תקשורת מקרבת בקצרה להורים

רעיונות פשוטים להפיכת תקשורת כפייתית לחיבור מלא חמלה

נכתב על ידי ליסה קלייטון ואווה שונבלד

אחת הסוגיות הכי גדולות בשבילי בתור הורה היא איך אני מתקשרת, או לא, עם ילדי. עם הכוונות הכי טובות בעולם מצאתי את עצמי אומרת דברים בדרכים שנראה שמחריפות את הדברים ולפעמים אני מוצאת שזה כמעט בלתי אפשרי לא להחליק במדרון ההאשמה, השיפוט והביקורת.

כמה מאיתנו מוצאים את עצמם אומרים "אתה תמיד _____," "למה את לא יכולה פשוט לעשות/לא לעשות א', ב', ג" בנימה שיש בה משמעות אפילו יותר לא נעימה של "את רעה". או שאנחנו מוצאים שהכרחנו את הילד שלנו לעשות משהו שרצינו שהוא יעשה, אבל הרגשנו ממש רע לגבי איך שהשגנו את התוצאה הרצויה.

לרבים מאיתנו, הרבה מהאופן שבו אנחנו מתייחסים לילדינו הוא, במקורו, מבוסס על כפייה: "תקבלי/לא תקבלי משהו אם לא תשתפי פעולה." מה שמשתמע בין השורות בהרבה מהויכוחים היומיומיים אם ילדינו הוא "אני גדולה יותר וחזקה יותר ממך, אז אתה תהיה מוכרח לעשות מה שאני אומרת" (כלומר, החזק צודק). אנחנו מלמדים את ילדינו ערכים בצורה עמוקה יותר דרך איך שאנחנו מתנהגים אליהם מאשר מה שאנחנו מטיפים להם.

אז, האם יש דרכים לשנות את הדרך בה אנחנו מתקשרים ברמה עמוקה? האם יש כלים זמינים שיעזרו לנו? האם יש עזרה ותמיכה לעשות זאת – אפילו להתחיל זאת? להמשיך לקרוא תקשורת מקרבת בקצרה להורים ←