעצמך דירה או בית עם יותר מחדר אחד.

[1] Watson, J. B. (1928). Psychological care of infant and child. New York: Norton.  //   [2] Barry, H., & Paxson, L. (1971). Infancy and early childhood: Cross-cultural codes, 2. Ethnology, 10, 466-508.  // Morelli, G. A. et al. (1992), Cultural variation in infants' sleeping arrangements. Questions of independence.  Developmental Psychology, 28, 604-613.  //    [3] Konner (2002). The tangled wing: Biological constraints on the human spirit (2nd ed.). New York: Holt.

—————————————————————————————————————–

פיטר גריי

פיטר גריי, ד"ר. פרופסור למחקר באוניברסיטת בוסטון, המחבר של "חופשיים ללמוד" (Free To Learn, Basic Books) ו "פסיכולוגיה" (Psychology, Worth Publishers, ספר הוראה אוניברסיטאי כעת במהדורה שישית). הוא ערך ופרסם מחקרים בפסיכולוגיה השוואתית, אבולוציונית, התפתחותית וחינוכית. הוא למד לתואר ראשון באוניברסיטת קולומביה ורכש דוקטורט במדעי הביולוגיה באוניברסיטת רוקפלר. כתיבתו ומחקרו הנוכחיים מתרכזים בעיקר על דרכי הלמידה הטבעיות של ילדים ועל הערך המתמשך של משחקים. הוא משחק בעצמו לא רק במחקר וכתיבה, אלא גם ברכיבת אופניים למרחקים, קייקים, סקי למרחקים וגידול ירקות. אתם מוזמנים לבדוק את שאר הרשומות בבלוג שלו "החופש ללמוד".