לחנך את המומחים – שיעור חמישי: לוחות זמנים
עד עכשיו התמקדנו בהענות לתינוק שקשורה בעיקר בלתת לתינוק לבכות עד שהוא נרגע, או אסטרטגיות הרדמה. אבל, אנחנו הולכות לסטות מהמסלול היום ולהתמקד ברעיון של השגרה או לוחות זמנים. רובכן חסידות נלהבות של לוחות זמנים. חלק מכן יותר נוקשות מאחרות, אבל כמעט כולכן אומרות שהורים צריכים להנחיל שגרה החל מהיום הראשון, כשרובכן טוענות שחוקרים ורופאים אומרים שילדים מתנהגים טוב יותר כשהם יודעים מה עומד להגיע. באופן די ברור, זה לא כל כך פשוט. ראשית, רוב המחקרים על לוחות זמנים ושגרות (וחסרונן) נעשו עם הורים שעובדים במשמרות, כלומר יכולה להיות הפרעה עצומה בשגרה של התינוק[1], אבל אפילו בתוך המחקרים האלה, יש גורמים שגם ממתנים את ההשפעות, כמו הורה שני שנמצא בבית כדי לטפל בתינוק בזמן שהאחר בעבודה[2], ושעלולים להסביר את הקשר מחוץ ללוח הזמנים הלא-סטנדרטי, כמו לחץ מוגבר של ההורה[1]. שנית, חלק מהמחקרים שראיתי שצוטטו קשורים לילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיסטי הידועים בכך שנחוצים להם מבנה ושגרה כדי לשגשג[3]. שלישית, רוב המחקרים נעשו עם ילדים מבוגרים יותר, מגיל הגן ומעלה[1][2], גורם שמגביל את ההכללה לתינוקות שרק נולדו ופעוטות. לבסוף, יש גם ראיות שלוחות זמנים ושגרות שלא משאירות מקום לגמישות וזמן חופשי לא עוזרים להתפתחות החברתית-רגשית של הילד[4]. לכן, הרעיון שתינוקות שאך נולדו צריכים שגרה הוא לא כל כך ברור כמו שתרצו שהורים יחשבו. אני אומרת שאין שום דבר רע מטבעו עם לוחות זמנים – רובנו נכנסים לאחד באופן טבעי בלי לנסות כלל. המיקוד פה הוא על חלק מהמרכיבים של השגרות שאתן מעודדות שיכולות למעשה להשפיע בצורה מזיקה על הרווחה והבריאות של אמהות ותינוקות.
לוחות זמנים לשינה
אני מסכימה לגמרי שתינוקות זקוקים לשינה – זאת הסיבה שהם ישנים בסביבות 20 שעות ביום בהתחלה. אני יודעת שכאן הרבה מכן מתחילות להתלהב כי יש הרבה מאמרים שם בחוץ שמקדמים את ההשפעות הרעות של בעיות שינה, הכוללות התעוררויות בלילה, ואיך דברים כמו לגשת לילד רק מזיקים לו בנוגע לשינה[5]. זה בדרך כלל בקשר לעידוד המנהג של לתת לתינוק לבכות עד שהוא נרגע בלילה ולעבוד בשביל לגרום לתינוקות לישון כל הלילה בשלב מוקדם, למרות העובדה שאנחנו כבני אדם לא מכוונים ביולוגית לכך (לסקירה של דפוסי הנקה של יונקים ואיך הם משפיעים על שינה, תקראו את סקירת המחקרים על שינה משותפת על ידי דר. הלן בול). למעשה, התעוררויות לילה מעולם לא הופיעו במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות הנפש תחת הפרעות שינה[6] בגלל, שלמרות שהן לא נוחות להורים, הן פשוט לא "בעיות". במיוחד בינקות. אבל מה עם המחקרים שקושרים דברים כמו התעוררויות לילה לבעיות התנהגות? תנו לי להגיד: בעית משתנה שלישית. בכל המחקרים האלה, הורים שדיווחו על "בעיות שינה" נטו גם לדווח על השפעות שליליות סביב הילד[7] (אשר משתפרות עם אימון שינה). בניגוד לכך, אצל הורים שלא פנו (כלומר אלה שלא חיפשו עזרה בעבור שנת הילדים שלהם ולא ראו זאת בכעיה), התנהגויות חיוביות בין האם לתינוק מקושרות ליותר התעוררויות בלילה, אך ההתעוררויות בלילה לא מוגדרות כבעייתיות ואין השלכות התנהגותיות המשויכות איתן[8]. בקצרה, הראיות שנוגעות למושג "בעיות שינה" בינקות מבוססות רק על דיווחים של הורים ונראות כמונעות על ידי ציפיות לא ריאליות ולא-ביולוגיות מהתינוקות (ולכן גם אמהות שמצופה מהן לחזור לעבודה מוקדם, וכדומה, אבל זה נושא ליום אחר). אבל כמה מהתוכניות שלכן גם מכתיבות שינה לפי לוח זמנים עם מנוחות צהריים ושינות לילה באורך זמן מסוים, ללא קשר להאם הילד שלך עדיין ישן בכלל.
תנו לי לשאול אתכן – איך תרגישו אתן אם אתן לא עייפות אבל מכריחים אתכן לשכב במיטה (לרוב לבד)? האם תהיו חסרות מנוחה ותמצאו שזה אפילו יותר קשה להרדם? ומה לגבי השעון המעורר שמתחיל לצפצף כדי להעיר אתכן וברור שאתן עוד לא מוכנות לקום? עייפות ומטושטשות רוב היום (או לפחות עד ששתיתן את הקפה של הבוקר)? אפילו אם אתן הולכות למיטה בשעה "סבירה", אתן לא יכולות להרדם מיד כי אתן לא עייפות, לקום 8 שעות מאוחר יותר עדיין מבאס כי כנראה ישנתן רק 5-6 שעות. תתארו לעצמכן… אותו הדבר תקף גם לגבי תינוקות. להכריח תינוק להשאר ער כשהוא עייף או ללכת לישון כשהוא לא עייף מזיק לתינוק ולמערכת היחסים עם ההורה כי הם יכולים להיות חסרי מנוחה ובכיינים. עברתי על המחקרים קודם לכן (ראו את ציפיות מהתינוק חלק 1) אבל למחזורי שינה-ערות לוקח זמן להתפתח ואתן לא עושות להן טובות בניסיון לזרז אותם. למעשה, יש ראיות מקדימות שלעשות זאת עלול להעלות את הסיכון למוות בעריסה. במחקר אחד, רק שיבושי שינה קצרים ניתנו לתינוקות בגילאי 7 עד 18 שבועות ונמדדו השפעות על הלב[9]. החוקרים מצאו שעל ידי עיכוב חד פעמי של שעתיים, תגובות הלב של התינוקות במהלך השינה שונו בדרכים שעלולות להיות קשורות למוות בעריסה. סקירה שנייה[10] בחנה את הראיות לקשר בין שיבוש בשינה ומוות בעריסה ולמרות שאין מחקר על קשר סיבתי, ישנם מחקרים שמדגימים ששיבוש שינה "חריג" (כלומר לא התעוררות טבעית) מפחיתה את יכולת העוררות של התינוק דבר שמספר מחקרים הראו שקשור למוות בעריסה. לכן, אתן צריכות להיות די זהירות כשאתן מציעות להורים להעיר את התינוקות שלהם בשעות מסוימות, או שהורים צריכים להשאיר את התינוק שלהם ער עד שעה מסוימת – בין אם הזמן הזה מוכתב על ידי השעון או גורמים אחרים. אני לא מאמינה שהורים מודעים לכך שאתן עלולות לשחק בחיי התינוקות שלהן.
לוחות זמנים להנקה
מסיבה כלשהי, הרעיון הישן של להאכיל תינוק כל 3-4 שעות נשאר מועדף בעבור הרבה מכן, למרות העובדה שזה לא מומלץ יותר על ידי רופאים ויועצות הנקה. הסיבה שהנוהג הזה יצא מהאופנה היא כי נמצא שיש לו השפעות מזיקות על הההנקה ועל בריאות התינוק.
ההשפעות על התינוק מתועדות היטב. ראשית, יש את ההשפעה על עליה במשקל כשתינוקות שמאוכלים על פי סימן עולים במידה ניכרת במשקל יותר מתינוקות שמואכלים על ידי לוח זמנים. מחקר אחד כזה בדק עליה במשקל בשבוע הראשון בעבור קבוצה דמוגרפית דומה גדולה במהלך שבוע של שהיה בבית החולים לאחר הלידה. שלוש קבוצות נלקחו בחשבון: האכלה כל 4 שעות, האכלה כל 3 שעות והאכלה לפי סימן ונעשו השוואות לתינוקות קטנים, בינוניים וכבדים כדי לקחת בחשבון את ההבדלים הטבעיים שיהיו. הממצאים? כמו שכתוב במאמר "קצב העליה במשקל הוא ללא ספק גדול יותר אצל התינוקות שאוכלים לפי דרישה" (עמוד 99). בהרבה מקרים, התינוקות שאוכלים לפי דרישה עלו במשקל ביותר מכפול מהתינוקות שאכלו כל 4 שעות ולפעמים גם מהתינוקות שאכלו כל 3 שעות[11]. מחקר יפני מצא שיש קשר בין תינוקות שאוכלים לפי דרישה לירידה פחותה במשקל לאחר הלידה בהשוואה לתינוקות שאוכלים לפי לוח זמנים[12]. אך, יש מחקר שצוטט בעבר שרומז שאין הבדל בן שתי קבוצות ההאכלה, אבל בשתי הקבוצות, האוכל העיקרי היה תחליף חלב אם שיש לו הרכב שונה מאוד מחלב אם ולכן לא צריך להשתמש בו כבסיס לכל עצה שהיא לגבי הנקה[13]. בריאות התינוק גם מושפעת מלוחות זמני האכלה דרך הפחתה בסיום הצואה השונה[12] כמו גם רמות בילירובין גבוהות[12][14], תוצר לוואי של צהבת ילודים. זה אומר שלתינוקות שמאכילים אותם לפי לוח זמנים יש סיכוי גדול יותר לפתח צהבת ילודים מאשר אלה שלא.
ההשפעות של ההאכלה לפי לוחות זמנים מתרחבות גם אל כל חיבור ההאכלה בין אמהות לתינוקות שלהן מה שעלול להוביל להשפעות כלליות יותר אם האמא מוכרחת לסיים את ההנקה מוקדם, ואז הילד שלה לא מקבל את התועלות העצומות שמשוייכות עם הנקה (ראו למה להציל את חיי התינוקות זה לא מספיק?). בנורווגיה, כוננו כמה מנהגים בתחילת שנות ה 70 כדי לסייע לרמות הנקה גבוהות יותר, ביניהן גם השימוש בהאכלה לפי סימן, וזה ביחד עם מנהגים אחרים, אכן הוביל לעליה בהנקה בתחילת שנות ה 80 [15]. המחקר היפני שהוזכר כאן קודם מצא שהנקה לפי סימן גרמה לתינוקות לקבל יותר חלב אם ביום השלישי והחמישי[12]. אפילו כשהאכלות לפי לוח זמנים היו הנורמה, חוקרים הבינו את הקשר הישיר בין מספר ההאכלות ויצור החלב של האם. ב – 1961, פורסם מאמר עם מידע על איך עליה במספר ההאכלות במהלך היום גרמה לעליה מקבילה באספקת החלב לנשים, למרות שלקחו 48 שעות לפני שהעליה הורגשה[16]. ושום דבר מזה אפילו לא מדבר על הסוגיות לתינוקות שנמצאים הבתפרצות גדילה שלרוב צריכים יותר תזונה כדי שהגוף שלהם יגדל כמו שצריך.
יותר בכלליות, אנשים חקרו את השכיחות של בעיות הנקה בעולם המתועש ובתרבויות המפותחות ומצאו שהמכנה המשותף הוא שאנחנו מעודדים, מה שקרא לו חוקר אחד, דפוסי הנקה לא ביולוגיים. לוחות זמנים להאכלה וירידה בהאכלות לילה לא תואמים למה שבני אדם צריכים ביולוגית ולכן אין זה מפתיע שיצור חלב האם סובל כתוצאה מכך[17]. עוד סקירה על הנקה הסיקה שהרבה מהבעיות שנשים ניצבות בפניהן במדינות המפותחות בקשר להנקה נובעות מהחוקים השרירותיים החלים על הנקה, כמו האכלה לפי לוחות זמנים. כותבי הסקירה טוענים שהמחקרים מראים שהנקה עובדת בצורה הטובה ביותר כשאין מנהגים מנחים בעבורה[18]. באותו קו, מחקר נוסף מצא שהיכולת של האם להיות גמישה בהאכלות ולהאכיל כשהתינוק זקוק לזה – לפי סימן, לא לפי לוח זמנים – היה קשור להצלחה בהנקה, בטווח הקצר והארוך גם יחד[19].
לסיכום, האכלות לפי לוחות זמנים יצאו מהאופנה מסיבה טובה – בעיקר, כי הן יכולות להזיק לתינוקות וכי הן נקשרות באופן עקבי לבעיות בהנקה, דבר אשר ידוע שהוא בעיה בחברות מתועשות. הסיבה היחידה שנשארה עבורם היא כדי לגרום לאם ליותר נוחות, אבל אם כתוצאה מכך היא לא מצליחה להניק, כמה נוח זה היה?
מסקנות
אין שום דבר רע בשגרה כללית. שגרה בה את מאכילה וקוראת לתינוק שלך לפני שאת מניקה אותו לפני השינה היא בלתי מזיקה. לדעת איך היום שלך הולך להראות בצורה כללית זה בלתי מזיק. אבל כשהורים מתחילים לנסות להכתיב את הימים שלהם לפי שעות, ללא קשר לאם זה "מונחה על ידי התינוק" או הומצא על ידי מישהו אחר, אנחנו מתחילים לראות בעיות, ולא צריכה להיות כל הפתעה – תינוקות הם לא ישיבות או פגישות, הם אנשים. בעיקר במהלך החודשים הראשונים, התינוק משתנה כל הזמן ואיתו הצרכים שלו. לנסות להכריח את הילד שלך לאכול ולישון בשעות מסוימות מתעלם בצורה עקרונית מההעדפות האישיות שלו כי, באמת, אין שני תינוקות אותו דבר. אנחנו מגבשים שגרה באופן טבעי, אז מה יכול לגרום למישהו להרגיש את הצורך "ליצור" אחת? האם זה לא לוקח מהשמחה וההנאה של זמן עם הרך הנולד שלך? למה לא לעודד הורים להקשיב לקטנים שלהם כדי ללמוד על האדם הקטן שהם הביאו לעולם?
אני כמעט בסוף הסדרה פה, אבל יש לי עוד שיעור אחד שיכסה את הרעיון של הרחם החיצוני ואיך זה מעודד התפתחות. נראה שהרבה מכן כותבות כאילו התינוק הוא מבוגר בשל שצריך חוקים ותקנות, אז אולי אתן צריכות קצת מידע על הביולוגיה של התפתחות תינוקות.
——————————————————————————
אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המקורי תלחצו כאן.
עוד בסדרת "לחנך את המומחים":
——————————————————————————
טרייסי קאסלס היא הכותבת העיקרית ל Evolutionary parenting. היא סיימה תואר ראשון במדעי הקוגניציה באוניברסיטת קליפורניה, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה והיא כרגע מועמדת לדוקטורט בפסיכולוגיה התפתחותית באותה אוניברסיטה, שם היא לומדת איך גורמים אבולוציונים מסויימים משפיעים על התנהגות אמפתית בילדים. טרייסי משמשת כיועצת בשותפות בריאות הילד וזכויות האדם ועבדה בעברה במועצה הקנדית ללמידה, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש למחקר אלמנטים של למידה לאורך משך החיים. אבל הכי חשוב בעבורה, היא אמא למדלין (מאדי), לבן החורג דסמונד, ואישתו של בריאן.
——————————————————————————
[1] Joshi P, Bogen K. Nonstandard schedules and young children’s behavioural outcomes among working low-income families. Journal of Marriage and Family 2007; 69: 139-156.
[2] Barnett RC, Gareis KC. Shift work, parenting behaviors, and children’s socioemotional well-being: a within-family study. Journal of Family Issues 2007; 28: 727-748.
[3] Boutot EA. Developing schedules for improved behavior and independence. In EA Boutot & M Tincani (Eds.) Autism Encyclopedia: The Complete Guide to Autism Spectrum Disorders (pp. 149-155). Waco, TX: Prufrock Press, 2009.
[4] Fuligni AS, Howes C, Huang Y, Hong SS, Lara-Cinisomo S. Activity settings and daily routines in preschool classrooms: diverse experiences in early learning settings for low-income children. Early Childhood Research Quarterly 2011; doi: 10.1016/j.ecresq.2011.10.001.
[5] Sadeh A, Tikotzky L, Scher A. Parenting and infant sleep. Sleep Medicine Reviews 2010; 14: 89-96.
[6] American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Health Disorders – 4th Edition, Text Revision. Washington, DC: Author, 2000.
[7] France KG. Behavior characteristics and security in sleep-disturbed infants treated with extinction. Journal of Pediatric Psychology 1992; 17: 467-475.
[8] Scher A. Attachment and sleep: a study of night waking in 12-month-old infants. Developmental Psychobiology 2001; 38: 274-285.
[9] Franco P, Seret N, Van Hees JN, Lanquart J-P, Groswasser J, Kahn A. Cardiac changes during sleep in sleep-deprived infants. Sleep 2003; 26: 845-848.
[10] Simpson JM. Infant stress and sleep deprivation as an aetiological basis for the sudden infant death syndrome. Early Human Development 2001; 61: 1-43.
[11] Salber EJ. The effect of different feeding schedules on the growth of Bantu babies in the first week of life. The Journal of Tropical Pediatrics 1956; 2: 97-102.
[12] Yamauchi Y, Yamanouchi I. Breast-feeding frequency during the first 24 hours after birth in full-term neonates. Pediatrics 1990; 86: 171-175.
[13] Saxon TF, Gollapalli A, Mitchell MW, Stanko S. Demand feeding or schedule feeding: infant growth from birth to 6 months. Journal of Reproductive and Infant Psychology 2002; 20: 89-99.
[14] De Carvalho M, Klaus MH, Merkatz RB. Frequency of breast-feeding and serum bilirubin concentration. Am J Dis Child 1982; 136: 737-738.
[15] Helsing E, Klernes U. A silent revolution—changes in maternity ward routines with regard to infant feeding in Norway 1973-1982. Acta Paediatrica 1985; 74: 332-337.
[16] Egli GE, Egli NS, Newton M. The influence of the number of breast feedings on milk production. Pediatrics 1961; 27: 314-317.
[17] Gussler JD, Briesemeister LH. The insufficient milk syndrome: a biocultural explanation. Medical Anthropology 1980; 4: 145-174.
[18] Woolridge MW, Phil D, Baum JD. Recent advances in breast feeding. Pediatrics International 1993; 35: 1-12.
[19] Bernal J. Crying during the first 10 days of life, and maternal responses. Developmental Medicine & Child Neurology 1972; 14: 362-372.