ביירון קייטי והגרביים של הבת שלי

גרביים, נעליים, חולצות, עגילים, בתי בת ה 14 משאירה על הרצפה כל מה שרק תרצו. זה שיגע אותי (או גרם לי להיות יותר משוגעת, כמו שאנחנו אוהבים להגיד). כל יום שני, שזה יום הנקיונות בבית שלנו, הייתי מבזבזת שעה או שעתיים בפינוי השטויות שלה מהרצפה לפני שבכלל הייתי רואה את השטיח שלה כדי לשאוב אותו (בלי לדבר על לנקות). בעלי ואני ניסינו כמעט הכל. לוח מטלות, פרסים, עונשים, דמי כיס, שלוש פעמים אפילו לקחתי את כל מה שהיה לה על הרצפה, שמתי את זה בשקית אשפה ותרמתי לצדקה. הייתי מקללת כל זמן שאני עושה את המטלה הזאת בכל שבוע ותוהה לעצמי למה היא לא יכולה פשוט להרים את הדברים שלה מהרצפה. לא היה אכפת לה מאיך שאני מרגישה? היא לא הייתה נבוכה מאיך שהחדר שלה נראה? היא לא ידעה שאני נבוכה מאיך שהחדר שלה נראה? לא נמאס לה שצועקים עליה שבוע אחרי שבוע? אולי היא פשוט הייתה ילדה איומה וכפוית טובה שלא העריכה שום דבר ונכשלנו קשות כהורים?

צעקנו עליה לגבי החדר שלה יותר מחמש שנים עד קראתי את הקטע הזה מ"לאהוב את מה שיש: 4 שאלות שיכולות לשנות חיים:

המציאות הייתה שיום אחרי יום, הם השאירו את הגרביים שלהם על הרצפה, אחרי כל השנים שנאמתי, נדנדתי והענשתי אותם. ראיתי שאני צריכה להיות זו שמרימה את הגרביים אם רציתי שירימו אותם. הילדים שלי היו מאושרים לגמרי עם הגרביים שלהם על הרצפה. למי הייתה הבעיה? לי. היו אלה המחשבות שלי לגבי הגרביים על הרצפה שגרמו לחיי להיות קשים, לא הגרביים עצמם. ולמי היה את הפתרון? שוב, לי. הבנתי שאני יכולה להיות צודקת, או שאני יכולה להיות חופשית.

לעזאזל, זאת הייתי אני, אני עשיתי מעצמי משוגעת! לא היה שום דבר "שגוי" בבת שלי היה משהו שגוי בי והייתי צריכה לעשות שינוי. אז עשיתי. כשהגיע יום שני לקח לי 5 שעות לסדר את כל הדברים שלה ולנקות את החדר והשירותים. לא התלוננתי על זה, לא אמרתי לה כמה עבודה זה היה כשהיא חזרה מבית הספר, רק ניקיתי והמשכתי הלאה. שבוע לאחר מכן לקח לי שעה לנקות אחריה, בשבוע שלאחר מכן 30 דקות ועכשיו לוקח לי 10 דקות. כל יום שני כשהבת שלי חוזרת מבית הספר היא צועקת, "תודה אמא!" מהחדר הנקי שלה. אני מרגישה טוב, היא מרגישה טוב, הכל טוב. למעשה, החדר והמקלחת שלה הרבה יותר מסודרים עכשיו בלי שאני אומרת מילה.

אז, ביירון קייטי שינתה ושיפרה את החיים שלי ואת החיים של הבת שלי. הספר שלה קיים את מה שהוא הבטיח. תמיד האמנתי שאנחנו מה שאנחנו חושבים ו"העבודה" יכולה לשנות נקודות מבט ומחשבות.

אם אתם מעוניינים לקרוא עוד לגבי "העבודה" של ביירון קייטי וארבעת השאלות שלה, אתם יכולים למצוא את הספרים שלה באמזון או לבקר באתר שלה. אני ממליצה על כך בחום.

בברכה,

לינדה.

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי, תלחצו כאן.

——————————————

לינדה סניידר היא מאמנת בריאות מוסמכת, רעיה ואמא שחולקת את המחשבות שלה על חיים בריאים. היא מציעה אימוני בריאות אישיים וקבוצתיים.