רינת ואני מנסים לקבוע לדבר כדי לעשות את “העבודה” (The Work של ביירון קייטי) כבר שבועיים. בכל פעם שנראה שכמעט אנחנו נפגשים, צץ בלת"מ אחר. רינת היא מורה בחינוך מיוחד ועכשיו עם החזרה לבתי הספר והעומס בבית עם הילדים שלה, הלו"ז קיבל תפנית כל כמה שעות.

בסוף הצלחנו להיפגש בזום. רינת פנתה אלי לפני כמה שבועות ושאלה אם אני מלווה גם ילדים בעזרת השיטה. הצעתי לה שקודם ניפגש אנחנו אחרי שתמלא דף עבודה על ערן, הגדול שלה בן ה 9 שבמילים שלה “עושה לה את המוות”. ביקשתי ממנה לפני הפגישה למלא דף עבודה שנקרא “ושפטת את רעך” (Judge your neighbor) שזה דף העבודה העיקרי בשיטת “העבודה” של ביירון קייטי והתפקיד שלו הוא לעזור לנו להציף סוגים שונים של מחשבות שמשפיעות עלינו בסיטואציה מסוימת עם אדם אחר.

מחשבות מסוג שיפוטים, צרכים, רצונות וחוקים.

פתחתי את השיחה עם הסבר קצר על מה אנחנו הולכים לעשות יחד: “אנחנו הולכים לבדוק את החשיבה שלך או במילים אחרות לחקור את את המחשבות שגורמות לך לסבל באותה סיטואציה”. אולי תשאלו את עצמכם “רגע, זה לא הילד שלה שעושה לה את המוות?” זה יתבהר לכם בהמשך.

הילד הורס לי את הטיול

אחרי ההסבר הקצר שלי היא הוציאה את דף העבודה ושיתפה אותי בקצרה בסיטואציה:

“היינו בטיול, רק אנחנו המשפחה ותוך כדי נסיעה ערן ביקש שנעצור בגן משחקים שלא היה במסלול שלנו. אמרתי לו שזה לא הזמן ואנחנו צריכים להגיע ליער להתחיל את הטיול. הוא התעקש והתחיל "להדליק" את האחים הקטנים שלו. הסתובבתי אליו וניסיתי בהתחלה לבקש ממנו שיתנהג כמו בוגר אבל זה רק נהייה גרוע יותר. מהר מאוד הסיטואציה התלהטה וצעקות ואיומים נזרקו לאוויר. כל כך כעסתי, הוא ממש הרס לי ולכולם את הטיול!” ראיתי שהיא נסערת והודתי לה על השיתוף הכנה.

“מה כתבת בסעיף הראשון?” שאלתי אותה. היא הסתכלה על הדף שלה וענתה

1. “אני כועסת על ערן בגלל שהוא הורס לנו את הטיול”.

הצעתי לה שנהפוך את המחשבה ליותר אישית, במקום “לנו” הפכנו את זה ל “לי”: הוא הורס לי את הטיול.

"ומה כתבת בסעיף השני, מה את רוצה ממנו באותה סיטואציה?" שאלתי.

2. "אני רוצה שערן יקשיב לי"

ביקשתי ממנה להקריא את שאר הסעיפים כדי לבדוק שהניסוח מתאים ל'חקירה'.

3. "ערן אמור לכבד אותי"
4. "אני צריכה שערן יפסיק לצעוק"
5. באותה סיטואציה ערן הוא: מעצבן, חוצפן, לא מקשיב, מזלזל, מתנהג כמו תינוק
6. "אני לעולם לא רוצה לחוות שערן לא מקשיב לי"

 

ששת הסעיפים הם המחשבות השונות שיש לרינת על הבן שלה ערן באותה הסיטואציה.

עכשיו אחרי שעברנו על הסעיפים השונים, ניקח סעיף סעיף ל'חקירה' בעזרת השיטה.

שיטת 'העבודה' היא 4 שאלות והיפוכי חשיבה:

1. האם זאת האמת?
2. האם את יודעת בוודאות שזו האמת?
3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה?
4. מי תהיי אם לא היית יכולה להאמין למחשבה?

היפוכי חשיבה: לאחר, לעצמי לניגוד.

ביקשתי מרינת לחזור לסיטואציה, ממש להתחבר לרגע הזה באוטו כשהדברים התלהטו והמחשבה "הוא הורס לי את הטיול" הייתה נוכחת. בשלב הזה היא כבר ממש הייתה עם הרגשות והתחושות שעלו שם אז זה לא לקח הרבה זמן להתחבר לזה. שאלתי אותה בעדינות: "תוך כדי שאת מסתכלת על מה שקרה שם בעיני רוחך, אני רוצה שנבחן יחד את המחשבה ונשאל 'האם זו האמת?' האם זה נכון שערן הורס לך את הטיול באותו הרגע?"

רינת ענתה "כן" הוא בועט בכסא, צועק, מדליק את האחים שלו על הרעיון המטופש הזה וממש מכריח אותי לצעוק, לאיים ולהעכיר את האווירה בשביל כולם." רינת הייתה קצת נסערת בשלב הזה.

"אני רוצה שנשים לב רגע מה קרה עכשיו כששאלתי אותך 'האם זו האמת שהוא הורס לך את הטיול'. המיינד שלך לקח אותנו לטיול והביא לנו המון עדויות ללמה זה נכון, ואם אני אשקף לך מה שאני רואה עליך כשהוא עשה את זה, זה עצבן אותך אפילו עוד יותר. רינת הסתכלה עלי ואמרה "כן נכון, זה גם מה שקרה לי שם באוטו. הראש שלי התחיל לעבוד על טורים גבוהים מצאתי את עצמי במצב רוח מחורבן, נהרס לי הטיול"

"כן אני ממש רואה את זה עליך" עניתי לה "ואני רק רוצה שנבחין יחד בתנועה הזו שקורית כשאנחנו מתבוננים במיינד שלנו תוך כדי התהליך. עכשיו נסי לענות ב 'כן' או 'לא'. הוא הורס לך את הטיול, האם זה נכון? האם זו האמת? רינת ענתה "כן".

המשכתי לשאלה השנייה "והאם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת, הוא הורס לך את הטיול. ולפני שאת עונה, תיזכרי רגע מה קרה כששאלתי אותך את השאלה הראשונה, מה המיינד שלך עשה ואיך זה גרם לך להרגיש." "אתה מתכוון לכל המחשבות שעלו באותו רגע והמצב רוח שזה הביא?"היא שאלה. הנהנתי לחיוב.

"אז לא, אני לא יכולה לדעת בוודאות שערן הורס לי את הטיול, זה המחשבות והרגשות שלי כשהוא התחיל לצעוק ולדרוש" היא ענתה. "זה דורש הרבה אומץ להודות בזה עכשיו רינת" אמרתי. "בואי נמשיך לבדוק את זה" עברתי לשאלה השלישית "איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה 'הוא הורס לי את הטיול' מה זה מעלה בך באותו הרגע, התחלנו לראות קודם."

"אני עצבנית, מאוכזבת ממנו, מאוכזבת מבעלי שלא מתערב עכשיו, אני כבר רואה את העתיד איך שאנחנו מגיעים לתחילת המסלול וכולם באווירה לא נעימה, כולל אותי. אני נזכרת בסיטואציות דומות מהעבר ומרגישה ממש כלואה במצב רוח לוחמני שלא מאפשר לי להשתחרר. אני ממש מרחמת על עצמי ושוקעת לבאסה על הטיול שנהרס"

"אני מאוכזבת ממנו ומעצמי"

ראיתי את הבעות הפנים שלה משתנות תוך כדי שהיא מתבוננת במה שקרה שם. "את עושה את זה מצוין" אמרתי "איך את מתייחסת לערן באותו רגע כשאת מאמינה למחשבה 'הוא הורס לי את הטיול'? "אני ממש כועסת ומאוכזבת ממנו" היא ענתה. "אני רוצה להעניש אותו ומנסה לזרוק כל מיני איומים ולבטל הבטחות שאני יודעת שיכאבו לו, מה שהופך את ההתנגדות שלו עכשיו ליותר גרועה. אני מאוכזבת מעצמי, 'זה הבן שלי?' אני אומרת לעצמי. זה החינוך שנתתי לילדים שלי? איך הוא מתנהג במסגרות אחרות? אני שואלת את עצמי ומרגישה בושה וחרטה."

תוך כדי שרינת מתבוננת בסיטואציה דרך החקירה, היא מתחילה לדמוע "אני מדמיינת ילד אחר, לא את הילד שיש לי. אני מרגישה כל כך אשמה, מרגישה אמא לא טובה. זה מעציב ומתסכל אותי אבל אני לא יודעת איך לדבר איתו אחרת, הוא פשוט לא מקשיב לי יותר." נתתי לה רגע ושאלתי "ספרי לי קצת על איך את מתייחסת לעצמך שם, כשאת מאמינה למחשבה על ערן?" רינת ענתה "אני שונאת את עצמי ככה. אינספור פעמים הבטחתי לעצמי שאני לא אתפוצץ ולא אשתמש באיומים, אני מורה לחינוך מיוחד! אני מתמודדת עם ילדים עקשניים כל היום ובצורה טובה, רק איתו אני לא יכולה להשתמש בכלים שלי, זה מתסכל אותי נורא. אני מרגישה לא ראויה, כישלון של אמא, אני ממש מאשימה את עצמי שם."

"ועכשיו אנחנו אולי יכולים לראות למה את לא מצליחה להשתמש בכלים שלך בתור מחנכת בחינוך מיוחד נכון?" שאלתי. "כן!" היא ענתה "אני כל כך מעורבת רגשית שם, בשיפוט והאשמה על עצמי ועליו שזה פשוט הופך לבלתי נסבל." "נכון, נראה שאין לך ברירה אלא לפעול כמו שפעלת כשאת מאמינה למחשבה שלך וכל מה שהיא מביאה איתה" אמרתי. רינת מחתה עוד דמעה וראיתי שהיא ממש מרגישה אשמה.

"אוקי רינת, אנחנו מתקדמים, את עושה את זה מצויין, עוד קצת. אני עובר לשאלה הרביעית. קחי נשימה טובה ומשחררת רגע, דמייני שוב את הנסיעה ברכב, דמייני שערן שוב מעלה את הדרישה שלו לעצור במגרש המשחקים בדרך. עכשיו תדמייני שאת לא מסוגלת להאמין למחשבה שאומרת 'הוא הורס לי את הטיול' וכל מה שהיא הביאה איתה. מי תהיי שם? איך תגיבי בלי המחשבה הזו?"

רינת לקחה רגע, עצמה עיניים והתבוננה בזה.

כשאנחנו עושים את העבודה, אנחנו למעשה מתרגלים התבוננות ולימוד עצמי מאוד עוצמתיים. הרבה דברים יכולים להתגלות לנו על עצמנו, דברים שלא היו זמינים לנו כשהיינו בתוך סערת הרגשות בסיטואציה. אחרי דקה רינת הרימה את הראש וענתה:

"אני אשמע אותו רגע, אבחן אם זה מתאים לנו. אולי אפילו אעצור לו שם, לא יודעת. אני מרגישה קלילה יותר בלי הסיפור הזה. אם אין לי את המחשבה 'הוא הורס לי את הטיול' אני פתוחה, לא עולה בי ביקורת קשה עלי, עליו או על בעלי. אני פנויה יותר אם זה להסכים לו או להסביר לו שיש לנו תוכנית להיום ולעצור בגן המשחקים זה לא חלק ממנה. ואם הוא יתעצבן ויתבאס, אני אבין אותו אבל אני לא רואה את עצמי מאבדת שליטה שם אם אני בלי המחשבה. הגוף שלי רגוע יותר ואני מרוכזת בטיול עכשיו. אני לא יכולה להבטיח שכשהוא ממש מתחיל להלהיט את הרוחות שם אני אהיה סופר רגועה, אבל בלי האשמה והבושה שעולים לי עם המחשבה, אני פנויה לעזור לנו להכיל את זה עכשיו. ממש כמו שאני עושה בעבודה שלי בחינוך המיוחד." ראיתי שהבעת הפנים שלה מתחילה להשתנות, גם היציבה שלה נהייתה נינוחה יותר. "אז רק בשביל שנבין יחד, איך היית מתייחסת אליו באותו רגע בלי הסיפור שלך?" שאלתי. "מכבדת אותו, הוא בסך הכל ביקש לעצור כשהוא ראה את הגן בדרך. אני מיד התכווצתי ואמרתי לו 'מה אתה תינוק?' אולי זה הדליק אותו כשאני חושבת על זה, התגובה שלי. אבל אם לא הייתה את המחשבה 'הוא הורס לי את הטיול' הייתי רואה אותו כפי שהוא, הילד האהוב שלי שפשוט רוצה משהו. כמו שאני רוצה להגיע לתחילת המסלול, הוא רוצה להגיע לגן המשחקים שהוא ראה בדרך, זה כנראה גם הטיול שלו. הוא לא עושה לי דווקא, הוא פשוט אומר מה שהוא רוצה." היא לקחה נשימה טובה.

מרווח חשיבה

רינת התחילה לראות משהו מאוד חשוב ולאט לאט נוצר מרווח בינה לבין החשיבה שלה, לבין הסיפור על הבן שלה שהיא כל כך אוהבת. כשהיא לא האמינה למחשבות שהביאו לה סבל, אשמה ובושה, היא הייתה פנויה לדבר איתו, לראות אותו ולא להרוס לעצמה את הטיול. המשכנו לחלק האחרון, ההיפוכים.

"בואי נראה מה אפשר ללמוד בהיפוכים. ההיפוכים הם פשוט וריאציות של המחשבה המקורית 'הוא הורס לי את הטיול' והם עוזרים לנו לראות עוד זוויות שלא היו זמינות לנו באותו הרגע. נתחיל בהיפוך לאחר, חילופי תפקידים. במקום 'הוא הורס לי את הטיול' נהפוך את המחשבה ל'אני הורסת לו את הטיול'. "וואלה זה נכון" היא אמרה. "אני רואה את זה. יש לנו רעיון מאוד שונה לגבי הטיול. מבחינתו לעצור בגן המשחקים זה חלק מהטיול עכשיו ואני הורסת לו את זה. מעבר לזה, כל התגובה שלי שם, הצעקות האיומים ממש העכירו את האווירה ולקח לו הרבה זמן להשתחרר מהמצב רוח הזה. די הרסתי לו את הטיול אפשר להגיד." הנהנתי ואמרתי "יכול להיות, אבל אני מרגיש שחשוב לי להזכיר לך שההיפוך שעשינו הוא לא היפוך של האשמה עצמית. יותר לקיחת אחריות והבנה שכשאני מאמינה למחשבות שלי ופעולת מתוכן, אני הורסת גם לו את הטיול באיזשהו אופן." "אני מבינה", רינת אמרה.

עברנו להיפוך הנוסף, היפוך לעצמי "אני הורסת לעצמי את הטיול" שאלתי אותה "את רואה את זה שם? איפה את הורסת לעצמך את הטיול באותו הרגע?" רינת ענתה "כן, אני רואה את זה. כשאני לכודה במחשבות שלי עליו אני כבר מדמיינת איך הטיול נהרס בעתיד, מרגישה נורא שם ומבחינתי הטיול נהרס. אני עושה את זה בראש שלי עכשיו עוד לפני שהגענו וככה אני מגיבה שם, בתור מישהי שהטיול שלה נהרס וערן אשם בזה". "כן" אמרתי "בדיוק שם, כשהמיינד שלך הראה לך תמונות על העתיד והוכחות מהעבר, הטיול מבחינתך כבר נהרס. ואנחנו רק מבחינים עכשיו ביחד, איפה זה קורה? איפה הטיול מתחיל לההרס עכשיו?" שאלתי. "בראש שלי" היא ענתה.

המשכנו להיפוך האחרון, היפוך לניגוד: 'הוא לא הורס לי את הטיול' "את רואה את זה?" שאלתי.

"כן, הוא בסך הכל מבקש משהו ממני, משהו שהוא חושב שיעשה את הטיול שלו יותר כיף. התגובה שלי אם כבר הורסת לנו את הטיול. חוץ מזה, ראיתי עכשיו בהיפוך הקודם שאני הורסת לעצמי את הטיול במחשבות ומאשימה אותו בזה. אז כן, הוא לא הורס לי את הטיול, הוא פשוט הוא".

אמא לא טובה או אמונה במחשבה?

המשכנו לעבוד על שאר הדף ומחשבה אחר מחשבה, רינת התבוננה בעצמה והבינה את המחיר שהיא שילמה כשהאמינה למחשבות שלה על ערן. יותר מזה, היא הבינה למה הצעתי לה שנעבוד אנחנו במקום לעבוד עם ערן על מה שקרה. "אני ממש רואה שהוא פשוט מגיב למה שאני עושה ואומרת. הוא ממש השתקפות שלי." רינת יצאה מהשיחה עם כוונה לעשות עצירה כשהיא מרגישה את אותו מתח ותסכול עולים, היא ראתה שיותר נכון לה לתקשר את מה שהיא מרגישה מולו, ממש לשתף אותו בחוויה שלה. זה עבד לה בפעמים הקודמות והוא שיתף יותר פעולה איתה. היא החליטה לפנות מקום רגשית כדי להשתמש בכלים שהיא כל כך מכירה מהעבודה שלה בתור מורה לחינוך מיוחד. היא הבינה שהאשמה והבושה שהיא מרגישה כלפי עצמה, אותו שיפוט של "אמא לא טובה" הוא גם עוד מחשבה שהמיינד שלה שולף ברגעים כאלה ושהעבודה שלה עכשיו זה לראות כמה היא מנסה, כמה היא כן אמא טובה, קודם כל לעצמה. אחרי שהיא תמצא את המקום הזה, ערן שלה כבר ישקף לה את זה.

---

אופיר ברנשטם הוא הרכז הארצי של העמותה הישראלית לשיטת העבודה.
הכנסו לאתר שלו כאן:
https://www.mindwork.co.il