ארכיון תגיות: ציטוטים

ג'ון הולט

17 ציטוטים של ג'ון הולט

17 ציטוטים של ג'ון הולט

  • ציטוטים של ג'ון הולט"אנחנו מבקשים מילדים לעשות במשך רוב היום מה שמעט מאיתנו המבוגרים מסוגלים לעשות אפילו לשעה. כמה מאיתנו, שנמצאים בהרצאה שלא מעניינת אותנו, יכולים לשמור שמחשבותינו לא יתפזרו? כמעט אף אחד." מתוך כיצד נכשלים ילדים
  • ג'ון הולט עונה לשאלה הבאה:
    שאלה: "האם יהיה להם את ההזדמנות להתגבר על או לעשות דברים שהם חושבים שהם לא רוצים לעשות?"
    תשובה: אני לא בטוח מה הכוונה בשאלה הזאת. אם הכוונה, האם ילדים בחינוך חופשי יתנסו בדברים קשים ותובעניים כדי להשיג מטרות שהם קבעו בעצמם, הייתי אומר שכן, החיים מלאים בדרישות כאלה. אבל זה בכלל לא אותו דבר כמו לעשות משהו, ובמקרה של בית ספר משהו מטופש ומשעמם, רק בגלל שמישהו אחר אומר לך ושתיענש אם לא תעשה זאת. בין אם ילדים מתנגדים לדרישות כאלה או נכנעים להם, זה רע בעבורם. המאבק בקשיים של מטלה שאין מנוס מפניה בונה אופי, קבלת מרות של כוח חזק ממך הורס אותו." – מתוך Teach Your Own
  • "אנחנו שמאמינים שילדים רוצים ללמוד על העולם, וטובים בכך, ויכולים לעשות זאת בעזרת רק מעט כפייה או התערבות של מבוגר, אנחנו כנראה לא יותר מאחוז אחד של האוכלוסייה, אם בכלל. ואנחנו לא נהפוך להיות הרוב בימי חיי. זה לא כל כך מפריע לי יותר, כל עוד המיעוט הזה ממשיך לגדול. העבודה שלי היא לעזור לו לגדול." – מתוך Teach Your Own
  • "אני חושב שילדים צריכים הרבה יותר הזדמנויות לבוא במגע עם מבוגרים שעוסקים ברצינות בעבודתם המבוגרת, לא רק לבלות עם מבוגרים שמשעשעים או מדריכים או מתנהגים יפה לילדים. הם גם צריכים הרבה יותר הזדמנויות משיש להם להתרחק ממבוגרים, ולחיות את חייהם משוחררים מתשומת הלב החרדה של אחרים." – מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לגבי קריאה, ילדים לומדים משהו הרבה יותר קשה מקריאה בלי הוראה – כלומר, לדבר ולהבין את שפת האם שלהם. אני לא חושב שהם היו יכולים ללמוד אותה אם היו מדריכים אותם. אני חושב שלימודי קריאה הם אויב הקריאה." מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לחיות זה ללמוד וכשילדים חיים בצורה מלאה ונמרצת ושמחה הם לומדים הרבה, גם אם אנחנו לא תמיד יודעים מה." – מתוך מכתב לג'ואן פיטקין
  • "לא צריך להכריח ילדים ללמוד כדי להשתפר, להגיד להם מה לעשות או להראות להם איך. אם ניתנת להם גישה מספקת לעולם, הם יראו בבירור מספיק מה הדברים החשובים באמת להם ולאחרים, והם יכינו לעצמם דרך טובה יותר אל העולם מאשר כל אחד אחר יכול ליצור עבורם." – מתוך כיצד ילדים נכשלים
  • "הילד הוא סקרן. הוא רוצה להבין את ההיגיון בדברים, לגלות איך דברים עובדים, לפתח מיומנות ושליטה על עצמו ועל הסביבה שלו, ולעשות מה שהוא רואה אחרים עושים. הוא פתוח, חד הבחנה ומנסה דברים. הוא לא רק צופה בעולם סביבו. הוא לא סוגר את עצמו מפני העולם המוזר והמסובך שמסביבו, אלא טועם אותו, נוגע בו, שוקל אותו, מעקם אותו, שובר אותו. כדי לגלות איך עובדת המציאות, הוא עובד עליה. הוא נועז, הוא לא מפחד לעשות טעויות. הוא סבלני. הוא יכול לסבול כמויות יוצאות דופן של חוסר וודאות, בלבול, בערות ומתח… בית ספר הוא לא מקום שנותן הרבה זמן, או הזדמנות, או תגמול, לסוג כזה של חשיבה ולמידה." – מתוך כיצד לומדים ילדים
  • "מה שילדים צריכים הוא לא תוכנית לימודים טובה וחדשה יותר אלא גישה ליותר ויותר מהעולם האמיתי, מספיק זמן ומרחב לחשוב על החוויות שלהם, ולהשתמש בדימיון ומשחק כדי ליצור מהם משמעות. וגם עצות, מפות ומדריכים, בשביל לעזור להם להגיע לאן שהם רוצים להגיע (לא לאן שאנחנו חושבים שהם צריכים להגיע אליו), ולמצוא מה שהם רוצים למצוא. – מתוך Teach Your Own
  • "כדי לסמוך על ילדים אנחנו חייבים תחילה לסמוך על עצמנו… ואת רובנו כילדים לימדו לא לסמוך על עצמנו."
  • "למה אנשים מוציאים או משאירים את ילדיהם מחוץ לבית הספר? בעיקר משלוש סיבות: הם חושבים שגידול ילדיהם הוא העניין שלהם ולא של הממשלה. הם נהנים מחברת ילדיהם, מלצפות בהם ולראות אותם לומדים, הם לא רוצים לוותר על כך לטובת אחרים. הם רוצים לשמור עליהם מפגיעה נפשית, גופנית ורוחנית."
  • "אם הייתי צריך לתת כלל אחד בשביל לחיות ולעבוד עם ילדים, זה עלול להיות זה: היו זהירים מלהגיד או לעשות משהו לילד שלא הייתם עושים למבוגר אחר, שאת דעתו וחיבתו אתם מעריכים."
  • "הרעיון שילדים לא ילמדו בלי פרסים ועונשים, או בז'רגון של הביהביוריסטים, "חיזוקים חיוביים ושליליים", בדרך כלל הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמה. אם נתייחס לילדים מספיק זמן כאילו זה היה נכון, הם יאמינו שזה נכון. כל כך הרבה אנשים אמרו לי, "אם לא נכריח ילדים לעשות דברים, הם לא יעשו דבר." או יותר גרוע, הם אומרים, "אם לא היו מכריחים אותי לעשות דברים, לא הייתי עושה דבר".
    זוהי אמונתו של עבד." – מתוך כיצד ילדים נכשלים
  • "בתי ספר מניחים שילדים לא מעוניינים בלמידה והם לא טובים בזה, שהם לא ילמדו אלא אם כן יכריחו אותם, שהם לא יכולים ללמוד אלא אם כן יראו להם איך, ושהדרך לגרום להם ללמוד היא בחלוקת החומר לרצף של מטלות זעירות שיש להתמחות בהם אחד אחד. וכשהשיטה הזאת לא עובדת, בתי הספר מניחים שמשהו לא בסדר בילדים – משהו שהם צרכים לאבחן ולטפל בו."
  • "זה לא שאני חושב שבית ספר הוא רעיון טוב שהשתבש, אלא רעיון גרוע מראשיתו. זה רעיון משוגע שיכול להיות לנו מקום בו לא קורה דבר פרט ללמידה, במנותק משאר החיים."
  • "האויב הגדול ביותר ללמידה הוא המורה המדבר."

——————————————————————-

ג'ון הולטמתוך וויקיפדיה:
ג'ון קלדוול הולט (באנגלית: John Caldwell Holt;‏ 14 באפריל 1923 – 14 בספטמבר 1985) היה מחנך וסופר אמריקאי, ונחשב לאבי תנועת החינוך החופשי.

ספריו בעברית:

  • כיצד נכשלים ילדים, הוצאת מסדה, רמת-גן , 1974.
  • בלמידה מתמדת, הוצאת פראג, תל אביב, 2004.

50 ציטוטים על חינוך

50 ציטוטים על חינוך

"אין הבדל בין לחיות וללמוד… זה בלתי אפשרי, מטעה ומזיק לחשוב עליהם כדברים נפרדים." – ג'ון הולט

rsz_krishnamurti
ג'ידו קרישנמורטי

"אין סוף ללמידה. זה לא שאנחנו קוראים ספר,עוברים בחינה, ומסיימים עם הלמידה. כל החיים, מהרגע שאנחנו נולדים עד הרגע שאנחנו מתים הם תהליך של למידה."- ג'ידו קרישנמורטי

"כל אחד הוא גאון. אבל אם את שופטת דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יבלה את כל החיים שלו כשהוא חושב שהוא טיפש." – אלברט איינשטיין

"אחד הזכרונות המוקדמים שלי מבית הספר הוא שתהיתי מתי הם הולכים להתחיל ללמד אותי את הדברים שלא ידעתי, במקום מה שכבר ידעתי. הרבה שנים מאוחר יותר, התחלתי להבין איך, בערמומיות, בית הספר חיזק את הלקויות שלי והשאיר אותי עם מה שאני קוראת לו "אי-יכולת נלמדת" ופחד מלא להצליח לעשות דברים "נכון" בנסיון הראשון." – וונדי פריסניטס

"כל מה שאני אומר… יכול להסתכם בשתי מילים. תבטחו בילדים. שום דבר לא יכול להיות פשוט יותר, או קשה יותר. קשה כי כדי לבטוח בילדים אנחנו צריכים ללמוד לבטוח בעצמנו, ואת רובנו לימדו כילדים שאי אפשר לבטוח בנו." – ג'ון הולט להמשיך לקרוא 50 ציטוטים על חינוך

מרשאל רוזנברג

46 ציטוטים של מרשאל רוזנברג

עוד 46 ציטוטים של מרשאל רוזנברג

  • ככל שאנחנו משתמשים במילים שרומזות על ביקורת בכל מובן שהוא, כך יותר קשה לאנשים להשאר מחוברים ליופי שנמצא בהם.
  • לעולם על תפקפק ביופי של הדברים שאתה אומר בגלל שמישהו מגיב בכאב, שיפוט, ביקורת. זה רק אומר שהם לא שמעו אותך.
  • השתמשו במילים "אני מרגיש כי אני" כדי להזכיר לעצמנו שמה שאנחנו מרגישים הוא לא בגלל מה שעשה מישהו אחר, אלא בגלל בחירה שעשינו.
  • תקשורת מקרבת מראה לנו דרך להיות מאוד כנים, אבל ללא ביקורת, העלבות או השפלות, ובלי אבחונים אינטלקטואלים שמרמזים על שגיאות.
  • ברגע שיש לך גישה לאנשי מפתח בארגון, אם תכנס לפגישה עם דימויי אויב לגבי אותם אנשים – אז אתה לא הולך להתחבר אליהם.
  • אנחנו מזהים שרפורמה חינוכית אמיתית היא חיונית כדי שילדי היום והמחר יחיו בעולם שלו, צודק ובר קיימא.
  • אני מאמין שההנעה הפנימית הכי מלאת שמחה שיש לבני אדם בכל פעולה שהם עושים הוא הרצון לספק את צרכיהם וצרכי אחרים.
  • הצורך שלי הוא לבטחון, כיף וחלוקה של משאבים, חיים ברי קיימא על הכוכב הזה. תקשורת מקרבת היא אסטרטגיה שמשרתת אותי כדי לספק את הצרכים האלה.
  • המטרה האולטימטיבית שלי היא לבלות כמה שיותר רגעים בחיי בעולם שהמשורר רומי מדבר עליו, "מקום מעבר לנכון ולא נכון"
  • ארבעה פנים לניתוק רגשי: 1. אבחון (שיפוט, ניתוח, ביקורת, השוואה). 2. הכחשת אחריות. 3. דרישה. 4. שפה מבוססת "מגיע לי".
  • שוב ושוב אנשים מתעלים מעבר להשפעות המשתקות של כאב פסיכולוגי כשיש להם מספיק מגע עם מישהו שיכול להקשיב להם אמפתית.
  • שבחים ופרסים יוצרים מערכת של הנעה חיצונית להתנהגות. ילדים (ומבוגרים) מוצאים את עצמם פועלים על מנת לקבל את השבח או הפרס.
  • שני דברים מבדילים בין פעולות לא-אלימות ופעולות אלימות. ראשית, את לא רואה אויב ושנית, הכוונה שלך היא לא לגרום לשני לסבל.
  • אם התנהגות של אדם אחר היא לא בהרמוניה עם הצרכים שלי, ככל שאני אמפתי יותר איתם ועם צרכיהם, כך יש יותר סיכוי שהצרכים שלי יסופקו.
  • אלימות נגרמת כשאנשים משטים בעצמם להאמין שהכאב שלהם נובע מאנשים אחרים ושכתוצאה מכך אותם אנשים רואיים לעונש.
  • אני חושב שיש בעיה עם פרסים ותוצאות כי בטווח הארוך, הם כמעט ולא עובדים כמו שאנחנו מקווים. למעשה, סביר שהם יגרמו לתוצאות בלתי רצויות.
  • כשאנחנו חשים שאנחנו במגננה או לא מסוגלים להיות אמפתיים אנחנו צריכים (א) לעצור, לנשום, לתת לעצמנו אמפתיה ,(ב) לבטא בצורה לא-אלימה, או (ג) לקחת פסק זמן.
  • כשאת יכולה לתאר בדיוק למה את מגיבה, ללא הפירוש או ההערכה של הדבר, אנשים אחרים יהיו כנראה פחות מתגוננים כשהם שומעים אותך.
  • כשאנחנו עושים טעויות, אנחנו יכולים להשתמש בתהליך האבל והמחילה העצמית בתקשורת מקרבת כדי להראות לנו איפה אנחנו יכולים לצמוח במקום להתפס לשיפוטים עצמיים.
  • תקשורת מקרבת מעוניינת בלמידה שמונעת על ידי יראת כבוד לחיים, על ידי רצון ללמוד מיומנויות, לתרום טוב יותר לרווחתנו ולרווחתם של אחרים.
  • הדרך הטובה ביותר בה אני יכול לקבל הבנה מאדם אחר היא לתת לו את הבנתי. אם אני רוצה שהוא ישמע את הצרכים והרגשות שלי, אני צריך קודם כל להיות אמפתי.
  • כח-על מוביל לענישה ואלימות. כח-עם מוביל לחמלה והבנה, ולמידה שמונעת על ידי יראת כבוד לחיים, ולא על ידי פחד, אשמה, בושה או כעס.
  • המפתח לטפח חיבור מול ה"לא" הוא תמיד "כן" למשהו אחר, וכך, זאת ההתחלה ולא סוף השיחה. תשמעי את ה"כן" מאחורי כל "לא".
  • אם נשאל שתי שאלות, נראה שעונשים לא עובדים לעולם. ראשונה: מה אנחנו רוצים שהאדם השני יעשה? שנייה: מה אנחנו רוצים שיהיו הסיבות של האדם השני לעשות מה שאנחנו מבקשים ממנו?
  • תיוג ואבחון הן דרכים הרסניות לתקשור. להגיד לאחרים מה לא בסדר בהם מפחית משמעותית, כמעט לאפס, את ההסתברות שאנחנו הולכים להשיג את מה שאנחנו רוצים.
  • כדי לתרגל תקשורת מקרבת, זה קריטי עבורי להיות מסוגל להאט, לקחת את הזמן, להגיע מאנרגיה שאני בוחר, זאת שאני מאמין שאנחנו אמורים להגיע ממנה, לא זאת שתוכנתתי לתוכה. אני מתחיל את היום כשאני חושב על איפה אני רוצה להיות.
  • להכשרה קלינית בפסיכואנליזה יש חסרון. היא מלמדת איך לשבת ולחשוב על מה שאומר אדם ואיך לפרש זאת אינטלקטואלית, אבל לא איך להיות בנוכחות מלאה לאותו אדם.
  • הסיבה העיקרית שאנחנו לא מצליחים לספק את הצרכים שלנו היא שאנחנו לא מבטאים אותם. אנחנו מבטאים שיפוט. אם אנחנו מבטאים את הצרכים שלנו, הסיבה השנייה שאנחנו לא מספקים את הצרכים שלנו היא שאנחנו לא מבטאים בקשות ברורות.
  • לפני שאנחנו מטפלים בכנופיות ובסיפור הבסיסי, אנחנו צריכים להיות בטוחים ששחררנו את עצמנו מאיך שחינכו אותנו ולוודא שאנחנו באים מרוחניות לפי בחירתנו.
  • מחמאות שגרתיות לובשות לרוב צורה של שיפוט חיובי, והן מוצעות לפעמים כדי להשפיע על התנהגותם של אחרים. תקשורת מקרבת מעודדת ביטויים של הערכה לצורך חגיגה בלבד.
  • תקשורת מקרבת משפרת תקשורת פנימית על ידי עזרה בתרגום מסרים פנימיים שליליים לרגשות וצרכים. היכולת שלנו להבדיל בין הרגשות והצרכים שלנו ולתת להם אמפתיה יכולה לשחרר אותנו מדכאון.
  • ילדים צריכים הרבה מעבר למיומנויות בסיסיות בקריאה, כתיבה וחשבון, כמה חשובים שלא יהיו. ילדים צריכים ללמוד גם איך לחשוב בעצמם, איך למצוא משמעות במה שהם לומדים, ואיך לעבוד ולחיות ביחד.
  • היכולת שלנו להציע אמפתיה יכולה לאפשר לנו להיות פגיעים, לנטרל אלימות פוטנציאלית, לעזור לנו לשמוע "לא" בלי לקבל זאת כדחייה, להחיות שיחות חסרות חיים, ואפילו לשמוע רגשות וצרכים המבוטאים בשתיקה.
  • חינוך מעשיר חיים: חינוך שמכין ילדים ללמוד כל חייהם, להתייחס היטב לאחרים ולעצמם, להיות יצירתיים, גמישים, נועזים ולהכיל אמפתיה לא רק לקרוביהם אלא לכל האנושות.
  • מורים, מנהלנים והורים יצאו כולם מחינוך מעשיר חיים עם מיומנויות שפה, תקשורת ודרך לבנות את סביבת הלמידה שתתמוך בפיתוח האוטונומיה והתלות ההדדית בכיתה.
  • תקשורת מקרבת יכולה להיות מיושמת בכל רמות התקשורת ובמצבים מגוונים: יחסים אינטימיים, משפחות, בתי ספר, ארגונים ומוסדות, טיפול ויעוץ, משאי ומתן דיפלומטיים ועסקיים, סכסוכים ומריבות מכל סוג.
  • בזמן שתקשורת מקרבת מחליפה תבניות של מגננה, נסיגה או התקפה מול שיפוט או ביקורת, אנחנו מתחילים לתפוס את עצמינו ואחרים, וגם את הכוונות ומערכות היחסים שלנו, באור חדש. התנגדות, מגננה ותגובות אלימות מזדערים.
  • חלק מהאנשים משתמשים בתקשורת מקרבת כדי להגיב בחמלה לעצמם, חלק כדי להעמיק במערכות היחסים שלהם, ואחרים כדי לבנות מערכות יחסים יעילות בעבודה או בזירה הפוליטית. בכל העולם, משתמשים בתקשורת מקרבת כדי לגשר סכסוכים ועימותים בכל הרמות.
  • בכל רגע כל בני האדם עושים את הטוב ביותר שאנחנו יודעים לעשות באותו הרגע כדי לספק את הצרכים שלנו. אנחנו אף פעם לא עושים משהו שלא משמש איזה צורך, אין אף קונפליקט בעולם שלנו ברמת הצרכים. לכולנו יש את אותם הצרכים. הבעיה היא באסטרטגיות כדי לספק את הצרכים.
  • כשאנחנו מבטאים את הצרכים שלנו בעקיפין דרך שימוש בהערכות, פירושים ודימויים, סביר שאחרים ישמעו ביקורת. כשאנשים שומעים משהו שנשמע כמו ביקורת הם נוטים להשקיע את האנרגיה שלהם בהגנה עצמית או מתקפת נגד. חשוב שכשאנחנו פונים למישהו, שאנחנו ברורים בנוגע למה שאנחנו רוצים בחזרה.
  • כשאני משתמש בתקשורת מקרבת אני אף פעם, אף פעם, אף פעם לא שומע מה מישהו חושב עלי. אף פעם אל תשמעו מה מישהו אחר חושב עליכם. אתם תחיו יותר זמן. אתם תהנו מהחיים יותר. תשמעו את האמת. האמת היא שכשמישהו אומר לכם מה לא בסדר איתכם, האמת היא שיש להם צורך לא מסופק. תשמעו שכואב להם. אל תשמעו את האנליזה.
  • החינוך הציבורי כבר זמן מה התמקד רבות באיזה תוכנית לימודים אנחנו מאמינים שתהיה מועילה לתלמידים. חינוך מעשיר חיים מבוסס על ההנחה שהיחסים בין המורים והתלמידים, היחסים בין התלמידים לבין עצמם, והיחס של התלמידים למה שהם לומדים חשובים באותה מידה להכנת התלמידים לחיים.
  • סכסוכים, אפילו ארוכים מאוד, יכולים להפתר אם רק נוכל להשאיר את זרימת התקשורת בה אנשים עוזבים את ראשיהם ומפסיקים לבקר ולנתח אחרים, ובמקום זאת מתחברים לצרכים שלהם ושומעים את הצרכים של אחרים, וקולטים את התלות ההדדית שיש לכולנו אחד כלפי השני. אנחנו לא יכולים לנצח על חשבון מישהו אחר. אנחנו יכולים להיות מסופקים באמת רק כאשר הצרכים של אדם אחר מסופקים וגם הצרכים שלנו.
  • שלום מצריך משהו הרבה יותר קשה מנקמה או פשוט להפנות את הלחי השנייה. הוא דורש להיות אמפתי כלפי הפחדים והצרכים הבלתי מסופקים שתומכים בדחף של אנשים להתקיף אחד את השני. בהיותם מודעים לאותם רגשות וצרכים, אנשים מאבדים את הרצון להתקיף חזרה כי הם רואים את הבורות האנושית המובילה לאותן התקפות. במקום זאת, המטרה שלהם הופכת להיות סיפוק קשר אמפתי וחינוך שיאפשר להם להתעלות מעבר לאלימות שלהם ולעסוק ביחסים שיתופיים.
  • אני רוצה להציע שכאשר הראשים שלנו מלאים בשיפוט ואנליזות שאחרים הם רעים, תאווי בצע, חסרי אחריות, שקרנים, רמאים, מזהמים את הסביבה, מעריכים רווח יותר מחיים או מתנהגים בדרכים שאסור להם, מעט מאוד מהם יהיו מעוניינים בצרכים שלנו. אם אנחנו רוצים להגן על הסביבה, ואנחנו ניגשים למנהלי חברות בגישה של "אתה יודע, אתה הורג את כדור הארץ, אין לך שום זכות להתעלל ככה באדמה," פגענו קשות בסיכויים לספק את הצרכים שלנו. רק בן אדם נדיר יכול להשאר ממוקד בצרכים שלנו כשאנחנו מבטאים אותם דרך דימויים של ההתנהגות השגויה שלהם.
  • אני רוצה שניצור שלום בשלוש רמות ושכל אחד מאיתנו ידע איך לעשות זאת. ראשית, בתוך עצמינו. זאת אומרת לדעת איך להיות בשלום עם עצמינו כשאנחנו לא מושלמים, למשל. איך ללמוד מהמגבלות שלנו בלי להאשים ולהעניש את עצמינו. אם אנחנו לא יכולים לעשות זאת, אני לא מאוד אופטימי שנצליח להתייחס בשלום לאחרים בעולם. שנית, בין אנשים. תרגול תקשורת מקרבת מראה לאנשים איך ליצור שלום בתוך עצמם ובאותו זמן איך ליצור קשרים עם אחרים שמאפשרים לנתינה מלאת חמלה להתרחש באופן טבעי. ושלישית, במערכות החברתיות שלנו. לבחון את המבנים שיצרנו, המבנים השלטוניים ואחרים, ולבחון האם הם תומכים בקשרים שלוים בינינו ואם לא, להמיר אותם למבנים כאלה.

———————————————————————————————–

מרשאל רוזנברגתקשורת לא-אלימה (ידועה בישראל גם כ"תקשורת מקרבת" ובעולם גם כ-Compassionate Communication), היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול תקשורת ויחסים בין אישיים בין אדם לעצמו ובינו לבין אנשים אחרים, ולפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים. הגישה מאפשרת יצירת שינוי במערכות יחסים והעמקת החיבור והאמון הבין-אישיים באמצעות המודל היישומי מעשי שלה.

לקוח מתוך וויקיפדיה.

118 ציטוטים קצרים של מרשאל רוזנברג

118 ציטוטים קצרים של מרשאל רוזנברג:

  • תמיד תשמעו את ה"כן" שב"לא".
  • לעולם אל תעשו משהו שהוא לא משחק.
  • המנעו מ"צריך" לגביכם ולגבי אחרים.
  • הבנה אינטלקטואלית חוסמת אמפתיה.
  • תשאלו לפני שאתם מציעים עזרה או עידוד.
  • השתמשו בכעס כקריאת השכמה לצרכים לא מסופקים.
  • אנחנו צריכים לקבל אמפתיה כדי לתת אמפתיה.
  • כל פעם שאני מפשל זאת הזדמנות להתאמן.
  • תרגמו כל שיפוט עצמי לאמפתיה עצמית.
  • כאשר אנחנו שופטים אחרים אנחנו תורמים לאלימות.
  • סיווג ושפיטת אנשים מעודדת אלימות.
  • דכאון הוא הפרס שאנחנו מקבלים על זה שאנחנו "טובים".
  • עונשים הם שורש האלימות בעולמנו.
  • כשאנחנו כועסים, להרוג אנשים זה שטחי מדי.
  • על תשנאו את המצב, אתם עלולים לפספס את הברכה.
  • פחד מעונש מוריד מהערך העצמי והרצון הטוב.
  • ביטוי של הפגיעות שלנו יכול לעזור בפתרון סכסוכים.
  • אמפתיה נמצאת ביכולת שלנו להיות נוכחים בלי דעה.
  • ככל שאנחנו מדברים על העבר יותר, אנחנו פחות מחלימים ממנו.
  • תוכניות נקמה לעולם לא יעשו אותנו בטוחים יותר.
  • אמתפיה נותנת לנו את היכולת להנות מכאבו של אחר.
  • שיפוט של אחרים תורם לנבואות שמגשימות את עצמן.
  • למידה היא יקרת ערך מכדי להיות מדורבנת על ידי טקטיקות של כפייה.
  • דימויי אויב הן הסיבה העיקרית שסכסוכים לא נפתרים.
  • ככל שאנחנו מזדהים עם הצד השני, כך אנחנו מרגישים בטוחים יותר.
  • בשורש של כל התקף כעס ומאבק כוח יש צרכים לא מסופקים.
  • אנשים לא שומעים את הכאב שלנו כשהם מאמינים שהם אשמים.
  • קחו את הזמן להבין. אל תעשו משהו, תעמדו שם.
  • הכלל הראשון של ההכשרה שלנו הוא אמפתיה לפני חינוך.
  • האשמה והטלת עונש על אחרים הם ביטויים שטחיים של כעס.
  • יכול להיות הכי קשה להזדהות עם אלה שהכי קרובים לנו.
  • לגלות אמפתיה כלפי "לא" של מישהו מגן עלינו מלקחת את זה אישית.
  • אמפתיה היא הבנה מכבדת של מה שאחרים חווים.
  • יצירת קשר עם צרכים לא מסופקים היא חשובה לתהליך ההחלמה.
  • מסר קשה לשמיעה הוא הזדמנות להעשיר את החיים של מישהו.
  • ביקורת, ניתוח ועלבון הם ביטויים טרגיים של צרכים לא מסופקים.
  • אמפתיה עצמית בתקשורת מקרבת משמעה לבדוק את הרגשות והצרכים של עצמנו.
  • אנחנו אחראיים למה שאנחנו שומעים שאחרים אומרים ולאיך שאנחנו מגיבים.
  • מה שאחרים עושים עלול להיות הגירוי לרגשות שלנו, אך לעולם לא הסיבה.
  • אמתפיה מאפשרת לנו לחוות את העולם בצורה חדשה ולהמשיך הלאה.
  • כל מסר, בלי קשר לצורה אות תוכן, הוא ביטוי של צורך.
  • כשאנחנו פוחדים מעונש, אנחנו מתרכזים בתוצאות, לא בערכים שלנו.
  • שיפוטים עצמיים, כמו כל שיפוט, הם ביטויים טרגיים של צרכים שאינם מסופקים.
  • בעזרת אמפתיה, אני בנוכחות מלאה איתם, ולא מלא בהם – זאת סימפטיה.
  • באמפתיה אנחנו לא מכוונים, אנחנו עוקבים. אל תעשו משהו, תעמדו שם.
  • סיבת הכעס היא בחשיבה שלנו – במחשבות של אשמה ושיפוט.
  • הנוכחות שלך היא המתנה היקרה ביותר שאתה יכול להעניק למישהו אחר.
  • כשאנחנו לומדים לדבר מהלב אנחנו משנים הרגלים של תקופת חיים שלמה.
  • תקשורת מקרבת נותנת לנו את הכלים וההבנה ליצור הלך רוח שלו יותר.
  • תמיד תקשיב למה שאנשים צריכים ולא למה שהם חושבים עלינו.
  • מוטרדים? תשאלו את עצמיכם מה עשה האיש הזה שהוא גירוי לשפיטה שלהם.
  • עונשים כוללים גם סיווגים שיפוטיים ומניעת זכויות.
  • מחמאות ושבחים, מצידם, הם ביטויים טרגיים של צרכים לא מסופקים.
  • מאחורי מסרים מאיימים נמצאים אנשים שמבקשים מאיתנו למלא את צרכיהם.
  • מה שכל הדתות אומרית לנו הוא זה: על תעשו שום דבר שהוא לא משחק.
  • תהיו מאוד ברורים לגבי העולם שאתם רוצים ואז תתחילו לחיות בהתאם.
  • כשאנחנו שומעים את הרגשות והצרכים של האחר, אנחנו מזהים את האנושיות המשותפת.
  • אנחנו לא יכולים להכריח מישהו לעשות משהו נגד רצונו בלי תוצאות עצומות.
  • אנחנו משתמשים בתקשורת מקרבת כדי להעריך את עצמנו בדרכים שמייצרות צמיחה ולא שנאה עצמית.
  • כל עוד אני חושב שאני "צריך" לעשות זאת, אני אתנגד, גם אם אני ממש רוצה לעשות את זה.
  • אני לא חושב שיכול להיות חיבור אותנטי כשאדם אחד מאבחן את האחר.
  • קשה יותר לגלות אמפתיה כלפי אלה שנראה שיש להם יותר כח, מעמד או משאבים.
  • הבנת הצרכים של האחר לא כרוך בויתור על הצרכים שלך.
  • אנחנו אף פעם לא כועסים בגלל משהו שאחרים אומרים או עושים. זאת החשיבה שלנו שגורמת לנו לכעוס.
  • כשאנחנו מבינים את הצרכים שמניעים את ההתנהגות שלנו ושל אחרים, אין לנו אויבים.
  • תקשורת מקרבת מצריכה אותנו להיות מודעים תמידית ליופי שבתוכנו ובתוך אנשים אחרים.
  • אנשים מחלימים מהכאב שלהם כשיש להום חיבור אמיתי אם אדם אחר.
  • ההתנהגויות המסוכנות ביותר עלולות להיות כרוכות בעשיית דברים "שאנחנו אמורים לעשות".
  • כל שיפוט מוסרי, חיובי או שלילי, הוא ביטוי טרגי של צרכים לא מסופקים.
  • כעס יכול להיות קריאת השכמה נפלאה כדי לעזור לנו להבין מה אנחנו צריכים ומה אנחנו מעריכים.
  • המטרה שלנו היא ליצור איכות כזו של קשר אמפתי שמאפשרת לספק את הצרכים של כולם.
  • בתרבות שלנו, אימנו את רובנו להתעלם מהרצונות שלנו ולזלזל בצרכים שלנו.
  • המפתח לטיפוח קשר מול ה"לא" הוא תמיד לשמוע "כן" לגבי משהו אחר.
  • כדי לתרגל תקשורת מקרבת, אנחנו חייבים לזנוח לחלוטין את המטרה לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים.
  • הצעד הראשון בהחלמה הוא להתמקד במה שחי עכשיו, לא מה שקרה בעבר.
  • אלימות נובעת מהאמונה שאנשים אחרים הם הסיבה לכעס שלנו ולכן ראויים לעונש.
  • אנחנו אף פעם לא כועסים בגלל מה שאחרים אומרים או עושים, זה התוצאה של חשיבת ה"צריך" שלנו.
  • תקשורת מקרבת היא דרך להשאיר את המודעות שלנו קשובה רגע אחר רגע ליופי שבתוכנו.
  • להיות מסוגלים לשמוע את הרגשות והצרכים שלנו ולגלות להם אמפתיה יכול לשחרר אותנו מדכאון.
  • הרוחניות שאנחנו צריכים לפתח בעבור שינוי חברתי היא אחת שמניעה אותנו לשינוי חברתי.
  • ניסים יכולים להתרחש כשאנחנו מרחיקים את התודעה שלנו מאבחון וסיווג אחד של שהשני.
  • אם אנחנו רוצים להפוך את הפגישות שלנו ליעילות, אנחנו צריכים לעקוב אחרי אלה שהבקשות שלהם נמצאות על השולחן.
  • בית הספר מלמד אותנו להפוך אנשים ללא-אנושיים בעזרת חשיבה על מה שהם לעומת מה שהם צריכים.
  • תקשורת מקרבת עוזרת לנו להתחבר אחד אל השני ואל עצמנו בדרך שמאפשרת לחמלה הטבעית שלנו לפרוח.
  • אנחנו לא מחפשים פשרה, אלא, אנחנו מחפשים לפתור את הסכסוך לסיפוקם המלא של כולם.
  • פחד מעונש פיזי מטשטש את המודעשות של הילדים לחמלה המונחת ביסוד הדרישות של ההורים.
  • כשהתקשורת שלנו תומכת בנתינה וקבלה רחומה, שמחה מחליפה אלימות ועצב!
  • מחילה עצמית בתקשורת מקרבת: חיבור לצורך שאנחנו מנסים לספק כשעשינו את המעשה שאנחנו מצטערים עליו כעת.
  • אנחנו האנרגיה הנשגבת. זה לא משהו שאנחנו צריכים להשיג. אנחנו רק צריכים תפוס זאת, להיות נוכחים לזה.
  • כשאנשים שומעים צרכים, זה מעורר חמלה. כשאנשים שומעים אבחנה, זה מעורר הגנה והתקפה.
  • כעס, דכאון, אשמה ובושה הם התוצרים של החשיבה הנמצאת בבסיס כל האלימות בעולמנו.
  • אנשים תורגלו להעביר ביקורת, להעליב ולתקשר בדרכים שיוצרות ריחוק בין אנשים.
  • כשזה מגיע למתן עצה, לעולם אל תעשו זאת אלא אם כן קיבלתם בקשה בכתב, חתומה על ידי עורך דין.
  • לעולם על תשמעו מה מישהו חושב עליכם, אתם תחיו יותר זמן. תשמעו את הכאב שלהם, אל תשמעו את האבחון שלהם.
  • אנחנו רוצים לפעול מתוך התשוקה לתרום לחיים ולא מתוך פחד, אשמה, בושה או חובה.
  • הדרך בה אנחנו בוחרים לראות את המצב ישפיע רבות לגבי הכח שלנו לשנות אותו או להחמיר אותו.
  • פירושים, ביקורת, אבחונים ושיפוטים של אחרים הם למעשה ביטויים מנוכרים של צרכים לא מסופקים.
  • שינוי חברתי כרוך בלעזור לאנשים לראות אפשרויות חדשות לעשות את החיים לנפלאים שהן עולות פחות לספק צרכים.
  • השימוש בכח לצורך עונש נוטה לחולל עוינות ולחזק את ההתנגדות לאותה ההתנהגות שאנחנו מבקשים.
  • אם אנחנו מבקשים לבטא כעס באופן מלא, הצעד הראשון הוא להפריד את האדם השני מכל אחריות לכעס שלנו.
  • אלא אם כן כסוכנים של שינוי חברתי אנחנו מגיעים מרוחניות מסויימת, אנחנו כנראה ניצור יותר נזק מתועלת.
  • ללא קשר להבדלים הרבים שלנו, לכולנו יש את אותם צרכים. הושני הוא באסטרטגיה למלא את הצרכים האלה.
  • קחו בחשבון שהמעשים של אנשים אחרים לעולם לא יכולים "לגרום" לכם להרגיש בכל צורה שהיא. רגשות הם סימני האזהרה שלכם.
  • תקשורת מקרבת טוענת שמאחורי כל פעולה, לא משנה כמה לא יעילה, טראגית, אלימה או שנואה, יש ניסיון לספק צורך.
  • כמה שאנחנו מתרשמים מתקשורת מקרבת, רק דרך תרגול והשמה שלה חיינו משתנים.
  • תדחו חשיבת תוצאה/פתרון עד לשלב מאוחר יותר, דרך חיבור פתרונות מתממשים – אמפתיה לפני חינוך.
  • תקשורת מקרבת מבוססת על שפה וכישורי תקשורת שמחזקים את היכולת שלו להשאר אנושיים, אפילו תחת תנאים בוחנים.
  • אני לא מצפה שמישהו שנפצע ישמע את הצד שלי עד שהוא מרגיש שאני מבין את עומק הכאב שלו.
  • כשאנחנו בדכאון, החשיבה שלנו חוסמת אותנו מלהיות מודעים לתרכים שלנו, ומלהיות מסוגלים לפעול כדי לספק את הצרכים שלנו.
  • כעס הוא סימן שאנחנו מוסחים על ידי חשיבה שופטת או מענישה, ושאנחנו מתעלמים מצורך יקר שלנו.
  • פעמים רבות, במקום להציע אמפתיה, יש לנו דחף חזק לתת עצה או עידוד ולהסביר את העמדה או הרגש שלנו.
  • אם אני משבח או מבקר את הפעולה של מישהו, אני רומז שאני השופט שלהם, שאני עוסק בדירוג שלהם ושל מה שהם עשו.
  • בזמן שאנחנו לא לוקחים בחשבון שהדיבור שלנו "אלים", המילים שלנו מובילות הרבה פעמים לפגיעה וכאב, בין אם זה לאחרים או לעצמינו.
  • אנחנו לא יכולים לנצח על חשבון מישהו אחר. אנחנו יכולים להיות שבעי רצון לגמרי רק שהצרכים של האדם האחר מסופקים בדיוק כמו שלנו.
  • הכוונה מאחורי השימוש המגן בכח הוא למנוע פציעה, לעולם לא להעניש או לגרום למישהו לסבול, להתחרט או להשתנות.
  • תעשו לכם מטרה טפל בצרכים היסודיים שלכם ולכוון לפתרון כל כך מספק שכל מי שמעורב צרכיו מסופקים גם כן.
  • ההשרדות שלנו כמין תלויה ביכולת שלנו להכיר שהרווחה שלנו ורווחתם של אחרים הם למעשה אותו הדבר.

אם אתם רוצים לקרוא את הציטוטים באנגלית, תלחצו כאן.

———————————————————————————————–

מרשאל רוזנברגתקשורת לא-אלימה (ידועה בישראל גם כ"תקשורת מקרבת" ובעולם גם כ-Compassionate Communication), היא גישה אשר פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי ד"ר מרשאל ב. רוזנברג, לניהול תקשורת ויחסים בין אישיים בין אדם לעצמו ובינו לבין אנשים אחרים, ולפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים. הגישה מאפשרת יצירת שינוי במערכות יחסים והעמקת החיבור והאמון הבין-אישיים באמצעות המודל היישומי מעשי שלה.

לקוח מתוך וויקיפדיה.